אסתר אדר
אסתר נולדה ב-9 באפריל 1913 בבודפסט. היא גדלה בבית יהודי חילוני והייתה הבכורה מבין ארבע אחיותיה. לאחר שסיימה את לימודיה בגימנסיה בהצטיינות, לא התקבלה ללימודי הרפואה בגלל יהדותה. אז למדה בקורס לאחיות בבית-החולים של הקהילה היהודית בבודפסט. הייתה אחראית בחדר-ניתוח ובמחלקות השונות של בית-החולים. עם כניסת הגרמנים לבודפסט הסתתרו אסתר ובנה שמואליק, בעזרת ניירות מזוייפים, עד סוף הכיבוש. לאחר שהרוסים שיחררו את בודפסט, הצטרפה אסתר לתנועת "דרור-הבונים" והייתה פעילה בה עד עלותה ארצה. בדרך לארץ ישראל הייתה אחראית לקבוצת ילדים יתומים והתכוונה להעלותם ארצה. עם קבוצה זו שהתה שנתיים בגרמניה בציפיה לעלייה. בתקופה זאת הקימה מסגרות חינוכיות, כדי להקנות לילדים הרגלי למידה ומסגרות חברתיות תקינות. יחד עם קבוצת מדריכים הקימה בית-ספר גדול לכמה מאות ילדים. כאן פגשה את חברתנו גולדה מינץ שהייתה שליחת התנועה הציונית במסגרת אונר"א בגרמניה. בעקבות יחסי החברות שנרקמו בין השתיים הצטרפה אסתר עם שני בניה, אברי ושמואליק, ליגור באפריל 1948. כאן נולדה בתה עלית.
אסתר השתלבה מיד בחיי החברה ביגור באמצעות עבודתה כאחות במרפאה. היא ריכזה את ועדת הבריאות ותקופה מסויימת הייתה אחראית למרפאה. ב-1965 גוייסה למזכירות הקיבוץ וריכזה את ועדת הבריאות של הקבה"מ במשך 5 שנים ובכללן מלחמת ששת הימים. עם שובה הביתה עסקה בתחום הנרחב של בריאות הנפש והטיפול המיוחד בשכבות שונות של אוכלוסית החברים. אסתר יזמה במחשבה ובמעשה את המפעל של הדאגה לחבר הקשיש ואחריות החברה לרווחתו, לעת בריאותו ובמחלתו. בצד הטיפול היומיומי בפרט הביאה, יחד עם זאב דור, למודעות הציבור ומוסדותיו את החשיבות שבדאגה לעיסוקו של החבר הקשיש ויכולתו לתפקד בכל תחומי החיים בבית, כל ימי חייו. ברוח זו הוקם "בית אחוה", שהייתה בו תפיסה חדשנית בתנועה הקיבוצית, ופותח המפעל החשוב "אגרטל". ההלכה הפכה למעשה שהוכיח את עצמו.
אסתר עמדה בקשר עם מוסדות הבריאות שמחוץ לקיבוץ. היא הייתה שותפה להקמת המדור לחבר הקשיש בברית התנועה הקיבוצית ולפיתוחו. הוא וצוות "בית אחוה" היוו כתובת לקיבוצים המצויים בתחילת דרכם בתחום נרחב זה. ראויה לציון תכונתה הבולטת של יכולת עבודה בצוות והפעלת הזולת. אסתר שימשה כתובת לחברים בני כל הגילים.
למשפחה וליגור יחסר חבר ואדם מאיר פנים.