איה (קיגל) לוי
סיפור חייה הוא גם סיפורה של תקופה. איה נולדה בשנת 1927 הבת השנייה שנולדה ביגור.
אביה, ליבר קיגל ואימהּ דבורה, יוצאי ערים שונות באוקראינה, עלו ארצה כיחידים במסגרת ההכשרות החלוציות. בשנת 1922 נפגשו ב"גדוד העמק" בקיבוץ עין חרוד, שם הקימו את משפחתם ובהמשך עברו ליגור שהייתה בשנותיה הראשונות.
איה גדלה בתקופה בה כל הקיבוץ היה שותף לגידול הילדים וביומן היו מתפרסמות ידיעות על שלבי גידולם של הילדים הראשונים של החינוך המשותף, כגון מתי החלו ללכת ומתי צמחה השן הראשונה. איה גדלה עם יגור. בילדותה גרו החברים באוהלים ואח"כ בצריפים.
בגיל חמש עשרה, כאשר סיימה לימודיה בבית הספר ביגור, הוחלט לשלוח אותה ואת בן כיתתה, עמוס קרן צבי, ללימודים בביה"ס החקלאי במקווה ישראל. ההחלטה התקבלה באסיפה הכללית כשהדיון נסב סביב השאלה האם ניתן לוותר על תרומתם של ילדי המשק הראשונים, פרי הביכורים של החינוך המשותף ביגור, למעגל העבודה.
כשהייתה כבת 16 נפטרה האם דבורה. איה עזרה בגידולו של מיכה, אחיה הצעיר, ונוצר ביניהם קשר מאד מיוחד שליווה אותם מאז.
לאחר סיום הלימודים במקווה ישראל, חזרה איה ליגור ועבדה ברפת. בשבת השחורה, הייתה בין מעט הבנות שהחזיקו את ענף הרפת כמה חודשים, עד שובם של הגברים הביתה. אח"כ עברה לעבוד בבתי הילדים. "קבוצת ילדים" שחגגו לפני שנה שבעים שנה להולדתם היו בני טיפוחיה מכיתה א' עד כתה ח'. בעונות הקיץ בתקופת הבציר השתלבה בענף הכרם. ענף הגפנים היה תחום התמחותה במקווה ישראל. בהמשך נבחרה למרכזת ועדת חינוך, המשיכה ונבחרה למרכזת ענף הבגד, עבדה במטבח, במכבסה ובמחסן בגדים.
בשנת 1956 נישאה לאבי לוי, אותו הכירה בבואו ליגור והקימה עמו את משפחתם.
איה הצטיינה ביושר מיוחד במינו ובמזג מאד נעים. היא לעולם לא התלוננה ובחנה כל בעיה ועניין בדרך חיובית. הייתה אישה צנועה מאד שאף פעם לא הלכה רכיל ולא השמיצה. חיפשה את הטוב בכל אדם. תמיד נטה לבה אל החלש ורצונה להושיט יד תומכת לזקוק. אישה עדינה, רגישה, אחראית ומאד איכפתית לנעשה ביגור. כאשר הייתה שומעת מישהו מדבר סרה בקיבוץ הייתה מתקוממת ממש וגם את הלינה המשותפת, שנהוג היום לבקר, זכרה כתקופה יפה בחייה.
לאיה ארבעה ילדים: עופר, דורון, ארז והגר ושמונה נכדים. הקשר עם ילדיה וילדיו של אחיה ונכדיהם היה מהדברים הכי חשובים בחייה והיא שמרה על קשר רציף גם עם השוהים בחו"ל, עופר ובני משפחתו שנהגו לבקרה לעיתים קרובות.
לאורך כל חייה הייתה איה בריאה ונמנעה מללכת לרופאים שלא לצורך. אך לפני כחודש נלקחה לביה"ח. לפני כשבוע, חזרה הביתה למשפחתה ולקיבוץ שכל כך השתנה מאז ילדותה.
במותה, נסגר מעגל חייה כחלק מחייו של דור שלם שהולך ונעלם.
