גרשון קופלר

ירושלים, המחלקה המדינית, 26.11.42

אל: הגברת מ. קופלר

קיבוץ יגור

מרת קופלר הנכבדה.

בראשית שנת 1941 נתבקשה הסוכנות היהודית על ידי המפקדה הבריטית הראשית במזרח התיכון לגייס מספר מתנדבים נבחרים לתפקיד צבאי נועז, שהיה מכוון להכשלת מזימות האויב בסוריה לפני כיבושה בידי בעלי הברית.

בעלך גרשון קופלר היה בין אלו שנענו לקריאה והתנדבו לפעולה.

המתנדבים ידעו היטב את טבע השליחות ואת הסכנה הכרוכה בה.

ביום 18 במאי 1941 יצאה קבוצת המתנדבים, עשרים ושלושה במספר, תחת פיקודו של קצין בריטי מוסמך ומנוסה, לביצוע שליחות. מאז נעלמו האנשים ועקבותיהם לא נודעו.

שלטונות הצבא המוסמכים ניהלו חקירות ממושכות לגילוי התעלומה. הסוכנות היהודית מצדה התאמצה אף היא לברר את גורל הקבוצה. כל המאמצים האלה לא נשאו, לדאבוננו, פרי.

במכתב מ-19 באוקטובר 1942 הודיע לנו המשרד המוסמך במפקדה הראשית למזרח התיכון את הדברים הבאים:

"תזכרו כי ב-18 במאי 1941 יצאו מחיפה 23 איש שנתגייסו על ידיכם תחת פיקודו של מיור סיר – – – לבצע פעולה מלחמתית חשובה בקשר עם המערכה בסוריה.

אחרי בירור מדוקדק וחקירות ממושכות הנני מצטער להודיעכם כי כל האנשים נעדרים וכי אין יסוד לתקווה המתקבלת על הדעת שהם עודם בחיים.

אודכם אם תמסרו את הדבר לקרובי האנשים.

רצוני להביע את הערצתי העמוקה לרוח העוז והגבורה אשר דחפה את האנשים האלה לקבל על עצמם את השליחות המסוכנת הזאת מטעם שלטונות הצבא הבריטיים. הואילו נא למסור לקרוביהם את רגשי הערכתנו וצערנו העמוקים".

הנני ממלא בזאת את בקשתו של השלטון הצבאי המוסמך.

בשם ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית לארץ ישראל הנני מביע את דאבון לבנו הגדול על שברך. עם זה הננו גאים על הגילוי הנהדר של רוח גבורה והקרבה שפעמה בבעלך והניעה אותו לקדש שם ישראל בהיחלצו למלחמה נגד אויבו בנפש.

הנני להוסיף כי אעפ"י שהמכתב שנתקבל מהמפקדה הראשית אינו מניח מקום לתקווה כי מישהו מחברי הקבוצה נותר בחיים, הרי בשים לב לעובדה שכל חברי הקבוצה נחשבים לנעדרים ואין עדיין ראיה עובדתית להיותם חללים, החלטנו לדחות כל פרסום על מעשה הקבוצה וכל הספד פומבי לחבריה עד לאחר המלחמה.

בכבוד רב ובהשתתפות עמוקה

מ. שרתוק

הנהלת הסוכנות היהודית לא"י

נתיבם לא נודע

ביום שבת, ו' תשרי תשי"ט, 20.9.1958 התקיים בבריכת השחייה טקס גילוי אבן הזיכרון על שמו של גרשון קופלר ז"ל, אחד מהלוחמים שהשתתפו בפעולה זו ועקבותיהם נעלמו.

קטע זה הוקרא בטקס:

למעלה משבע-עשרה שנים חלפו מאז צאת עשרים ושלושה הבחורים לשליחותם הנועזה, וביניהם חברנו גרשון קופלר. הם יצאו בשליחות העם להכות באויב הנאצי בחוף טריפולי שבלבנון. ביום כ"א באייר תש"א הפליגו לדרכם האחרונה, ממנה לא שבו עוד.

