אילנה פטישי

06/03/1948 - 30/09/1991

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ה אדר א' התש"ח

תאריך פטירה: כ"ב תשרי התשנ"ב

ארץ לידה: ישראל

שירות בטחון: חיל אויר

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: חנוך פטישי

אחים ואחיות: יואל חזן, סמדר חזן

אילנה פטישי

אילנה פטישי לבית חזן נולדה בחולתא ב-3.6.1948 להוריה אינה ושמחה, אחות ליואל וסמדר. מרבית ילדותה ונעוריה עברו עליה במושב הבונים. חברת הילדים במושב הקטן הייתה מצומצמת, ועל כן יצאה ללמוד עם חבריה בנוה-ים ואחר כך בכפר גלים. בתיכון הייתה מדריכה בגדנ”ע, ובעקבות זה יצאה אחרי חודש של אימונים מפרכים לצעדה בהולנד עם משלחת צה”ל. בתום הלימודים התגייסה לצבא, לחיל אויר, ובאחת המסיבות שנערכו ביחידה הכירה את חנוך. בדצמבר 1967 נישאו ביגור, ואת דרכם המשותפת החלו בבסיסי חיל האויר. תחילה גרו במשמר הנגב, סמוך לבסיס של חנוך, ובתקופה זו נולד יהל. כך החל פרק האמהות של אילנה, בו הייתה מומחית ומשקיעה ללא גבול. החיים רוויי המתח והנדודים בבסיסים, כאילו מקדו את אילנה עוד יותר בחשוב לה מכל, בטיפוח ביתה. בתקופת מלחמת ההתשה בה חנוך היה מעורב חצי שנה, ימים כלילות, אילנה משתדלת להשרות בטחון, אינה נכנסת לאוירת הלחץ ודבקה בשגרה מסודרת.
במהרה נולדה הבת השניה, גלי, בגידולה השקיעה אהבה ומסירות אין קץ. מתמודדת בעקשנות ובצניעות האפיינים לה. בבסיס נולדו גם נועה ורותם ועם גידול הילדים נרקמו חברויות קרובות. אילנה בוחרת את ידידותיה, והן אינן רבות, אך חברות בעיניה היא מסירות ונאמנות ללא סייג, כך גם עם כל אחד מבני המשפחה – לכל יום הולדת ברכה, וכל ביקור עם דבר מה אישי.
ב-1983 באה לסיומה תקופת חיל האויר וצריך להחליט לאן ממשיכים. בהחלטה משפחתית משותפת חוזרים ליגור. אילנה ידעה משהו על החיים ביגור מתוך הקשר, מתקופת ביניים קצרה שחיו כאן ובכל זאת התחלה חדשה. ליגור באה עם רצון ונכונות ברורים להיות שותפה ומעורבת. את דרכה בעבודה פתחה בפעוטון, אחר כך עברה לכיתות היסוד, ולאחרונה חלקה זמנה בין הטיפול בילדים לתפירה. בית הילדים שלה תמיד מטופח, אוזן קשבת לילד, להורה, לצוות שאיתה, ותבונתה במה שעשתה, יעצה, ובמה שידעה להמנע מלומר. תמיד בהתחשבות, בעדינות, ובדרכי נועם. בצד העבודה הקדישה זמן לועדת חברים, אותה ריכזה חלק מהזמן. כך ביקרה חברים לא מעטים ביגור בדירתם, עם השי לרגל שמחה או ארוע אישי, במאור פנים ומילה טובה. היא נטלה חלק בצוותי חג, השתתפה בקולית, נפנתה ברצון לקרוא במסיבת חג, ועשתה זאת בחן ובטעם.
אילנה התייחסה לדברים בצורה מחייבת ובאופן אישי ועל כן לא היה לה קל. כאשר נתקלה בתפקידה בועדת חברים בטענות, בהתנהגות קטנונית או בעבודה ב”כרם” כשהתנאים לא נראו לה הולמים, ולדעתה לא שיתפו די את המטפלות בתכניות לעתיד, הרגישה אכזבה עמוקה ותסכול, אך אף פעם לא נטרה. ממשיכה בשלה ועושה במיטב יכולתה.
מעבר לכל, אילנה עשתה לביתה, לכל ילד, לחנוך, למשפחה. שמרה קשר חם וקבוע עם שרה ואברהם ומשפחתה בהבונים. בחלק הזה אותו פתחה עם נשואיה, השקיעה עוד ועוד, מעולם לא עייפה. באהבה, בפרטי פרטים, משרוך נעל ועד להכנת שיעורים, לעוגה, לתבשיל, פרח ותמונה. לא כפתה עצמה, אך תמיד עושה, מוכנה ומזומנה למשפחתה.
מותה של אילנה בא עלינו פתאום. בשבועיים האחרונים חשה ברע, אך לא התלוננה. לזמן מה נראה כי חל שיפור, ובחג הסוכות אף עלתה על הבמה ושרה עם הקולית. גם היא, גם אנו לא ידענו עד כמה מצבה אינו טוב.
כך בחטף, בפשטותה בצניעותה נלקחה מאיתנו.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • אילנה

    אילנה

    ההלם גדול והפתאומיות מכאיבה שבעתיים.

