אליעזר לוין

21/12/1891 - 11/05/1967

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ' כסלו התרנ"ב

תאריך פטירה: א' אייר התשכ"ז

ארץ לידה: בלרוס

שליחות תנועתית: ציר בקונגרס הציוני

תנועה ציונית: פועלי ציון

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בנים ובנות: ישראל לוין

נינים ונינות: אדם לוין, ניר לוין, שיר לוין

אליעזר (לייזר) לוין

הלך מאיתנו אחד משרידי תקופה מופלאה, מראשוני מפלגת פועלי ציון, אליה הצטרף בימי הסער והפרץ בתנועת הפועלים היהודית בגולה, בשנת 1905 – והוא אז בן 15. מאותו יום היו חייו קודש לציונות הסוציאליסטית. הוא דבק בה ושירת אותה בנאמנות ובמסירות ללא גבול, תוך התמזגות מלאה ללא שיור של חייו הפרטיים עם חיי התנועה במשך למעלה משש עשרות שנים.
עיקר פעילותו המבורכת והענפה הייתה בפולין, בין שתי מלחמות העולם. איש העט ונואם מחונן – היה מקובל ונערץ על רבים. שמו של לייזר לוין היה ידוע ברחבי התנועה. הוא היה חבר במוסדותיה העליונים של מפלגת פועלי ציון צ.ס. בפולין, פעיל באיגודים המקצועיים, הרוח החיה בסניף המפלגה על כל שלוחותיה הרבות בלודז’, עיר מגוריו. הוא גם יזם ועמד בראש הפטרונט של קיבוץ ההכשרה ע”ש בורוכוב בעיר הזאת. השתתף בכמה קונגרסים ציונים כציר מטעם המפלגה, והיה חבר הועד הפועל הציוני.
לייזר לוין נולד בשנת 1891 בעיירה על יד מוגילוב שברוסיה הלבנה, להוריו יעקב וחנה. אביו מת בגיל צעיר, ובהיותו בן 13 עבר לייזר עם אמו ללודז’, שם למד בבית ספר למסחר. עם התבגרותו הוא עסק בהוראה ולאחר מכן בניהול חשבונות. מיותר להוסיף שאת כל זמנו הפנוי והלא פנוי הקדיש לייזר לתנועה בעירו, בסביבה הקרובה ובקנה מידה ארצי.
בלודז’ הקים לייזר את משפחתו ושם הוא גר עד ספטמבר 1939. למחרת כניסתם של הנאצים ללודז’ באה הגסטפו לחפש אותו והוא היה נאלץ להסתתר ולברוח לורשה. לאחר שבועות מספר הצטרפה אליו משפחתו.
בורשה התחיל לייזר מיד לארגן את המפלגה במחתרת יחד עם יתר חברי המרכז שנשארו בעיר. הייתה לו אז אפשרות לצאת מפולין ולהציל את עצמו ומשפחתו, אולם הוא סרב לעשות כן. מטעם המפלגה הוא השתתף במועד מאוחר יותר בישיבה הראשונה של כל המפלגות ותנועות הנוער החלוציות, שם הועלתה לראשונה ההצעה להקים את הארגון היהודי הלוחם שרשם לאחר מכן את אחד הדפים הטרגיים והמזהירים ביותר בתולדות העם.
באותם ימים קודרים של שואה וחורבן נספתה אשתו ונרצחה בתו בת ה-19 שהייתה בדרך לפרטיזנים. היה זה פצע שלא הגליד אף פעם, ועד סוף ימיו לא נוחם לייזר על אבדן יקיריו.
לאחר תלאות אין ספור והסתכנויות מסמרות שער, כאשר כל רגע היו חייו וחיי ישראל תלויים מנגד – הצליח לייזר, לאחר כניעת הנאצים, לצאת את פולין ובסוף שנת 1945 הגיע ארצה ומצא את ביתו ביגור. שלוש שנים לאחר מכן הוא עשה בשליחות במחנות שארית הפליטה בפולניה ובגרמניה.
גם בארץ היה ער ופעיל בתנועה. הצטרף למפלגת הפועלים המאוחדת מיום הוסדה והמשיך בחברותו בה גם לאחר הפילוג.
בערוב ימיו הימר לו הגורל. תקפוהו מחלות ובמיוחד סבל רבות כאשר בשנים האחרונות כבה מאור עיניו. אולם ערנותו לנעשה בקיבוץ, בתנועת הפועלים בארץ ובעולם לא פגה ולא נחלשה.
תמו חיים עשירי מעש וחזון. חיים למופת של מהפכן ולוחם ללא חת בעד עתיד טוב יותר. חבריו, מוקיריו וחניכיו הרבים ביגור ביתו, בכל הארץ ומחוצה לה – ינצרו באהבה את זכרו לעד.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • דרך גיטו ורשה לקיבוץ יגור

    התלהבות חב”דית, חזון סוציאליסטי-ציוני שלוב, ואמונה כי בסוף דרכו, לפחות, יזכה לעלות לארץ-ישראל, נתנו למנהיג הפועל-ציוני מלודז’, לייזר לוין, כוח להתגבר על כל המכשולים, להגיע בשנת 1945 לארץ, לקיבוץ יגור, עם בנו, שנשאר לפליטה מכל משפחתו. זכה והקיבוץ חגג לו עתה את יובלו ה-70.

