צבי לסר

19/06/1916 - 05/07/1948

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ח סיון התרע"ו

תאריך פטירה: כ"ח סיון התש"ח

ארץ לידה: גרמניה

שנת עליה: 1935

שירות בטחון: פלמ"ח

שליחות תנועתית: ציר בקונגרס הציוני

עבודה: גן-ירק

מקום קבורה: יגור

חלל צה"ל

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

צבי לסר, טוראי

בן מינה ואדולף, נולד ביום י"ח בסיוון תרע"ו (19.6.1916) בעיר טורן, גרמניה. לאחר שמשפחתו עברה בשנת 1922 לברלין, למד צבי בבית-הספר התיכון על שם קרל מרקס. משסיים את לימודיו ביקשו הוריו לשולחו לאוניברסיטה, אך צבי סרב ויצא להכשרה חקלאית באחת החוות שבסביבת ברלין. כיוון שגילה נטייה בולטת לחקלאות נשלח להמשיך את הכשרתו בשבדיה ובדנמרק. צבי היה בין המוכשרים שנתקבלו למקומות העבודה המעטים בארצות אלה שעמדו לרשות הסתדרות "החלוץ" בגרמניה. צבי עשה חיל בעבודתו ובעל האחוזה השבדי שידלו להישאר אצלו, אך צבי לא נענה להצעה ובשנת 1935 עלה לארץ-ישראל עם קבוצת חברים שעברו את הכשרתם בדנמרק.
עם הגיעו הצטרף למשק יגור ועבד במסירות בגן הירק. איש אדמה היה מטבעו, אך גם איש הגשמה המוכן לעזוב את הגינה החביבה עליו ולהיענות לכל תביעות התנועה. צבי נשלח על-ידי המשק למחצבות, לפלוגות הקיבוץ ולכיבוש העבודה במפעל האשלג בסדום.
בימי מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט עבד בהקמת גדרות "טיגרט" בגליל העליון. אחר כך השתתף בקורס הראשון של הפלמ"ח. בשלהי 1944, עם גיוס חברי הקיבוצים לבריגדה היהודית, ביקש צבי להתגייס אך בגלל סיבות משקיות נדחתה בקשתו.
היה אדם שקט, לא התבלט, ותמיד עשה למעלה מחובתו.
עם פרוץ מלחמת העצמאות היה בין ראשוני המתנדבים ושירת בחטיבת "כרמלי". השתתף בקרבות על פתיחת הדרך ליחיעם ובכיבוש שני כפרים ערביים ליד עכו. ביחד עם חבריו מיגור נשלח לגליל העליון והשתתף כמקלען
בהגנת רמות נפתלי, בקרבות שהתנהלו שם בימים האחרונים לפני ההפוגה.
צבי נפל בפעולות סיור בין חולתה למשמר הירדן ביום כ"ח בסיוון תש"ח (5.7.1948).
הובא למנוחת עולמים בבית הקברות ביגור.
הקיבוץ הוציא חוברת לזכרו.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • צבי איננו…

    צ ב י א י נ נ ו…

    קשה לכתוב על צבי, לאחר שזמן מועט כל-כך הכרתיו, אולם תמיד אזכור – פנים מחייכות, קורנות, עיניים זוהרות, מבריקות, מלאי שמחה, מעודדות. ואפילו כשהיו פניו מתעוותות מחימה, נדמה היה שגם זה חיוך הוא, באשר ירבה לחייך. תמיד – באימונים, בשדה, בהר, בלילות-מארבים – הייתה מלווה אותנו בת-צחוקו הטהורה. פשוט ומובן היה, ומיד התחבב עלינו ותפש את מקומו בכיתה, באימונים, בלילות-הלינה ובחברה. זוכרני הערבים הרבים, ערבי-הלינה, עת היינו מתקבצים לשיחת רעים קודם-שינה או עת הייתה מתפרצת שירה, או כשהיינו מתרוצצים בשדות מיוזעים וחמושים, תרים אחרי אויב – ממש טבועה הייתה בהם רוחו של צבי, ודמותו הקטנה, המחייכת, מציצה מכל ויכוח, פגישה. וכך טבעי היה, שיצאנו ביחד צפונה לטעום טעם מלחמה. וכשהמכונית עזבה את שער המשק, עברה תפילה בלב כל אחד: שנחזור שלמים ובמספר מלא – – –

    מקום אחד, מקום יקר, נפקד, ועדה הכיתה, אשר חיתה עמו את חיי האימונים על האור והצל השפוכים עליהם. עדה המיטה האילמת בלילות-הלינה הקודרים, ועדות התעלות בשדה, ששימשו עמדות-הסתערות: כי אכן יקר המקום ואחר לא יפקדנו…

    בצלאל סיני – מפקדו של צבי לסר