ינינה צנטנר

ינינה (יהודית) צנטנר

ינינה נולדה בעיר צ'נסטוחובה שבפולין בשנת 1931, בת בכורה להוריה ואחות גדולה לאחיה היחיד יז'יק. הוריה, עבדו בבית החולים בעיר. האם הייתה מיילדת והאב אח בחדר ניתוח. בשנת 1939, זמן קצר, לאחר כיבוש העיר על ידי הנאצים, נעצר אביה עם קבוצת חברים. הם הואשמו בפעילות חתרנית במחתרת הפולנית ונשלחו למחנה המעצר בדכאו, משם הוא לא שב לעולם. האם הצעירה שנשארה עם שני ילדים קטנים, נאלצה להמשיך לעבוד ולהשאיר את ילדיה לבדם בבית. ינינה שהייתה אז כבת שבע או שמונה, שמרה על אחיה הקטן. יותר מאוחר, הצטרפה לעזרת אמה בפרנסת המשפחה. בזיכרונותיה, סיפרה שהייתה הולכת לכפרים, בסביבה, קונה תפו"א במחיר נמוך ומוכרת אותם בעיר מגוריה. עוד היא מספרת כי הקשרים בין השכנים היהודים והנוצרים בבניין מגוריה, היו טובים והילדים שידעו כי בגטו הרעב קשה היו מביאים אוכל לשכניהם בגטו, למרות הסכנה שהייתה כרוכה בדבר. כשהרעב החמיר והמזון אזל מהחנויות, הם היו מחכים לשיירות האספקה של הגרמנים, ועם מקל, שאליו מחובר מסמר היו חותכים את שקי התפודים וגונבים מהם בכדי שיהיה מה לאכול. בסוף המלחמה הסתבר כי בנוסף לאביה שנרצח בדכאו גם דודה, אחי אמה נרצח.
לאחר המלחמה, עברה המשפחה להתגורר בעיר אולישניצה, שם פגשה את שעיה צנטנר, ששרד את החיים במחנה ההשמדה, אושוויץ. בעת חיפושיו אחרי בני משפחתו האבודים, ראה אותה ונכבש. הם נישאו. בפולין נולדו שלושת הבנות: הילה, אלישבע וכרמלה.
בשנת 1957 הם עלו ארצה והצטרפו ליגור. בארץ נולד בן הזקונים, אבי.
ינינה עבדה עשרות שנים במטבח, בפינת הקילופים. היא התמידה כי פשוט אהבה את עבודתה.
ינינה לא הייתה איש דברים. אבל מעשיה דיברו בעדה. בשנת 1957 השאירה מאחוריה משפחה ענפה בפולין ועלתה ארצה עם שעיה ובנותיהם. כאן התגיירה וקיבלה את שמה החדש, יהודית. כמו שנכתב בשיר השירים "זכרתי לך חסד נעורים, לכתך אחרי לארץ לא זרועה…" היא אהבה בעלי חיים. מאד נהנתה להאכיל אותם במזון שאספה עבורם. שמרה לחלש מפני החזק. על מדף מעל ראשה שמרה פירורי לחם בשביל הדרורים.
ינינה הייתה מאזינה קבועה לשירים ברדיו. יותר מכל, אהבה לשמוע את שירי הצבא האדום ושירים ששר יהורם גאון. בטלוויזיה אהבה לצפות בסרטים שאת שפתם לא הבינה אבל את העלילה הבינה טוב מאד. פעם גרשון, שהיה לה ממש כבן שאל אותה איך עדיין לא למדה עברית והיא ענתה: "אתה מבין אותי? אז מה חשוב איך אני מדברת?" בשנותיה האחרונות גרה עם שעיה בבית אחווה. לפני כשנתיים נפטר שעיה ז"ל . לאחר מותו המשיכו בני המשפחה לבקרה ולטפל בה. כך היא זכתה לביקורים משפחתיים יומיומיים רבים מכל בני המשפחה: ילדים, נכדים ונינים. ביום חמישי, ערב לפני מותה, השמיע לה גרשון את שירי מקהלת הצבא האדום שהיא כל כך אהבה והיא נהנתה מאד. לאחר מכן נרדמה בשלוה ובשקט ולא התעוררה עוד.
בת שמונים וארבע הייתה במותה.
הניחה אחריה: ארבעה ילדים, אחד עשר נכדים ושמונה נינים.

יהי זכרה ברוך.