פסיה ליבנה

פסיה עוייפר-ליבנה

פאולינה (פסיה) בז'סקי לבית עוייפר נולדה בצרפת ב- 31.5.1919 וגדלה בפולין. בת שלישית בין שבעה אחים ואחיות. אמה, פרידה, הייתה עקרת בית ואביה אברהם – חייט. משפחתה הייתה ממעמד הביניים ומצבם הכלכלי היה סביר. היחס במשפחתה היה חם ואוהב. אחיה הבכור דוד, עלה ארצה במסגרת "השומר הצעיר" לקיבוץ עמיר טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
האנטישמיות והגזענות היו בכל מקום. בהיותה בת 18 פרצה מלחמת העולם השנייה. אמה הפצירה בה מיד לברוח יחד עם אחותה הגדולה חַלָה, וכך עשו. זו הייתה הפעם האחרונה שפסיהה ראתה את הוריה ומשפחתה שנספו בשואה.
מרגע זה החל מסע הבריחה של פסיה וחלה מהמשטר הנאצי. במהלך מנוסתן הגיעו לגבול פולין – אוקראינה ומשם ברחו ברכבת לסיביר. בדרך הכירה את אליעזר בז'סקי. לאחר זמן קצר מאוד התחתנו. בסיביר חיו כשנה בעוני ודוחק, ושם נולד בנם הבכור אברהם. אליעזר גוייס בעל כורחו לצבא ופסיה עבדה למחייתם. בסיביר, הסכנה ליהודים היתה גדולה מאוד לכן ברחו לטשקנט, שם נולדה בתם השנייה, ציפורה. כשהמלחמה נגמרה החליטו לעלות לארץ ישראל דרך גרמניה, שם נולד הבן השלישי, אפרים. הם עלו על המטוס לישראל וכשהגיעו ארצה הם היו כל כך נרגשים ולא האמינו כי שרדו את המלחמה הקשה.
הם נשלחו למחנה עולים בפרדס חנה, משם לקיבוץ עמיר, ואז לנשר. חבר יגור שפגשו שם הציע להם לבוא לבקר בקיבוץ.
קיבוץ יגור מצא חן בעיניהם וכן דרך החיים הקיבוצית, הם עברו לקיבוץ. כאן נולדו גילה, אהרון ז"ל ואושרית. לימים, שינו את שם המשפחה לליבנה. פסיה עבדה במהלך רוב שנותיה במטבח חדר האוכל בקיבוץ והייתה בשלנית מצוינת.היא אהבה מאוד את הטיולים הקיבוציים בימי שבת ואת ההווי הקיבוצי.
בספטמבר 1981 נפטר אליעזר ז"ל מהתקף לב. בשנת 1988 בזמן שעברה בכביש בין יגור לכפר חסידים, פגע בה רכב בחוזקה והיא אושפזה בבית חולים במשך שלושה חודשים עם פגיעות קשות בגב התחתון וברגליים. הפציעה השפיעה עליה עד יומה האחרון.
פסיה זכתה לראות ולגדל את נכדיה וניניה. אשת עמל, אוהבת, חמה, פשוטה, אמא למופת אשר שמה את ילדיה ונכדיה בראש מעייניה ודאגה להם בכל רגע ורגע בחייה. ילדיה מספרים שבלילות החורף הקרים ב"לינה המשותפת", נהגה להגיע אליהם לבתי הילדים בלילה, לחבקם ולהרגיעם מפני הברקים והרעמים.
נכדיה מספרים על החופשות והחגים אצל סבתא בקיבוץ שחיכו לזה כל שנה, למפגש המשפחתי אצלה, לאוכל הנפלא שהייתה מכינה להם, לשמוע את סיפוריה ולבלות עמה.

ליבה החם השאיר זיכרונות עמוקים.

לפני כ 15 שנים עברה לבית אחווה.
בספטמבר 2009 נפטר בנה אהרון ז"ל בהיותו בן 52.
פסיה נשאה במהלך חייה גם כאב רב על שני נכדיה עמית ואביעד ז"ל בניה של גילה שנפלו בטרם עת בשירותם הצבאי.

לפני שבוע הדרדר מצבה הבריאותי והיא נפטרה ביום שני, 28.1.2013 , י"ז בשבט התשע"ג בהיותה בת 93 ולה 16 נכדים ו-22 נינים.