סופי טנא
סופי נולדה בהולנד בעיירה פפנדרכט ב-4.11.1943 להוריה קורנליה ולוינס דה-פייטר ואחות לריט. המשפחה עברה לעיר דובלדם, בה עברה עליה ילדותה. בגיל 16 התייתמה מאמה. סופי סיפרה על עצמה כי מתמיד אהבה ילדים, ומתמיד חלמה לטייל בעולם, ושני אלה אכן קבעו בבחירת דרכה כאישה צעירה. בחירתה הראשונה הייתה בלימודי חינוך מיוחד ומלאכת יד. היא יצאה את הבית לקולג' למשך ארבע שנים, ומשם המשיכה בהוראה לילדים בני 11-12. בעודה עוסקת בהוראה, פרצה מלחמת ששת הימים, וגורלה של ישראל אשר נגע לליבה הביא אותה לארץ, להכירה מקרוב, וללמוד את שפתה. כך הגיעה לאולפן לעברית ליגור.
ביגור הכירה סופי את עמירם, ובתוך שנה החליטו להינשא ולהקים משפחה. את ראשית דרכם המשותפת עשו בהולנד, ולאחר כשנה וחצי שבו ליגור.
סופי חלתה בליבה עוד בהולנד, אולם היא ידעה והייתה נחושה בדעתה ללדת ולהקים משפחה גדולה, ואכן ביגור נולדו לה ולעמירם ארבעת ילדיהם – רני, קרן, שרון ודורין. סופי באה מאהבה לישראל, וילדה באהבה את ילדיה. היו לה האמונה והידיעה בקשר שבין שניהם, והיא החליטה להשלים את המעגל בצעד מעשי של גיור. שישה חדשים עשתה בקיבוץ שלוחות הרחק ממשפחתה, ובסופם נבחנה כדת וכדין.
ביגור נקלטה סופי בבתי הילדים, ובשל מגבלות הבריאות המשיכה בתפירה. אורח החיים הקיבוצי בכלל והחינוך המשותף בפרט היו זרים לה, אולם היא הצטרפה לדרך, השתלבה וחייתה אותה מתוך הבנה ומתוך כוונה שלמה.
מהבית המשיכה סופי את אהבתה למוסיקה וקונצרטים, ואוסף תקליטיה נפרש מהפטיפון הישן ועד הדיסק המודרני. מהבית גם המשיכה והרבתה לקרוא. היא קראה ספרות יפה בשפת האם – ההולנדית, כשחילופי הספרים נעשו על ידי חברותיה בארץ ובחו"ל, ואילו בעברית קראה את האקטואליה והיום יום. בעברית למדה על הנעשה בישראל וגיבשה דעתה בצד מתינות וחיפוש אחר דרכי פשרה למען השלום.
בידי זהב ובטוב טעמה עשתה במלאכות היד לסוגיהן, ובמו ידיה תכננה, תפרה וקישטה את ביתה – בוילון, מפה, כרית, תמונה ופרח. בלב חם ואוהב טיפחה את הילדים והמשפחה, ערכה שולחן לימי הולדת, אירועים משפחתיים ושמרה עם בני המשפחה כאן על הקשר עם משפחתה בהולנד. פניה האירו והקדימו תמיד שלום לזולת, ובכל עת שמחה להיות לעזר לחברותיה בעבודה, לשכן וחבר בחג ובחתונה.
בכל שנותיה של סופי כאדם בוגר הייתה ברקע מחלתה, והיא התמודדה עמה כמו מובן מאליו, על פי חינוכה מהבית, באומץ בפשטות, ומבלי לוותר לעצמה.
לאהוב ילדים ולטייל בעולם, כצו ליבה, יצאה למסע חייה והגשימה את עיקרי בחירתה. קמה והלכה אל ארץ אחרת, ובנתה לה בפתיחות, בסבלנות ובאופטימיות בית יפה וחם בארץ חדשה, בתרבות חדשה, תוך מחויבות והתמדה.
סופי התמה והיקרה – אשה, אם, חברה ושותפה, הסתלקה לפתע, מבלי שהתכוננה ומבלי שהתכוננו אנו, משפחתה ובית יגור, ללא התרסה, בצנעה – כמו שהייתה בחייה.