עליק נולדה בחורף 1932 להוריה יהודית ויהושע ונגר. בחודש דצמבר ימלאו לה 88 שנים.
ילדותה עברה עליה בשנותיה הראשונות של יגור כבת מחזור ו׳ של המשק. כנערה חוותה את השבת השחורה, ובצעירותה עבדה ברפת. מאחר ולא יכלה להתגייס לצבא עקב לקות ראייה, יצאה לשירות לאומי בקיבוץ כפר סאלד. שם הכירה את בני ששירת במסגרת גרעין נח״ל. כשנה לאחר מכן התחתנו, חזרו ליגור ונולד נועם בכורם.
עליק למדה בסמינר אורנים והייתה גננת בגן שנקרא אז על שמה: גן עליק.
לימים, נולדו נועם, אוקה וגיל. בשנת 1966 יצאה המשפחה לשליחות באנגליה למשך שנתיים, שם מילא בני תפקיד מטעם תנועת ״דרור״ של הקיבוץ המאוחד. עבור עליק היו אלה שנתיים מאושרות של חיים אחרים ושונים מחוץ לקיבוץ: טיולים, התנסות כעקרת בית ומפגש עם הקהילה היהודית החמה בלידס. כשחזרה המשפחה ליגור נולדה מיה. עליק חזרה לעבודתה בגן חצב שזה עתה נבנה. לאחר שמיצתה את עבודתה כגננת פנתה לכיוון חדש והצטרפה לצוות האולפן. בהמשך, היתה שותפה לצוות שהקים והפעיל את מועדון המבוגרים הנודע של ימי ראשון.
מפעל חייה של עליק היה הקמת בית אחווה, יחד עם אסתר אדר ז״ל. השתיים חזו את הרעיון ומימשו אותו. עליק ניהלה את בית אחווה בשנותיו הראשונות. בתקופת הגמלאות שלה עבדה במחלבה. בכל עניין ודבר שעסקה בו דאגה להשתלם, ללמוד ולהתמקצע.
מותו של בני היכה אותה בשיא חייה. בגבורתה גייסה במהרה כוחות ואספה את השברים. היא פנתה לזוגיות חדשה כשהכירה את משה, מי שהיה בן זוגה יותר מעשר שנים. משה היה סבא נפלא לכל הנכדים וידיד נפש עבורה. יחד טיילו בארץ ובעולם והיא הגשימה את אחד התחביבים האהובים עליה – טיולים ונסיעות.
גם לאחר מותו של משה המשיכה עליק את חייה באנרגיות של עשייה ויצירה. במשך כמה שנים גרה בחיפה עם אפרים. כאשר שבה ליגור, הקדישה את זמנה למשפחה ובעיקר לנכדים, שהחלו להצטרף בזה אחר זה. עליק זכתה בשנים-עשר נכדים ובשמונה נינים. עם כל אחד מנכדיה היה לה קשר אישי וייחודי, והם היו מקור של גאווה ונחת עבורה.
סקרנותה וחדות מחשבתה הניעו אותה לעולמות ותחומי עניין מגוונים כמו גם לבילוי ולפנאי. היא לא חדלה לדאוג למתרחש בקיבוץ ובמדינה.
בתקופה האחרונה שהתה רוב הזמן בבית. עייפות וחולשה העיקו עליה והצרו את צעדיה. היא התקשתה לקרוא, דבר שציער אותה מאוד. אבל רשת ב׳, נטפליקס וכל פלאי הטכנולוגיה שירתו אותה נאמנה בתקשורת עם העולם שבחוץ.
עליק נהגה לומר שהזיקנה לא נחמדה ולא יפה, ויחד עם זאת זוהי עבורה התקופה הכי מאושרת בחייה. תקופה של פיוס, סיפוק ושלווה, שבה אפשר ליהנות מהחיים הטובים. בנוסף, רצוי להקפיד מאוד על ההופעה, כי גם בגיל הזהב יש לשמור על הכבוד.
קיוותה מאוד לחיות עוד שנים, ונשארה צלולה וחדה עד הרגע בו עצמה את עיניה. לא פעם אמרה שאדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו.
