ישראל סלע

לברכה
ישראל נולד להוריו שושנה וצבי סלע, זיכרם לברכה, ביום שישי, יא בסיון, 10 ביוני 2022 – בדיוק לפני 84 שנים. אחריו נולדה אחותו תמר.
חבריו למחזור י"א זוכרים שהיה תלמיד נבון, במיוחד הצטיין במתמטיקה. שחמטי מחונן. תמיד שאף להיות אחד מהחבר'ה – השתדל לתרום, נחלץ לכל הגיוסים, השתתף במרוצים למרחקים ארוכים, השתתף בכל דיון חברתי, והביע עמדותיו הנחרצות כווכחן רהוט. הוא גם ידע לצחוק עם כולם אחרי שהשמיעו בדיחה על חשבונו. בטכניון למד הנדסה וניהול. הוא לא היה חסון גופנית, ולכן כפה על עצמו אימונים מאתגרים כדי לעמוד בדרישות הצבא. התגייס לצנחנים שם תיפקד כקשר. ישראל אהב את השרות הצבאי, ראה בו שליחות ותרומה למדינה, ובמשך השנים כולל במלחמת לבנון השנייה עוד התייעצו אתו בחיל ההנדסה על ניהול וארגון פרוייקטים.
היה בישראל שילוב בין ההזדהות הציבורית העמוקה לבין שמירת עולמו הפרטי. הקיבוץ והמדינה היו בראש מעייניו. הוא השתתף באופן פעיל בכל אסיפות החברים, היה מעורב בקביעת תקנונים, והיה קנאי נלהב לשמירת אושיות מסורת הקיבוץ. מתפקידיו כאזרח עובד צה"ל בניהול פרוייקטים בחיל ההנדסה נקרא הבייתה לשם הקמה והפעלה של פרוייקט חדשני מטעם הטכניון לניצול פסולת חקלאית. נפ"ח סיפקה גז לקיבוץ וכבוץ למשתלה. ישראל עבד גם ברפת וגם בלגין – שני ענפים שאהב מאוד. בסיום תפקידו בנפ"ח קיבל אחריות על הטיפול בביטוח המושלם – פעילות שהחזירה כספים גדולים ליגור. כמו כן היה גם מנהל צריכה ושירותים, ומנהל וועדת חו"ל.
האיכפתיות שלו לשמירת הצדק החברתי הייתה בולטת. עוד לאחרונה, כשכבר שכב על ערש דווי, הזמין אליו את אודי קינן יו"ר הקהילה, כדי לבקש טיפול בעניין אישי של חבר שלדעתו נעשה לו עוול.
ישראל היה פעיל גם במפלגה, והשתתף בדיונים פוליטיים ברוח אביו, צבי סלע, שהיה איש "אחדות העבודה".
בד בבד עם פעילותו הציבורית ישראל שמר על פרטיות חייו עם יעל, אשתו האהובה. אחרי שאיבד את יעל ישראל חי לעצמו, שלם עם עצמו. לא היה חשוב בעיניו שיש ביקורת על עמדותיו הנחרצות שעליהן לחם בדבקות, כי עקרונותיו היו חשובים לו יותר מאהדת הציבור. לא היה איכפת לו שחברים הסתייגו מהאספנות שלו, כי יותר נכבד אידיאל המיחזור – נושא שהיה רגיש אליו ומימש אותו שנים רבות טרם דובר על התחממות הכדור. ההגינות הפנימית שלו הביאה אותו לרחם על החתולים ולאהוב אותם, כפי שקיבל מיעל.
ישראל הצנוע התנדב לכל קריאה – לגיוסים, לחילוץ מטיילים שנתקעו על ההר, לחיפוש נער מהבלוקונים שנעלם באמצע הלילה, ועוד. כל כך רגיש ואנושי היה כשהביא ורדים בימי שישי לחבר שנפצע, לחברה ששכלה בן. בנדיבות רבה עזר לרבים בלמידה לבחינת בגרות במתמטיקה, ובייעוץ לפונים אליו. ישראלה דודתו אומרת עליו: "ישראל התרכך מאוד בהתבגרות וייתרונותיו גברו על חסרונותיו".
יותר מכול – באהבתו ליעל ובטיפולו בה לאורך השנים ובעיקר בשנות מחלתה השקיע ישראל את כל כולו, כל נשמתו ויכולותיו. הוא אהב ללא גבול את נואית, טיפל בצרכיה יחד עם יעל, ומדי ערב שר לה בהשכבה. ישראל היה סבא אוהב ומעורב. נכדיו ליאת ונבו בילו בביתו קייצים רבים, והוא לימד אותם להכין ריבות, לשחק שחמט, לקפוץ ראש בבריכה ולזהות בהר בצלים של חצב.
בספטמבר 2021 אובחנה בו מחלת הסרטן. בזכות ד"ר ברק טלמור, האח רונן מרמב"ם, וד"ר סמדר ממרפאת יגור הוא שרד את המחלה שבעה חודשים. במהלכם הצליח לשמור על חיים פעילים ועצמאיים בביתו האהוב חרף הטיפולים הקשים. במאי 2022 חלה הרעה במצבו, אך רוחו האיתנה ודבקותו בחיים לא פחתו.
כשבתו ונכדתו ליד מיטתו, ועמן שתי שומרות נפשו, שושי ברולין וחביבקה קול, נדם ליבו.
יהי זיכרו לברכה בתוכנו.