בשם הרבים יצאו ולמען העם. רק חברים ספורים בלבד ידעו על צאתם ועל שליחותם – רעיהם הקרובים, מוריהם-מפקדיהם ב"הגנה" ובתנועה אשר קראום אל השליחות.

נתיבם לא נודע וגורלם נעלם. אולם דמויותיהם של הכ"ג האירו לפני חבריהם, ממשיכי דרכם בפלמ"ח ובהגנה, ובכוחם נשאו את דגלם העלום במחתרת ואחר כך בגלוי – במדינת ישראל העצמאית.

הם לימדונו כי שום איש מאיתנו לא נולד גיבור; הם הראו לנו שכל אחד מאיתנו מסוגל לצאת כנחשון בשליחות העם – אם יחשל את עצמו לכך, אם יהיה נכון לתת את נפשו למען העם…

הארץ לא שקטה עדיין. צל האויב עודו מעיב על הארץ המבותרת, עודו מאיים על גבולותיה.

נתיב הכ"ג טרם הגיע לקיצו. ההולכים לאורם ימשיכו דרכם.

ובהתכנסנו היום לגילוי הלוט מעל אבן הזיכרון לחברנו גרשון קופלר, תאיר לפנינו דמותו ודמויותיהם של כל כ"ג הבחורים מחדש.

מכתבו האחרון

לגבי המלחמה הזאת אין הברירה נתונה בידינו. המצב מחייב אותנו למלא את החובות המסוכנים ביותר. כל ימי השתדלתי למלא את חובותיי. חייתי חיים יפים וישרים. ואם במילוי תפקידי זה צפויה לי סכנת מוות, הריני רוצה ללכת לקראתה באותה מידה של אומץ ונכונות שנהגתי בחיי עד כה.

אין להצטער ולנוד לי, להיפך – יש לקנא בי על התפקיד האחראי שהוטל עלי להגשימו.

את ארבע השנים שחייתי בקיבוץ הנני חושב לדרך הנכונה והישרה, רק צר לי שמצאתיה באיחור זמן.

שלום יגור! שלום לכל החברים!

#

לחברי "הפועל"!

לא תמיד פעלנו תוך הסכמה הדדית מלאה, אולם תמיד שררו בינינו יחסי חברות טובים.

מימי נעוריי, עוד מהיותי נער בן ארבע-עשרה, הייתי עוסק בספורט הפועלים והקרבתי הרבה מאוד למען האידיאל הזה, אך יש לי, לעומת זה, הרבה להודות לו.

אני חייב תודות לתנועה הספורטיבית של פועלי אוסטריה (טרם בואו ארצה פעל בווינה, המערכת) וכשתחזור מחדש הציוויליזציה לאירופה וספורט הפועלים יתפוס בה מחדש את מקומו הראוי, אבקשכם למסור אז לחבריי לשעבר, אשר שכם בשכם איתם לחמתי את מלחמת הפועל בשורות ה"שווצבונד", כי עד רגעיי האחרונים נשארתי נאמן גם להם וברוח עניינם-ענייננו המשותף פעלתי.

יחי ספורט הפועלים! יחי הסוציאליזם!

גרשון

דברי נח יגורי בטקס הסרת הלוט, ספטמבר 1958.

(בריכת השחייה הגדולה נפתחה באוגוסט 1955, חמש שנים לאחר שהחלה עבודת החפירה).

ביום הנצחת זכרו ניצבת דמותו של גרשון במלוא זוהרה. הוא היה אחד מאלה המעטים שידעו מתוך שקידה והתמסרות יומיומית להעלות את עצמם לשיאים כאלו אשר היוו ציוני דרך בהיסטוריה של עם מתחדש.

