שלום הקטין
שלום נולד ברוסיה בעיירה סוסניצה שבאוקראינה ב-15 לפברואר 1898 למשפחה ציונית. למד בבית ספר ממלכתי ובבית ספר עברי והיה תלמיד מצטיין. בנעוריו הצטרף לתנועה הציונית והיה ממייסדי ארגון נוער ציוני ושימש כיושב ראש הארגון. נסע להשלים לימודיו התיכוניים לעיר בלגורוד וכל אותה עת היה פעיל בארגון הנוער הציוני "צעירי ציון". השתתף בכנסים ארציים ולאחר מכן היה חבר מרכזי בתנועה הציונית סוציאליסטית צ.ס.
עם פרוץ המהפכה ברוסיה התמסר כל כולו לפעולה בתנועה הציונית גם כאשר הבולשיביקים תפסו את השלטון והתנועה ירדה למחתרת. על פעילותו זו נאסר ולאחר שחרורו המשיך לפעול במחתרת וניצל אך בנס ממוות בשעה שכמה פעילים ששהה בחברתם נתפסו והוצאו להורג. בצו התנועה, והוא כבר בעל משפחה, עבר מעיר לעיר לריכוז הפעולה האזורית שנתקיימה במחתרת. באחד מכנסי התנועה נאסר שנית עם מספר חברים ולאחר ישיבה של מספר חודשים בכלא, נגזר עליו להיות מגורש עם משפחתו לקזחסטן שבאסיה המרכזית. למרבה המזל הומר הגירוש לפתע, לגירוש אל מחוץ לגבולות רוסיה – לארץ ישראל (פלשתינה באותם הימים). כך עלתה המשפחה ארצה ב-1924. עז היה רצונו להצטרף מיד לחיי קיבוץ בארץ, אך בשל בריאותו הרופפת נשאר בתל אביב מאחר ולא רצה ליפול למעמסה על החברה. ניסה כוחו בעבודה גופנית בבית חרושת ללבנים "סיליקט", אך לא עמד לו כוחו והוא נאלץ לעבור לעבודה שאינה מחייבת מאמץ גופני. נכנס לעבודה במחלקת התרבות של ההסתדרות והיה מרכז המחלקה מראשית דרכה. היה ממייסדי עתון ההסתדות "דבר" ומאמריו נתפרסמו בו בקביעות, דברי הגות, מסות ותרגומים. השתתף בכתיבה בעיתון אחדות העבודה "קונטרס" ובבטאונים שונים של תנועת הפועלים.
עם ברל כצנלסון ייסד והדריך את "הבחרות הסוציאליסטית" – ארגון הדור הצעיר של תנועת העבודה שחינך להגשמת ערכים. בוגרי "הבחרות" ייסדו את הקיבוצים בית אורן, גליל ים. מקרב בוגרי תנועה זו קמו פעילים מרכזיים בתנועת העבודה ובמוסדות המדינה השונים.
בשנות השלושים הצטרף לקיבוץ, ליגור. בהיותו חבר המשק גוייס לפעילות במפלגה ושימש כמזכיר הסניף בחיפה. אותן שנים עשה פעילותו בלהט ובמסירות שאיפיינו את התקופה ואת אישיותו. עשה עבודתו ללא התנשאות וללא מחיצות כשהוא רוקם קשרי חברות חמים עם שכבות ציבור רחבות.
ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה נשלח לשליחות לארצות הברית ע"י הקיבוץ המאוחד. שם המשיך פעילותו כשהוא משקע את כל אהבתו בעבודה בקרב ילדים יהודיים ונוער במאמץ להביא אליהם את דבר ארץ ישראל. עלילות ההתיישבות העברית וגבורת העושים במלאכה כזאת כאשר הוא נאלץ להתמודד לא אחת קשות עם מגמות של ניכור, שמרנות ואדישות שפשו בקרב יהדות ארה"ב ומנהיגיה. בתקופה זו כתב וערך ספרי קריאה ולימוד שנושאיהם היו: עם ישראל השב אל ארצו, עלילות התיישבות וגבורה וסיפורים המספרים על מורשת העם היהודי בגולה על סבלו ויסוריו. כל אותה עת היו מיטב מעייניו נתונים לשיבה לארץ וליגור. אך מצב בריאותו שנתרופף ואילוצים שונים לא אפשרו לו לממש מאווייו. רבות נתייסר בשל כך עד לשובו לארץ וליגור.
מאז שובו והוא כבר אינו צעיר לימים עסק בהוראה בקרב חברים וראה כצו מצפון ושליחות, לפעול בקרב המתנדבים הרבים ששהו ביגור, אליהם הביא את דבר אהבת ארץ ישראל והקיבוץ. בפעולה זו שיקע את מיטב מעייני נפשו בקיימו גם קשרי מכתבים רצופים עם מתנדבים רבים לאחר שובם לארצות מוצאם. קשר קשרים והיה פעיל באגודה לידידות ישראל – פינלנד ואף הוזמן לשם לסידרת הרצאות בסניפי האגודה, על הארץ והקיבוץ, אך מצב בריאותו כבר לא איפשר לו לממש שליחות זו.
שלום הקטין, האיש הטוב והמיטיב. אידיאליסט והומניסט צרוף הדורש אהבה לכל, שוחר אסתטיקה ואמנות, ציוני וסוציאליסט ואיש קיבוץ בכל מאודו. נתייסר רבות וכאב בכאב העם והארץ על שלא יכול להביא לידי מימוש את שהגה לבו ורחש, על כי קצרה ידו מעשות כי לא עמדו בו כוחות הגוף.
תמה שירת חייו ולא הושלמה. כי פקע המיתר אשר התנגן בלבבו.