ציפי בנארי

ציפי בנארי זכרה לברכה

ציפי נולדה להוריה יוסף ושרה חומש, בשנת 1946 בבית שערים. הייתה אחות לעזריה, אלכסנדר ומנחם. ילדותה ונעוריה במושב החלוצי הטביעו חותם על ערכיה: עבודה קשה, צניעות ונתינה לאחר.

אחרי תקופת לימודיה בבית שערים ואח"כ בתיכון גרינברג בטבעון, התגייסה לצה"ל, ושירתה כגננת ביישוב ספר דאז, בנווה אור. לאחר מכן למדה בסמינר אורנים לתעודת הוראה לילדי גנים ולכיתות א-ב. שלוש שנים לאחר מכן עבדה כגננת בבית השיטה, ובשנת 1970 הגיעה ליגור והשתלבה כגננת בגן חצב ובגן כרמל.

ציפי השקיעה בגן את כל כישרונותיה ויכולותיה, ועשתה אותו לבית חם לילדים ולהוריהם. במהלך תקופה זו הכירה את חנוך בנארי, נקשרה עמו, ויחד הקימו  משפחה לתפארת עם ילדיהם – הילה, אפרת, איתי ותימור. אהבתה לחנוך הייתה ללא גבול. כשחלה, עמדה לצידו כשותפה מלאה, ומותו הכה אותה קשות. אך  בעזרת הילדים אשר עטפו אותה באהבה, ובחזרתה לעבודה – התאוששה.

ציפי השתלמה באוניברסיטת חיפה בלימודי חינוך מיוחד. היא  נבחרה לתפקיד ריכוז ועדת חינוך ביגור, וריכזה את מערכת חינוך הגיל הרך שכללה אז 17 בתי ילדים וגנים. בתפקידה זה ליוותה וחנכה את הצוותים החינוכיים, וניהלה את מערך כוח-האדם.

בשנת 1985 נקראה לתפקיד ריכוז ההדרכה בפרויקט השילוב האזורי מטעם משרד החינוך והתנועה הקיבוצית. כאן עסקה בפיתוחה תוכניות הדרכה ובחניכה של מטפלות במעונות היום של נעמת.

בשנת 1988 נקראה על ידי מכללת אורנים לרכז את ההכשרה וההשתלמויות של גננות ומטפלות בתנועה הקיבוצית. בכך עסקה עד שנבחרה לתפקיד מזכירת הקיבוץ, בשנת 1994. כמזכירת הקיבוץ היא עסקה בהובלת המוסדות והמפעלים בקיבוץ והשקיעה במיוחד בטיפול בצרכי הפרט.

תפקידה הבא היה ניהול "משתלות יגור". במשתלה עבדו אז כ- 50 עובדים בייצור, ביצוא, ובחנות המשתלה.

בשנת 1997 קיבלה על עצמה לנהל את תפעול "מטבחי יגור", שם עסקה בהפעלת צוות העובדים וקשר עם ספקים ולקוחות.

בשנת 1999 נכנסה לתפקיד הנהלת "בית אחווה" והחלה לגבש במרץ מדיניות וסדרי עבודה, לפתח את תרבות הפנאי ואת הקשר היומיומי עם הדיירים ומשפחותיהם, והביאה את המקום להישגים חדשים. לאחר תשע שנים בניהול בית אחווה, עברה לנהל את בית האבות בגן-שמואל ומשם חזרה ליגור, לעבודה כגמלאית במשתלה שהייתה אהובה עליה זה מכבר.

לאורך השנים כיהנה בוועדות שונות ביגור והייתה מעורבת בעשייה הציבורית והחברתית. בעשייתה תמיד פעלה מתוך מסירות, יושרה, אומץ להביע את דעותיה, ותשוקה להשפיע לטובה על חייהם של אחרים.

ציפי הזמינה חברים לסלון שלה כל ערב שבת, הייתה מארחת למופת, והייתה "הרוח החייה" בחבורה.

בכל מעשיה הייתה חמה, מסורה, משתדלת עד קצה גבול היכולת.

ועוד מעט פורים, ואיפה משלוחי המנות עם אוזני ההמן של ציפי?