    לא ניתן כך, בכמה מלים, לסכם חיים משותפים…

    אולי רק ריחות:

    ריח פלאפל של פגישה ראשונה,

    ריחות אהבה,

    גשם ראשון של נגב,

    ריח בית וריח תינוק.

    בנזין של צסנה

    רכב צבאי ופריחת הדרים בדרך ארוכה,

    הים המלוח, כלור של בריכה,

    גריל על האש ותפוחי-אדמה במדורה,

    ריח ניקיון בדירה ושולחן של חג,

    עוגב בתנור,

    ה”קלינק” המטרף…

    ויותר אינני יכול להריח.

    שלום לך אשה – אמא ובת, אחות וחברה.

    אהבנו אותך, אילנה, ואולי לא ראית

    את ענן האהבה הזה על ראשך.

    חנוך

    יומן ליום השלושים

    1.11.1991

  • אילנה / מאת: שרה’לה גולדברגר

    אילנה

    כשהתחלתי לעבוד עם אילנה בבית הספר לא הכרתיה כלל… הרגשתי שהיא בוחנת אותי על כל צדדי. תוך חודש נעשינו ידידות טובות, וככל שהזמן חלף הידידות התחזקה…

    אילנה תמיד דואגת לי, תמיד רוצה שיהיה לי טוב. גם כשהיא נוזפת, כועסת וצועקת עלי, אני מרגישה שהיא בשבילי ולא נגדי. אנו ידידות טובות שגם רבות ו”מתכסחות” לפעמים, והכל באהבה ואיכפתיות. תמיד אכפת לה, תמיד היא לוקחת ללב, יותר מדי פנימה.

    אני רואה אותה בהרבה רגעים שמחים וגם ברגעים עייפים.

    כשיהל מתגייס לצבא, קשה לה, והיא לא רוצה שיראו. אבל ראיתי. והיא מדברת רבות ומוציאה רגשות פנימיים שהוחזקו במשך שנים בבטן. היא מתגברת וממשיכה הלאה.

    אילנה כל-כך אחראית, כל-כך אימהית, משקיעה את כל כולה בילדיה – אהבת חייה, בבעל, במשפחה, בבית, בחברה.

    היא אוהבת לשיר שירי ארץ-ישראל. לפעמים היא פורצת בצחוק שמפתיע אותי. יש לה מין חוש הומור מתובל בציניות. היה כיף לעבוד איתה…

    אילנה אחראית מטעם ההורים על קבוצת השחייה של יגור… נוסעת איתנו מדי פעם לתחרויות, עם הסל והסנדביצ’ים והחיוך והדאגה האימהית. כשהיא איתנו – אני רגועה.

    אילנה אופה לי כל יום שישי ולכל אירוע וחג עוגת שוקולד חלומית, רוקחת כל מיני ריבות של ענבים ופירות שונים, “מאביסה” אותי בכל מיני מאפים טעימים. היא ניחנה בידי זהב. אוהבת לתפור ולגזור, לבשל ולאפות, ולתת ולתת עם כל הנשמה והלב.

    כשאילנה כועסת היא כמו זיקוק שמתפוצץ, וכשהיא נרגעת – החיוך הזה שלה כל-כך אמיתי וכנה.

    אילנה – אשה יפה, מבפנים ומבחוץ. אני אוהבת אותה. לא מסוגלת לחשוב או לכתוב עליה בזמן עבר… הנשמה שלה תלווה אותי כל חיי.

    שרה’לה גולדברגר

    יומן ליום השלושים

    1.11.1991

  • פרידה מאם

    פרידה מאם

    ככה, בשקט של דמעה עצובה,

    בין הטוב לרע, בין תפילה נושנה,

    עצמת עינייך וכבר לא הייתה נשימה

    וככה הלכה לה נשמתך.

    נשמת מלאך המשיכה לה הלאה,

    יושבים וחושבים היכן היא האמא

    שבאמהות, האשה שבנשים.

    החיוך שלך עוד ממשיך וממלא את האופק.

    הגעגוע לא מוצא מקום לפורקן.

    אם תחזרי מהאופק מהעולם השני,

    אם תחזרי ותנגבי את דמעותיי,

    אם תחזרי ותראי את ים ואת שאר נכדייך ונכדותייך

    לא יהיה אדם שמח ממני, העצב ייעלם גם הוא ממני.

    החיוך לא שלם והאופק איננו נוגע

    בואי נברח ביחד אל עולם קיים,

    עולם ששם נוכל לשבת, לדבר ולצחוק

    ולהשלים כל צעד ומכאוב

    נהפוך אותו ביחד לשיר של נשמתך

    שיר השוטף כל מועקה שבלב.

    אוהבת אותך בין הדמעות

    הבת שלך שרואה אותך

    רק בחלומות ובתמונות.

    גלי