    במשך שנים נחשב בין חשובי הפעילים בתנועת פועלי-ציון בלודז’. לא היה מפעל למפלגה זו שלא נתן לו מכוחו ומאונו. ייזכר בייחוד בהיותו בין מייסדי קיבוץ ההכשרה הגדול ביותר בפולין, הוא קיבוץ ההכשרה ע”ש ברוכוב. ותודגש בייחוד השתתפותו הפעילה בארגון היהודים בגיטו וארשה בימי הנאצים, ובארגון המרד.

    היה בין המאושרים המעטים שהצליחו, עם כישלון המרד, להימלט עם בנו הקטן, דרך צינורות הביוב, ולהסתתר עד כניסת הצבא האדום. הצליח בעזרת ניירות אריים, כמובן, אולם ייסלח לי אם אציין גם זאת: גם הודות ל… חזותו הארית.

    תפקיד חשוב מילא בתנועת פוע”צ בלודז’ בנטייתו היסודית לצד היהדותי-ציוני, בניגוד לנטיה המרכסיסטית-ציונית, שגברה בתנועת פוע”צ הפולנית המקורית. שורשיו בחב”ד עמוקים היו, ועם היותו בין מארגני בתי הספר באידיש, נטה תמיד חיבה אל הנוער הציוני, אל צעירי-ציון וגם אל השומר-הצעיר המקורי. לבסוף היה פעיל נגד חדירת ההשפעה הקומוניסטית לתנועתו בפולין, וסייע לאיחוד פוע”צ עם צעירי-ציון-צ”ס (1926).

    כל מכיריו-מוקיריו שולחים לו ברכה לבבית ליובלו, שמצא אותו נגוע בליקוי חמור בבריאותו. והרי מאז בואו לקיבוץ סירב ומסרב הוא “לצאת לפנסיה”! הוא עבד כמנהל חשבונות, כפעיל בעסקי “תנובה” בקיבוץ, ולבסוף במרכזיה הטלפונית, שהסתגל אליה במאמץ כביר.

    מי יתן והמאור הפנימי שבו חונן, ואשר האיר בעבר את הדרך לפני אלפי צעירים, יאיר לו את דרך חייו בעתיד בקהל חבריו וידידיו, האוהבים אותו כראוי לו.

    מ.א.

    “דבר”, 19.1.1962

  • לזכרו

    תמה פרשת לייזר.

    שנים הילך בינינו, מגשש בעלטה ומקל-העיוורים הלבן בולש את שבילו. לא אבה להיכנע. בעקשנות ובאומץ נשא גורלו ולא היה לנטל על האחרים.

    עוד בהיותי נער שמעתי על לייזר. בעיירתי שבפולין הדרום-מזרחית הִלכו השמועות על לייזר לוין, הלוחם בלודז’ -עיר החרושת ומרכז הסוציאליזם הפולני והיהודי – את מלחמת הציונות הסוציאליסטית. והמלאכה לא קלה לעשותה. בסביבה העויינת, בים המאיים בהתבוללות, בין גלי ה”בונד” העוין והמתנכר לתחיה הלאומית, קשה היה להחזיק ברמה את דגל הציונות הסוציאליסטית.

    לייזר היה עם המעטים אשר שילוב זה של תקומה לאומית במולדת וקיום היהדות ותנועת הפועלים היהודים בגולה, היה ליסוד פועלם. ללא טשטוש דמות צעד ברחוב העוין ונשא חזון “פועלי ציון” במסירות.

    לייזר היה פועל. את מלאכתו הציבורית עשה בהתנדבות. הוא היה מקובל בלודז’. חבריו, אוהדיו וגם יריביו כיבדוהו על יושרו ועל אומץ ליבו. כי לוחם היה לייזר, עם כל הסממנים המציינים לוחם נאמן. אומץ-לב, יושר ודוגמה אישית היוו אבן-בוחן לפעולותיו, ולכל מאבק נחלץ ראשון בשורה.

    לייזר היה מנהיג. תמיד היה עם העם. עם הפועלים שבו. עשה איתם את יומם וחגם. היה איתם בצר להם. וכך, בבוא יום המבחן, כאשר החיה הנאצית איימה לטרפו, נשאר איתם. שבילו נטה אל ההמונים, אל פועליו, אל נאמניו. הוא דחה את אפשרות הבריחה ובחר בדרך היסורים, יחד איתם.

