פנינית בירך
פנינית נולדה בשלושה ביולי 1963, בת לדינה ואברהם, אחות לפנחס, גלית וגולן. תינוקת יפהפיה, אשר מילאה את חיק משפחתה באושר. פנינית עברה את מסלול ה"חינוך המשותף" ביגור, מינקות עד סיום הלימודים. ילדה מלאת שמחה והומור, אהבה לרקוד ריקודי עם, והשתתפה בהרקדות גם לאחר ששברה את הרגל בזמן שירותה הצבאי. במקביל ללימודי התיכון למדה דרמה בתיאטרון חיפה, בתקופה זו לא עשתה הפרדה בין הבמה למציאות, וניצלה כל סיטואציה להנאתה. כמו כן חנכה במסירות ילד בעל קשיים בלמידה מיקנעם.
בשנת 1981 התגייסה פנינית לצבא, ושם יצרה קשרים חברתיים מרובים. זמן קצר לפני השחרור שברה את הקרסול, ועקב סיבוכים נזקקה למספר ניתוחים. המסלול השיקומי לא הביא תועלת וצליעה שנמשכה הלכה והחמירה. באותו הזמן ביקר ביגור ד"ר זר-אביב. הצליעה של פנינית משכה את תשומת ליבו, והוא ביקש שהיא תבוא למחלקתו בבית-החולים "רוטשילד". בבדיקות נתגלתה המחלה הנוראה "טרשת נפוצה", במצב הקרוי "כרוני פרוגרסיבי". מצבה של פנינית הלך והתדרדר במשך השנים. למרות האובדן של יכולות הגוף, לא הפסיקה ליצור. כשכבר לא יכלה ללכת, הופיעה בפני הילדים בקיבוץ במופע של תיאטרון בובות. את הבובות יצרה במו ידיה והסיפורים היו פרי דמיונה הפורה.
לאחר תקופה קשה איבדה גם את היכולת להפעיל את ידיה, אך למרות זאת נאחזה בחיים הקשים. ביקרה בכל הצגה ואירוע שהתקיימו ביגור, והתחילה לצייר בפה בהנחייתה ועזרתה של ללה שניידר ומאוחר יותר בליוויה של הילה קינן. במשך השנים, לא רק שפיתחה יכולת טכנית בציור, היא גם יצרה בשפה בעלת מגוון רחב של סימבולים. האמנות של פנינית תועדה במספר כתבות בעיתונים והוצגה בתערוכות ביגור ומחוצה לה. כולנו התפעמנו.
המצב הגופני הלך והתדרדר עקב דלקות ריאה חוזרות ונשנות. במשך חודש הייתה מאושפזת בבית-החולים "כרמל".
פנינית נפרדה ממשפחתה בראש השנה תשס"ה, כשחוש ההומור לא פסק עד הרגע האחרון.
