קבוצת בן לוי
…עברנו מיפו לירושלים ועבדנו בחיצוב. בשם הקבוצה ייצג אותנו בגדוד בן-לוי ועל כן נקראה הקבוצה על שמו. היה זה אדם קיצוני בדעותיו וקנאי לערכים, בהם הוא האמין ובמיוחד קנאי לעברית. הוא סבל מכיב-קיבה ומבלי להתייעץ עם חבריו הסכים לניתוח, וכאשר הרופאים אמרו לו שכדאי לו להתייעץ לפני שיתן את הסכמתו לעלות על שולחן הניתוחים, השיב: אין מה להתייעץ, ותחת סכין המנתח נפח את נשמתו.
פלוגת גדוד העבודה בירושלים שמנתה כמאתיים איש – הכי גדולה בארץ – מצבה האירגוני היה לקוי ביותר. לא היה דיור מתאים. גרנו בצריף בלי חלונות וללא דלתות. בחדר האוכל הייתה במה ועליה היו רוקדים כל ערב. גם מצבנו התנועתי בתוך פלוגת גדוד העבודה בירושלים לא היה משופר ביותר. אנחנו היינו אנשי אחדות-העבודה ומפלגה זו הייתה מוחרמת בפלוגה הירושלמית שברובה נמצאה בהשפעתו של מ. אלקינד וקבוצת "מופסים" מאורגנת….
כמובן שהרוב בפלוגת הגדוד הצר את צעדינו ומצבנו נעשה ללא נשוא. משלחת בהרכב: בן לוי ז"ל וש. זיידל פנתה לח' בן גוריון בשאלה: להישאר בגדוד או לעזבו. התשובה הייתה – תישארו…
ביום בהיר אחד ארזנו את מטלטלינו הדלים ואת כל כלי העבודה שלנו ולפנות ערב הגענו ליגור. נתקבלנו בלבביות רבה. אמנם הרושם הראשון היה די קשה, המשק נראה לנו אז דל ועלוב, אבל במהרה התרגלנו למציאות החדשה כי הרי בירושלים גם כן לא היינו מפונקים ביותר. התאכזבנו קצת בתחילה כי לא נתאפשר לנו להיכנס לחקלאות ועבדנו בעבודות שונות, גם בעבודות חוץ. במשך הזמן כל חברי קבוצתנו – י. בן לוי ז"ל, ברנשטין, וילקומירסקי, זיידל, ישורון וצירלין – עברו לחקלאות.
וילקומירסקי – זיידל
מתוך ספר יגור
