חווקה רובינוביץ

חווקה לנצ'נר רובינוביץ'

חווקה נולדה בחנוכה 1912 בפולין בעיר לודג', להוריה בריש-דב ויונה-טובה. המשפחה הייתה מסורתית ששמרה שבת וחג. להורים הייתה חנות מעדנים ומכרו בה גם פירות וירקות.
למשפחה היו 8 ילדים.
בבית הייתה אוירה ציונית וכל הילדים רצו לעלות לארץ ישראל, אך רק אח אחד עשה עלייה ב-1936.
בעזרת אחיה אברהם נכנסה לתנועת נוער ומשם יצאה להכשרה בוילנה, בה עבדה בעשיית וילונות, ובמטבח הקבוצה עד שנשלחה לקורס אחיות מעשיות בבית חולים, והתחילה לעבוד בבית הבראה של התנועה ליד וילנה.
בשנת 1938 נשלחה לעבוד במזכירות הקיבוץ בוורשה, שם הייתה אם הבית, בבית שבו גרו השליחים שהגיעו מהארץ. לאחר תקופה רצתה לחזור לוילנה, אך הדרך הייתה חסומה. בעצתה של חברתה צביה לובטקין היא ברחה לסלובקיה דרך בנדין. היות והדרכים היו חסומות היא נשארה בבנדין בקיבוץ וקיבלה את תפקיד האחות.
את תקופת השואה עברה בגטו בנדין.
בעת חיסול הגטו עזרה אומץ והצליחה לברוח דרך פירצה בגדר מבלי שהשומרים הבחינו בה, בידיעה שמה שיהיה, יהיה.
לאחר שנה של נדודים ומנוסה מארץ לארץ עלתה על אוניה והגיעה לארץ.

בשנת 1944 הגיעה לארץ וחיפשה ליצור קשר עם חבריה שעלו לפני ובזמן המלחמה, בקיבוצים שונים.
ביגור פגשה את יצחק, אותו הכירה בתנועה בפולין לפני המלחמה. הם נישאו והקימו ביגור את ביתם ונולדו ילדיהם פרומקה ואברהם.
בתחילה עבדה כאחות במרפאה ובמתפרה.
רוב שנותיה עבדה חווקה כטכנאית שיניים ביגור והייתה מסופקת וגאה בעבודתה.
הרגישה תמיד אהובה ע"י משפחתה והחברים. ניחנה בלשון חריפה ותמיד אמרה את דעתה.
הייתה שלמה עם ההחלטה לחיות חיי חברה שוויוניים, וגם שמחה על השינויים שהקיבוץ עובר.
השאירה אחריה משפחה אוהבת, 6 נכדים ו-8 נינים.