עיקר כוחם וגבורתם של הכ"ג – יורדי הים שנישאו על גלים סוערים ולא חזרו אלינו – היה בעשייה האפורה והפשוטה של הדרכה וכוננות מתמדת לכל מבצע ולכל שליחות שייקראו אליהם.

גרשון היה חבר יקר לחברים ומדריך מסור לנוער, פשוט בהליכותיו ויחד עם זה גאה על מפעלו, בעל הכרה פועלית, איש הקומונה ונאמן בית הקיבוץ. שמחנו בו וקיווינו כי אדם כגרשון, אם עלה על הדרך של חיי קומונה יאריך אתנו חיים של מסירות, אבל לא זכה ולא זכינו אנחנו חבריו. נעקר מאתנו גרשון והוא במלוא כוחו ואונו.

חברים, נראה לי שאביע בזה הרגשתם של רבים באומרי שמועקה כבדה העיקה עלינו, באשר לא הנצחנו את שמו בתוכנו. רק היום שוחררנו ממועקה זו בקראנו על שמו את אחת הפינות החמודות במשקנו, את בריכת השחייה. בריכה זו שנקראת על שמו של גרשון מסמלת בעיניי את לימוד השחייה נגד זרמים עכורים, אשר גם בזה היה גדול כוחו של גרשון.

יישמר זכרו בתוכנו.

(מתוך "ספר יגור")

לבנות בריכת שחיה

האם באמת בלתי אפשרי הוא למשק יגור, היישוב הקיבוצי הגדול ביותר בארץ, עם כמעט 1100 נפשות, לחשוב על בנין בריכה בגודל מינימלי של 25X12.5 מטר. איני חושב, כי ישנם בינינו חברים אשר יראו בזה דבר של מותרות. יותר מדי נחוץ לנו הדבר משתוכל להיות דעה כזאת. החינוך הגופני של ילדינו ושל הנוער שלנו צריך להיות כה קרוב ללבנו שעליו אין אנו יכולים לוותר בשום אופן ומחובתנו ליצור לו את התנאים הדרושים.

מה שספורט השחיה יכול לתת לגוף אין למלא את מקומו בסוג ספורט אחר. אין כמעט ענף ספורט אשר יפתח את הגוף באופן כה שווה והרמוני כספורט השחיה. מראשית הילדות עד שנות הזיקנה אנו יכולים ליהנות מספורט זה. ואיזה ענף ספורט ישווה לו? על רוב אברי הגוף תשפיע השחיה בבריכה כתרופה רפואית טובה ואין למלא את מקומה על ידי מקלחת. מלבד זאת אין ענף ספורט מותאם לאקלים ארצנו במידה כזאת כמו ספורט השחיה.

הרבה מקרים של התעקמות חוט השדרה, גב כפוף, רגל שקועה ועוד מומים קלים, בהיותם בסטדיה ראשונה – אפשר למנוע על ידי ספורט זה. והרופא שלנו יאשר לנו גם זאת, שהרבה ימי מחלה וסמי מרפא יכולנו לחסוך על ידי בניית בריכת שחיה, כי לקדם את פני המחלה תמיד יותר קל מאשר לרפא אותה. הפתגם: "לבנות בתי מרחץ זאת אומרת לקמץ בבתי חולים" יש בו משום גרעין של אמת.

לכן דרישתי מהמזכירות היא להבין לצורך החברים והילדים ולהתקשר עם מומחה לבנין בדבר הערכת ההוצאות. רק הוצאה בחומרים דרושה כאן. את העבודה יקבלו החברים על עצמם וגם תלמידי בית הספר המקצועי יתנו ברצון ימי עבודה למטרה זו. אני בטוח שאם המזכירות תיגש לעניין ביוזמה ובמרץ הדרוש תעמוד כעבור שנה בריכת שחיה אצלנו, כמו שיש כבר בהרבה קיבוצים.

מהבריכה תצמח ברכה לילדינו, לנוער שלנו ולנו עצמנו.

יומן יגור, 13.6.1939