אברהם שמיר

15/11/1907 - 24/06/1976

פרטים אישיים

תאריך לידה: ט' כסלו התרס"ח

תאריך פטירה: כ"ו סיון התשל"ו

ארץ לידה: רומניה

תנועה ציונית: פועלי ציון

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: רחל שמיר

בנים ובנות: זוהר שמיר, צבי שמיר

אברהם שמיר (שולבוים)

נולד: 15.11.1907
נפטר: 24.6.1976

אברהם נולד בצ’רנוביץ, בוקובינה. בגיל צעיר התייתם מהוריו, גדל והתחנך אצל אחיו הבכור – משה ז”ל.
בשנת 1933 הצטרף אברהם ל”ברית חלוצי פועלי ציון” ויצא להכשרה. “למה דוקא ‘פועלי ציון’?” מסביר אברהם ב”ספר יגור”, “כי חיפשתי דרך למפלגה פועלית שהיתה יותר לפי רוחי”.
קיבוץ ההכשרה פוזר על ידי המשטרה הרומנית ואברהם חזר לביתו וחיכה לאישור עלייתו. בשנת 1938 הוא נקרא שנית לקיבוץ הכשרה ובשנת 1939 עלה ארצה, ומהאניה הוא בא ישר ליגור.
אברהם עבד במשק בכל מיני עבודות: בעגלונות, במכבש, בקומביין, במחצבה, בבית חרושת נשר, לאחר מכן במטעים ובטובופלסט – חיי עמל ועבודה.

בשנה האחרונה החלה המחלה לתת אותותיה בו.
תוך סבל רב הוא שמר על צלילות דעתו עד יומו האחרון.
הוא היה שקט בחייו, שקט בסבלו בזמן מחלתו ושקט עת נפרד מהחיים.

יהא זכרו צרור בזכרוננו.

המשפחה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • חצי יובל

    בעיירתי קורולובקה אשר בגליציה המזרחית היו פחות ממאה משפחות, שהתפרנסו ברובם ממסחר זעיר ומקצתם ממלאכה. כל יום חמישי בשבוע, ביום השוק הקבוע, היו מתאספים האיכרים מהסביבה, מביאים את תוצרתם החקלאית, עופות, בקר וסוסים שנועדו למכירה, וההמולה היתה רבה, כרגיל ביום שוק בעיירות ישראל לפני השואה. דומה שכל השבוע נתקיימו יהודי קורולובקה בזכותו של אותו יום חמישי שעליו עיקר פרנסתם.

    אבי שימש בתור מנהל אצל בעל אחוזה יהודי (כאלה היו לא מעטים בסביבתנו), אבל פרנסתו היתה בצמצום. לאחר מכן עקר אבי עם כל המשפחה מקורולובקה לצ’רנוביץ’ שברומניה, שם היו לו קרובי משפחה שעזרו לו איכשהו לקיים את המשפחה בדוחק.

    בצ’רנוביץ’ חל מפנה במצבי. שם למדתי ועבדתי בפקידות כמה שנים, אבל שאיפתי היתה לעלות ארצה, ובשנת 1933 הצטרפתי ל”ברית חלוצי פועלי ציון” ויצאתי להכשרה. למה דווקא פועלי ציון? כי חיפשתי דרך למפלגה פועלית, שהיתה יותר לפי רוחי. קיבוץ ההכשרה נמצא בכפר ליד הגבול הפולני, בו נמצאה תחנת רכבת, דרכה עברו לעתים קרובות קבוצות חלוצים מפולין לנמל קונסטנצה. לא פעם קינאנו בהם וציפינו בכליון עיניים לאותו יום שגם אנו נהיה בין הנוסעים לנמל.

    בקיבוץ ההכשרה הזה היו באותו זמן כשבעים איש. עבדנו בעיקר במנסרה ובאחוזה שבעליהם היו יהודים. הצפיפות היתה איומה ומחלות ההכשרה הידועות לא פסחו גם עלינו. בקיבוץ זה שהיתי כשנה ואושרתי לעליה. אגב, הקיבוץ פוזר ע”י המשטרה הרומנית עקב חשד של קומוניזם. חזרתי הביתה וחיכיתי לתורי, שנמשך מחמת חוסר סרטיפיקטים כמה שנים.

    בשנת 1938 נקראתי לפלוגת עליה, כלומר קיבוץ הכשרה ל”מאושרים” – תרתי משמע. בעצם לא היה הבדל בינו ובין קיבוץ הכשרה רגיל. שוב אותם התנאים של דיור, לבוש ואוכל, ואותה עבודה במנסרה. אלא שהפעם, אחרי שהות של שנה קיבלתי סוף סוף את הסרטיפיקט המיוחל, לו ציפיתי שנים כה רבות.