    נאמן לרוחו, רוח הציונות הסוציאליסטית, מצא את מקומו, עם עלייתו ארצה לאחר השואה, בקיבוץ המאוחד, ביגור. כאן מצא מנוחת-מה. עבודתו ביגור, בתחום מחלקי תוצרת תנובה – לא ידעה תחומים. שעותיו לא נמדדו במד-זמן. הן נמשכו אל מעבר לשעות החובה. הן נמשכו עד לשעות הקטנות של הלילה. קפדן ודייקן בעבודתו, רכש לו מהר עמדה בין נהגי תנובה שלנו ובין פקידי הבנקים הקפדנים בחיפה, שם הוכנס כסף הפדיון. וכך שנים על שנים. סופר שטרות הכסף, מחייך ומתבדח.

    ופתאום היכהו הגורל. כרע תחת כובד המשא. מאור עיניו נלקח ממנו. בשום פנים לא נכנע לצורך להיעזר. “אני רוצה ללכת לחדר האוכל ולכל מקום שהוא, לבדי” – היה אומר מדי פעם. לא רצה להיות למעמסה על אחרים, ואנו לא השכלנו לעזור לו.

    לב חם היה לו ללייזר, ואף קשוח היה. לב חם לחבריו וקשוח לתנועתו. אל חבר דיבר בלבביות וברגש, אל התנועה דיבר בקשיחות, בצמידות למטרה. לייזר היה מנהיג מצטנע, בעל שיעור קומה, אשר נשא בכל מלאכת התנועה כפי שנדרש ממנו, ואף למעלה מזה. אדם פיקח, היודע דרכו, ולבו פתוח אל דורשיו; היתה זו פרשה של אדם בסבלו, כשמוחו פקוח ועיניו בעלטה…..

    לייזר יחיה בתוכנו כסמל למנהיגות מתוך השורה ובתוך השורה. כסמל לנשיאה בגורל….

    צבי סלע

    יומן ליום השלושים

    9.6.1967

  • הדגל שלא הורכן

    [מדברי לייזר לוין בועידת האיחוד של אחדות-העבודה עם פועלי ציון שמאל]

    אחים ואחיות יקרים ואהובים, חברי וחברותי, מימי לא אהבתי אנשים פושרים, שווי-רוח וניטראליים כלפי המתרחש בחיים. עוד פחות אהבתי אידיאליסטים מפונקים, החיים בחגיגיותם המבודדת ואינם רוצים לרדת אל יום הקטנות המשותף. הם שומרים את האידיאל והאמת לעצמם, אינם רוצים לרדת אל החיים, אל יום החול, להילחם, לבנות ולהגשים את חזיונותיהם החגיגיים.

    מקומו של כל אדם – זו הכרתי העמוקה – מקומו של כל פועל בעל הכרה הוא הרחוב, הקרב על גבי בריקדות. על כל פועל לנהל תעמולה, להילחם ולשנות את החיים מיסודם.

    …חברים, מעט שבמעט נשארנו מיהודי פולין, ועוד פחות מבין אלה שהלכו מן הגיטאות לבונקרים ומשם ליערות. כה מעטים נשארנו, נער יִסְפֶּרֶנוּ. אבל גם ברגעים הקשים ביותר של חיינו, בשעות המרות ביותר, כשידענו שאנחנו הולכים מזה, שבשבילנו נסתיים הכל, שאין לנו עתיד, שאנחנו מתים-חיים, שהעולם נסגר עלינו – לא בגדנו. אנחנו, שראינו את כל האימה והרוע, את המרירות הנוראה של העולם – לא בגדנו יחד עם העולם באידיאלים היקרים והקדושים של האנושות. לא בגדנו בדגל האדום, לא בגדנו בסיסמאות שהאירו לדורות לוחמים לפנינו…

    – – –

    בשעה חגיגית זאת לא אזכיר את כל הזיכרונות האופפים אותי: החיים, המלחמה, המכאוב והאושר. כל אחד מאיתנו הוא חתיכת היסטוריה של החיים היהודיים, שלהם הקדיש את דם תמציתו, את נשמתו. הגניוס של הפועל היהודי התגלם בפועלי-ציונות.

    …נפגשנו כדי להמשיך בדרך המשותפת, במלחמה לעתיד טוב יותר. ולא ניתן, לא נניח שייעשה בנו טבח חדש. הדבר לא יחזור. המחנה הפועלי-ציוני, שההיסטוריה שלו הניחה את היסוד למלחמת היהודים לעתיד טוב יותר, לבניין ארץ-ישראל סוציאליסטית, עכשיו מוֹצְאֵנוּ מאוחדים לחיים חדשים. וברגע הזה, עם הצעד לאיחוד, אני מאחל למפלגה החדשה, שקוֹלה יינשא ברמה ובאומץ, שקריאתה תהדהד בכל פינות החיים בארץ-ישראל, שהקול ייקלט בכל לב יהודי ומחנות-מחנות יתאספו אל הדגל הקדוש, שכל-כך הרבה מלחמות וסערות עברו עליו מבלי שיתכופף. ונגינה אחת מאוחדת תבוא לעולם, של מפלגת הפועלים המאוחדת, שתילחם באומץ למען העם היהודי והאנושות כולה.

    יומן ליום השלושים,

    9.6.1967