אברהם גייפמן

01/05/1907 - 27/11/1965

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ז אייר התרס"ז

תאריך פטירה: ג' כסלו התשכ"ו

ארץ לידה: פולין

תנועה ציונית: החלוץ הצעיר, קלוסובה

עבודה: בניין

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: חנה גייפמן

אברהם גיפמן

אברהם גיפמן נולד בשנת 1907, בעיירה רוקיטנו אשר בפולין על גבול רוסיה. היה הצעיר בין שלושת בניה של משפחה, שעסקה במסחר יערות ומלונאות. בגיל צעיר הצטרף אברהם לתנועת “החלוץ הצעיר” ובשנת 1926 הגיע לקיבוץ ההכשרה קלוסובה.
בינואר 1929 עלה ארצה, והיה בין מייסדי “פלוגת חיפה-יגור”, בה המשיך חברותו עד לאיחוד בין “הפלוגה” ו”המשק”, בשנת 1933.
היה בין הלוחמים לכיבוש עבודה עברית בעבודת הבניין בחיפה, ועמד במשמרות של פועלים עבריים ליד בניינים נבנים. במשמרת כזו נאסר בשנת 1934 על ידי המשטרה הבריטית והושם בבית כלא למשך כמה חדשים. לאחר שחרורו עבר לחיות בחיפה עד תחילת שנות ה-40. אז חזר ליגור ושב לעבודת הבניין שבה המשיך עד ימיו האחרונים.

רק בן 58 שנים. הצער שזור כעס והתקוממות נגד ה”ללא חת” הזה.
כבן למשפחת סוחרי יער אמידה, חייב היה להיות ילד מפונק, “משכיל”, ולהתקשות מאוד במעבר לעבודה פיסית, ולא כן – הלך ל”קלוסובה” – קיבוץ חוצבי סלע הגרניט. היה בין ראשוניה, ובכל העבודות הקשות – והיו קשות ומפרכות עד למאוד. היה בין הראשונים, הטובים והמצליחים, מהיחידים אשר התמידו במחצבה למרות התחרות הקשה של פועלים בני המקום – רוסים ופולנים – שהיו מורגלים בה מדורות.
גם כל מעשה ארגוני וחברותי – עשה טוב ובשלמות. לא אהב לדבר, ידע יפה מאוד להתבטא במילים, אך העדיף לדבר במעשים. ומעשה חייו – חלוצי היה.
המקורבים יותר, הוקירו בו עוד תכונה יקרה מאוד כאדם: ידע לגשת ולעזור לחבר ברגעים הקריטיים והקשים ביותר שלו בהתאקלמותו בעבודה ובחברה, וזאת, כדרך אגב בלי להעיק ובלא לדכא. חשנו והערכנו את שכלו הצלול והישר המכוון את מעשיון ונעזרנו בו. ועוד תכונה – היושר הפנימי: כאשר הלך מאתנו בזמנו לחיי עיר, היה היחידי שלא חיפש סיבות לתרוץ ההליכה, אלא אמר פשוט: “ארץ חדשה, מלאה מעשה חלוצי. ולו – אשר לא ידע עד כה שום צורה אחרת של חיים, חוץ מתנועת הנוער בקיבוץ ההכשרה – יש סקרנות לוהטת להכיר איך זה שמה”.
ואחרי שהכיר וידע להשוות – חזר אלינו. חזר עד הסוף…

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • מפגש לזכרו

    מפגש לזכרו של אברהם גייפמן ז”ל

    ביום ג’, 25.11.1975 נתקיימה בבית בר-יהודה פגישת כל האקטיבה של מפעל הבניה לשעבר, של הקיבוץ המאוחד. הפגישה היתה מוקדשת לזכרו של אברהם גייפמן ז”ל, שהיה בזמנו מפעילי המפעל ומנהל סניף הצפון, וזה עתה מלאו עשר שנים לפטירתו.

    לאחר העליה על הקבר התאספו בני המשפחה והחברים שהוזמנו ובאו מכל קצות הארץ, בבית בר-יהודה, שם נתקיימה שיחה על נושא התפתחות הבניה בקיבוץ ובארץ. החברים העלו את זכרו של גייפמן ואת פועלו המבורך בשטח זה.

    את הכנס פתח רעננה (כברי). דיברו עוד: אורי ניר (יראון), ולסלו – שהיה המהנדס הראשי במפעל הבניה.