    בשנת 1939 הפלגתי מנמל קונסטנצה ארצה באוניה “פולוניה” – אוניה פולנית שכל הזמן עשתה את דרכה בין הנמלים קונסטנצה-חיפה. נזכר אני בחגיגה באוניה זו לכבוד הפלגת המאה בקו זה. רב החובל דיבר פולנית ואחד הנוסעים איחל הפלגות רבות בכיוון חיפה. לא ידענו מה עלול להתרחש בזמן הקרוב ומה מעטות ההפלגות ש”פולוניה” תעשה עוד בכיוון לחופי הארץ.

    מהאוניה הגעתי ישר ליגור. עבודתי הראשונה היתה בהקמת גדר בשטח עצי-פרי. לאחר מכן עבדתי בעגלונות בחצר המשק, במכבש ובקומביין, שם עבדו אז אנשים רבים. במחצבה ובנשר עבדתי עשר שנים. מסרתי תור במטבח ומאז אני ממשיך לעבוד בגן עצי-פרי. חצי יובל בעבודה בארץ ובקיבוץ.

    אברהם שמיר

    ספר יגור, 1965, עמ’ 379

  • שולבוים / אליהו צימר

    קראנוהו שוּלְבּוֹים, אף שאת שמו עיברת לשמיר. עבורנו, עובדי המטע, הוא נותר עם שמו הקודם, המקורי. דבקנו בו, היה קרוב יותר, חם יותר.

    יש ועיברורו של שם, כאילו מרחיק את האדם מחבריו, יוצר כעין חיץ ופרגוד, מוחק עברו ומוצאו, מנתק שורשים. שם חדש אינו עושה אדם לחדש. הבגד הישן הולם יותר… יבואו הבנים ויחדשו קדמוניותנו.

    את עבודתו במטע התחיל כשרגליו כבדו קמעא וקומתו שחה משנות עבודה ב”נשר”. אט אט, בצעדים כבדים, הססניים, החל להשתלב בעבודה. הלוך וצעוד בראש מורכן מגן לגן, תוך פיקוחו על מלאכת ההשקיה. מרישומיו המדוייקים להפליא שנרשמו בפנקס קטן, בכתב-יד קליגרפי, יכולת לקבל בכל עת נתונים מלאים על תאריכי השקיה וכמויות המים לכל דונם, לפי גידוליו השונים.

    ככל שהעמקת להכירו התברר לך שלפניך אדם מצניע-לכת, משכיל, בעל חוש הומור מיוחד. מוכן תמיד למלא כל אשר יוטל עליו. לעתים, מעל ומעבר לכוחותיו ולנדרש ממנו.

    הוא את דרכו בחר

    בה – מעודו לא נבחר

    בצידי הדרך עמד כנסתר

    עדי יומו עליו נסגר.

    אליהו

    יומן יגור, 23.7.1976

  • דמעה על קברו של חבר / שרגא ר.

    דמעה על קברו של חבר, איש תמים-דרך וישר-לב, צנוע ונחבא אל הכלים. כל ימי חייו ביגור עשה מלאכתו באמונה ובמסירות, בכל מקום ובכל ענף אשר אליו נקרא – עד אשר רפתה ידו והקרדום נשמט ממנה.

    כמעט ארבעים שנה חי איתנו האיש. שקט ומכונס בעצמו, מתון-מתון התהלך בשבילי יגור, ממעט בדיבור, מאלה המקדימים נעשה לנשמע. היה קם עם שחר, מדי בוקר בבוקרו, לעבודת יומו, וצועד בהילוכו המיוחד, כפוף קמעא ובכבדות-מה בדרך העולה לחדר האכילה, משם ישים פעמיו למטע, ולעת ערב ישוב מן השדה אל מעונו.

    מה הרהר בינו לבין עצמו בצעדו מתונות בשבילו הצר? דומה שאיש לא יידע על כך. אולם לא שמענוהו רוטן או מבקר או “מקטר”. דומה שכל ימיו היה שלם עם אורחות חיינו, עם הדרך שבה בחר מיום דרכה רגלו על אדמת הארץ בשנת 1938.

    לא יצא לי לעבוד יחד עם אברהם שולבוים ז”ל, אולם כאשר הוא עבד במשמרת השניה במטבח והיה ממונה על חלוקת אוכל לחדרים, יצא לי לראות עד מה הוא מקפיד שהכל יהיה ערוך, מוכן ומסודר כהלכה, לנוחיות החברים. כמו כן יצאו מוניטין להקפדתו היתירה על שמירת ניקיון, וזאת בתנאים הלא-נוחים של מטבחנו.

    – – –

    יהא זכרו ברוך!

    שרגא ר.

    יומן יגור, 23.7.1976