לזכרו של גבי
גבי נולד בשנת 1947 בן בכור להוריו, שרה ואברהם שנלר, ניצולי שואה שעלו ארצה מהונגריה וטרנסילבניה. בהמשך נולדו שני אחיו הצעירים, ארנון ושוקי.
גבי גדל והתחנך בקיבוץ יגור. הוא היה ילד שקט ויפה עם שתי גומות חן ועיניים בהירות וסקרניות. השקיע בלימודים ובילה עם חבריו לכיתה ביגור. בסיום לימודיו, יצא עם בני מחזורו לשנת שרות בקיבוץ יד חנה. עם גיוסו לצה"ל שירת בסיירת גולני, ובהמשך עבר לגדוד 13. במהלך שירותו לחם במלחמת ההתשה, עד שנפצע מרסיס ליד העין. במהלך אשפוזו בבית החולים פגש לראשונה את דבורה, מי שלימים תהיה אשתו. לאחר החלמתו, עבר לקיבוץ יפעת כדי ללמוד במכינה, ושם פגש שוב את דבורה, בת הקיבוץ. השניים התאהבו, וכעבור שלושה חודשים נישאו. יחד הקימו בית ומשפחה, ונולדו להם ארבעה ילדים: עינב, עדי, ארי ורועי.
פטירתה של דבורה'לה הותירה חלל עמוק אצל גבי וכל המשפחה.
גבי למד הנדסה אזרחית בטכניון, ובתחום זה בנה את הקריירה המקצועית שלו. הוא עבד במשך מספר שנים בתק"ם ולאחר מכן עבר למחלקת ההנדסה של המועצה האזורית זבולון, שם עבד עד צאתו לגמלאות. במסגרת תפקידו כמרכז הועדה לתכנון ובנייה, היה בקשר ישיר מול תושבי המועצה מכל המגזרים וזכה לשבחים על יחסו הנעים והחם. לצד עבודתו המקצועית, גבי היה ספורטאי מחונן, בעל כושר גופני גבוה, ואף זכה לכבוד שמעטים זכו בו, כמסיים הקבוצה של בית הספר של יגור במרוץ הכרמל.
הכדורסל היה חלק משמעותי מחייו. הוא שיחק בקבוצת הפועל יגור, ובהמשך גם בהפועל גבת-יגור, והמשיך לשחק כמעט עד גיל 40.
במסגרת תפקידיו ביגור, ריכז את ועדות הבניין והתכנון, וגם היה רב"ש . את כל תפקידיו מילא במקצועיות ואדיבות.
גבי אהב מאוד לטייל, לפתור תשבצים ולהעשיר ללא הרף את הידע הכללי שלו. הוא אהב לשיר, היה מעמודי התווך של מקהלת ליל הסדר ושר סולו את "מעשה ברבי אליעזר". אהב להאזין לשירים ישנים ולמוזיקה קלאסית, אהב בעלי חיים ותמיד שמר על סקרנות ועל אהבת דעת. אבל יותר מכל, גבי היה אדם של אנשים ושל משפחה. אדם ערכי, חכם, צנוע, נעים הליכות, חם ואוהב. הוא ידע להעניק אהבה בפשטות ובנדיבות, בחיבוקים ובנשיקות, במיוחד לילדיו ונכדיו. ששת נכדיו אהבו אותו והעריצו אותו, והוא היה עבורם סבא אהוב ויקר.
נפרדים מגבי בכאב גדול, אך גם בהכרת תודה על השנים, על האהבה, על המשפחה שבנה ועל כל הזיכרונות שהותיר בנו. נזכור אותו באהבה רבה, והוא יישאר לנצח בליבנו.
