אברהם רודן נולד ביגור ב-31.7.1946, להוריו ציפורה וחנן רודניצקי שהגיעו ארצה מליטא, אח לכרמלה הבכורה וליונה אחיו הצעיר. הבית היה חם ומתחשב. הוא צמח והתפתח בחברת הילדים ובחברת הנעורים הגדולה והסוערת. כבר שם ניכרו האופי החזק שלו, החביבות, הקלילות, המעורבות בכל הסובב, והתעוזה. הוא היה שובב. גדול.
כך למשל היה שותף פעיל במעשי הפרחחות של בני הכיתה: הוא היה מאלה שחדרו לאקונומיה בלילות שבת להשגת שמן ותפוחי אדמה לצ׳יפס, מאלה שביום שלג עלו על ההר במקום לרדת לכיתה ועל כך הודחו מבית הספר, והוא נהג את האוטובוס שסחבו הבנים, ובו נסעו בלילה אפל למלכיה בדרך מסוכנת.
אחרי שנות ביה״ס יצא לשנת שירות ביד-חנה, אך בטרם הסתיימה השנה התגייס לחיל הקשר. משם נלחם תקופה ארוכה להעלאת הפרופיל הרפואי שלו במטרה לצאת לקורס טייס, ואכן התקבל. עוד טרם הסתיים הקורס פרצה מלחמת ששת הימים. בבוקר פרוץ המלחמה השתתף בטיסות הטעייה בפוגה מגיסטר. אחר כך טס במטוס הקרב ווטור והשתתף בהתשה, ועם הגעת הפאנטום נבחר לטוס בו. מאז כינו אותו ביגור ״הפאנטום״. הוא שרת בטייסת הפאנטום ביום כיפור וביצע תקיפות במצריים ובסוריה.
בשנים האחרונות, למרות גילו המופלג, חזר לעשות מילואים כמפקד סיוע אווירי לכוחות היבשה.
בשובו ליגור אחרי השירות הסדיר עבד בכותנה. הוא יצא ללימודי חקלאות בפקולטה ברחובות, ובשובו ליגור ב-1986, קיבל על עצמו את ניהול המשתלה. אחרי כן נבחר להיות מרכז המשק, ובשנת 1990 נבחר לנהל את בית החרושת טובופלסט. בכל אלה ניכרו יכולות המנהיגות והניהול שלו – הכוח ליזום, לתכנן, וליישם ביצוע.
אחרי עזיבת יגור עבד בסין כנציג חברה ישראלית, עבד ב״הזרע״, ניהל את ״עוף העמק״, ועד לאחרונה היה מזכיר ומנהל אחזקה בכפר חסידים.
אברהם היה גבר יפה תואר, מבוקש ומחוזר. את משפחתו בנה עם רוחלה רותם, ויחד הולידו את אורי, אימרי ואיתי. אבל אחרי שלוש שנות סבל ממחלת הסרטן נפטרה רוחלה, והיא בת ארבעים ואחת שנים. הבנים היו אז בני עשר, שש וארבע. אברהם היה לבניו אב ואם, חינך ודאג. בראש זיכרונותיהם – מורשת הטיולים להר, לטבע. המנטרה המשפחתית בשבת הייתה – ״בשבע נגעתם ב׳כתר׳, בתשע – בבריכה״.
רודן היה אבא רגוע, לא כעס עליהם, לא הטיל איסורים, לא לחץ בענייני לימודים. “אני יכול רק לייעץ ולהמליץ לכם. אתם תקבלו בעצמכם את ההחלטות שלכם, ותחיו עם התוצאות.״ זמן מה אחרי שחָבַר ליהלומה עברה המשפחה לגור בבית חרות, ואחר כך לכרכור.
יהלומה טיפלה בשלושת הילדים במסירות אין קץ. היא ניהלה גם מסיבות חברתיות עם אברהם וחברים, ובלילות שבת אירחה את כל המשפחה. אבל השניים נפרדו לפני כעשרה חודשים. אברהם חזר בגפו ליגור במעמד הורה. כאן התקבל בזרועות פתוחות וזכה לכל הטיפול שנדרש.
הוא אהב לטייל עם חברים. בשנים האחרונות יצאה החבורה לטיולים בארץ, בעיקר העפלה לפסגות. בכל שנה יצאו לכבוש פסגות בארצות העולם, קראנו להם ״חבורת הנועזים״. אהבה נוספת הייתה הצילום. היה בעל עין מצוינת, וצילם המון סטילס וסרטים. כישרון זה התבטא גם בתפקידו כטייס צילום מודיעין במלחמות יום כיפור ושלום הגליל.
אדם שידע לקבל החלטות קשות גם בנוגע לחייו ולמחלתו.
המשפחה מבקשת להודות לג׳ני – המלאך – על הטיפול המסור, וכן לתמר ולסמדר מהמרפאה, לדליה ולמיכל – גיל הזהב, לצוות בית אחווה, למירה, למיכאל, לדני שגב, ולדני זכאי על התמיכה לאורך כל הדרך.
יהי זכרו ברוך
