אמנון מאירי זכרו לברכה
אמנון נולד ב-1.12.1943, בן בכור, לחייקה ושלום מאירי, אח לצפרה ויהודית. הוא בא לעולם, כשאביו שהה באירופה כחייל בבריגדה היהודית. ילדותו ונעוריו עברו עליו במחזור י"ז. התגייס לצבא ושירת בגולני, שם הכיר את אביה, בת קיבוץ אשדות יעקב. הם נישאו והביאו לעולם את אלון, איריס ואפרת.
בנערותו עבד בדיר. לאחר שחרורו מצ.ה.ל, עבד בנוי. בהמשך עבד במחסן כללי יחד עם וינר ורוברטו. לאחר מכן עבד בלגין כאחראי על מחסן עד צאתו לפנסיה. בכל עבודה שעבד, התמיד במשך כמה שנים והכניס סדרים בניהול המקום וכך העביר את העבודה לבאים אחריו.
בשנות השמונים יצא לשנתיים לימודים באפעל עם ראובן עשת והתמקד בנושאים שהיו אהובים עליו במיוחד: מחשבת ישראל ויהדות.
אמנון היה אדם מאד מעורב בחיי הקיבוץ מבחינה חברתית ותרבותית ותרם רבות ליוזמות שהעשירו את חיי הצעירים והוותיקים. יחד עם ראובן עשת, הקימו את מחסן ציוד לטיולים ומחנאות. היה שותף כמדריך במסלול יגור מראשיתו ובשביל בני יגור שעזבו, תמיד היה מוכן להתייצב בשבתות וחופשים. בשנים האחרונות נטל חלק בוועדת האסיפה וניהל חלק מהדיונים בנושאים השונים, שעלו בחיי הקהילה שלנו. בהיותו בוועדת אבלות, הקפיד מאד לקרוא את "קדיש יגור" בסיומה של לוויה של חבר יגור והצליח להוסיף את זה כחלק ממסורת יגורית חילונית, אבל קשורה ליהדות. מתוך אהבתו לבעלי חיים דאג להסדיר ביקורים קבועים של ד"ר יאיר בן-ציוני ואף ליווה בהתמדה את ביקוריו, תוך שהוא דואג ל ניהול חשבונות תקין ומסודר בין החבר -יגור-והווטרינר.
בחגים תרומתו ניכרה מאד: בפסח, יום הזיכרון לחללי צ.ה.ל ויום כיפור. לקראת הפסח, עבד עם הקריינים וגם שר במקהלה, הן כחבר מן המניין והן בקטעים של סולו. ביום כיפור הוביל במשך שנים, את ציון היום המיוחד הזה בקטעי חזנות ושירים שאסף במשך השנה. קטעים ביידיש ולדינו שהחזירו את הוותיקים למחוזות ילדותם ולתרבות ארצות מוצאם. אבל לא רק במועדים האלה. גם בתהלוכת חג הביכורים ובכל חג כשפנו אליו.
גולת הכותרת של תרומתו לחיי הקהילה ביגור הייתה עבודתו עם הוותיקים והקשישים. בשבילו זו הייתה שליחות! בילדותו היה עד לטיפולו המסור של אביו בהוריו המזדקנים וממנו למד לא לעזוב את המבוגר והקשיש ככלות כוחו ובחולשתו. הוא הקדיש להם את זמנו הרבה מעבר לשעות העבודה. במשך 25 שנה היה מרכז מועדון המבוגרים. שבוע אחרי שבוע הביא מרצים, הכין ערבי תרבות, קבע זמנים לטיולים ויחד עם ראובן עשת טיילו עם המבוגרים והקשישים בכל הארץ. בהיותו מרכז ועדות שעסקו ברווחתו של הוותיק ביגור, דאג להכניס את הקולנועיות למבוגרים וניקיונות לחברים שהתקשו באחזקת ביתם. כמו כן דאג למיגון דיירי בית אחווה בימי מלחמת המפרץ. הוא קרא לחברים שראייתם נחלשה את "דפי יגור" על גבי קלטות להקשבה, דאג לזכויותיהם וליווה אותם ל"מגדל אור". ביקר חברים בודדים, חולים וקשישים שלא יכלו לצאת מביתם ושימח אותם בביקוריו.
אדם שאהב מאד את יגור והיה קשור אליה בטבורו. אמנון היה איש תרבות ובעל אוזן רגישה לצלילי מוסיקה. בבחרותו שר במקהלת הקיבוץ המאוחד. בהמשך שר בקולית ובשנים האחרונות היה מאושר לפגוש אנשים ב"דורות" ולשיר עם מקהלת המבוגרים שם. למקהלה הזאת, הצליח לשכנע את צפרה, אחותו, להצטרף. הוא אהב מוסיקה קלאסית, חזנות ושירים ישראלים. אהבתו למוסיקה עזרה לו גם בימי מחלתו הקשה. איש משפחה מסור ואוהב לאביה, לילדיו ונכדיו. הוא נלחם על חייו עד הרגע האחרון. ידע שהסוף קרב ולא ויתר להגיד תודה לבועז, במסיבת הפרידה מעבודתו כמזכיר יגור, דבר שריגש חברים רבים. במותו הותיר אחריו את אביה, שלושה ילדיו ושישה נכדים.
יהי זכרו ברוך לעד.