ישראלה סלע

ישראלה נולדה בוינה בשנת 1923, ונקראה אילזה, ובעברית ישראלה, על שם סבה איזדור- ישראל. בת לנתן-ניסן מלמט ולורה לבית קרניול, ואחות לאברהם.

היו אלה השנים של "וינה האדומה", הליברלית והתוססת, והקהילה היהודית שם הייתה בתפארתה. המשפחה הייתה מעורבת בחיי הקהילה ובבית הכנסת, ופעילה בתנועה הציונית. בבית טיפחו את העמקת היידע והתרבות, ביקרו בקונצרטים ובמוזיאונים, ניגנו בפסנתר, ושיחקו שח. ישראלה הייתה ילדה שובבה, מעין "תום-בוי" – ואהבה לשחק כדורגל עם אחיה וחבריו. תמיד הזכירה את וינה כתקופה מאושרת ומשמעותית בחייה.

בשנת 1935 עלתה המשפחה ארצה, והשתקעה בתל-אביב. על אף הקשיים ההורים שמחו להיות בארץ ישראל, והילדים השתלבו במהרה. בשנת 1942, עם תום לימודיה בביה"ס התיכון, התגייסה ישראלה לפלמ"ח, למחזור הראשון שגייס בנות. בהצטרפותה לפלמ"ח הרגישה בעוצמה את השייכות לחברה ולארץ.

בפלמ"ח פגשה את יענקל'ה קמינסקי מיגור, שהיה המפקד שלה ביחידת הסיור. באחד הסיורים נעצרו יענקל'ה וישראלה ע"י שוטרים בריטיים, כשברשותם אקדח ותחמושת. הם נשפטו, ונידונו למאסר. ישראלה – בבית הכלא לנשים בבית-לחם, ויענקל'ה – בבית הכלא בעכו. שנתיים שהתה בכלא עם נשים מהאצ"ל ומהלח"י, ועל אף המרחק האידיאולוגי קשרה איתן קשרי חברות אמיצים שנשמרו במהלך כל השנים.

לאחר השחרור מהכלא החלה ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים, אך ביוזמת נחמן רבינוביץ שידע על הקשר שלה עם יענקלה, עברה ללמוד בטכניון כדי להיות מורה למתמטיקה בביה"ס התיכון שנפתח אז ביגור. כאן הייתה למורה המיתולוגית למתמטיקה. לאורך השנים שמרה על הקשר עם תלמידיה לשעבר, שזכרו לה חסד נעורים, ושמחו תמיד להיפגש איתה.

לאחר שיענקל'ה השתחרר מהכלא בשנת 1945, נישאו ישראלה ויענקל'ה בחתונה גדולה ביגור, עם חבריהם ומפקדיהם מהפלמ"ח, שחגגו גם את שחרורו של יענקל'ה מהכלא. כאן בנו את ביתם, ונולדו ברק, ניצן ותור. ישראלה אמרה תמיד שהפלמ"ח זימן לה את שתי אהבות חייה – יענקל'ה והקיבוץ.

לאחר 20 שנים בהוראה עברה לעבוד בהנהלת החשבונות, שם התמידה עד גיל 88. בשנים מאז המשיכה ללמוד ולשמוע, ולטייל בארץ ובחו"ל. היא כל כך שמחה להשתתף במועדון "דורות", והמשיכה להגיע לשם עד השבוע.

ישראלה – כולה שמחת חיים, הומור, שנינות, סקרנות ואופטימיות, קיבוצניקית מעורבת ואכפתית, אוהבת בכל ליבה את הלשון העברית, מקפידה על הופעה מטופחת ועדכנית, ומוצאת שפה משותפת עם כל הגילאים, מקטן ועד גדול. כך נשארה עד לרגע האחרון.

לפני ארבעה חודשים נפטר בנה אהובה ניצן, שכל כך הייתה גאה בו. ישראלה שמרה את געגועיה בליבה ובחרה בחיים. היא אמרה שאולי הגיל מאפשר לה להיות מפויסת עם הכאב והאובדן.

השאירה אחריה עשרה נכדים ושמונה-עשר נינים.

ישראלה – אישה מיוחדת, מלאת השראה לסובבים אותה.