    יזם את הפגישה חיים רובין (שדות ים), אשר יחד עם אברהם גייפמן וקבוצת חברים נוספת היו בין מקימי מפעל הבניה…

    יומן יגור

    5.12.1975

  • אברהם גייפמן – שלושים למותו

    אברה’מל עזב אותנו באמצע המעשה, פתאום נתייתמנו. המפעל, שהוא היה מבוניו הראשונים, היה למשפחה אחת גדולה שנתייתמה. אבד האב, האיש שידע הכל, זכר הכל, כיוון הכל ומצא פתרון לכל – ולא רק בשטח המקצועי, שבו בכלל לא היה דומה לו, כי אם גם במישור החברתי-אנושי, בו ידע ליישר תמיד את כל ההדורים.

    כל אחד מאיתנו עושה בפינתו את המוטל עליו, כאילו נחה עליו עדיין עינו הפקוחה של אברהם, עינו זו שהיתה בכל. חדרו שהיה הומה תמיד מאנשים, כאשר שלושה וארבעה מסדרים איתו ענייניהם בבת אחת, ונדמה היה שלא יוכל אדם לשמוע ולדעת בערבוביה כגון זו על מה מדובר בכלל – כל אחד יצא מחדרו בהרגשה שסידר את כל ענייניו על הצד הטוב. מפליא היה תמיד מחדש איך בכל ההמולה הרבה והלחץ ידע האיש לראות, לשמוע ולדעת את העיקר, ולמצוא לכל מכה תרופה.

    הבניין היה מקצועו ויעודו תרתי משמע, כי לא רק בניינים רבים בנה כי אם גם צוות הוא ידע לבנות. צוות עם רוח-צוות שמעטים כמוהו תמצא במקצוע זה בארץ הזאת. כי כמו שהוא ידע להחמיר בביקורת, כְּאָב שראה בחולשת ילדיו – כן ידע לעודד ולעזור כאשר גברו הקשיים וניצנץ היאוש פה ושם תוך ביצוע המשימות.

    ידע אברהם את חולשות לבו וידע שעליו לשמור על עצמו – אך באתגר זה לא הצליח לעמוד. הוא לא ידע לשמור על עצמו ולהימנע ממאמץ כשהעניין והעבודה דרשו זאת ממנו. תמיד דרש מעצמו יותר מדי.

    ליווינו אותו בדרכו האחרונה – משפחה גדולה ומיותמת של עובדי מפעל הבניה – אך זכרו יהיה איתנו, והלוואי ויעמוד לנו גם הכוח לשמור על רוחו בעבודת הצוות שהוא היה ראשון בוניו.

    עובדי מפעל הבניה, חיפה

    עיתון “למרחב”

    בתוך חוברת ליום השנה

  • אברהמ’ל האדם

    רבים ראו, רבים שמעו ובודאי רבים ידברו ויכתבו על תכונתו המיוחדת, מה שנקרא בפשטות – האדם.

    האדם הפשוט, נעים ההליכות, איש אהבת הבריות, יחס של אדיבות וכבוד לזולת. כל זה הוא קיים הלכה למעשה בלי שום הבלטה. מי שלא הכיר ולא הבין תכונותיו לא היה יכול לעכל שיטת עבודתו.

    בעל זיכרון, בעל כישרון ובעל עצה היה. התמזגות זו נתנה לו כוח לנהל עניינים כפי שהוא ניהל אותם.

    ישבו אנשים שונים מסביב לשולחנו ודיברו על עניינים חשובים או פחות חשובים, ובאמצע הדיונים נכנס פועל מן השורה עם הבעיות הפעוטות שלו. אדם אחר היה אומר להמתין. הוא פתר את הבעיות בקלות האופיינית לו.

    חתם שמו ב-“א” אחת ויחידה. אופן כתיבתו של אדם מאפיין כידוע את האדם, כי גם חתימתו כאילו הראתה צניעות, חוסר גאווה, רחוק מכל התחסדות והתנשאות.

    על ידי מעשיו נעשה יקר בעיני כל מכיריו, בגלל יושרו וכנותו קנה לו עולמו. בגלל גישתו לזולת תוך יחס של חיבה וכבוד נתחבב על כל אלה שהכירו אותו.

    כזה היה אברהמ’ל האדם.

    יבנאלי.

    בתוך חוברת ליום השנה