אלי שטראוס

30/10/1911 - 25/12/1993

פרטים אישיים

תאריך לידה: ח' חשון התרע"ב

תאריך פטירה: י"א טבת התשנ"ד

ארץ לידה: גרמניה

אמנות/ספורט: טניס שולחן

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: חביבה שטראוס

אחים ואחיות: חנן שטראוס

בנים ובנות: חנה פיילר, יצחק שרון

נינים ונינות: אורי פיילר, איתי פיילר

אלי שטראוס

נולד: 30.10.1911
נפטר: 25.12.1993

אלי שטראוס נולד בוורמס, גרמניה, להוריו מוריץ וסלמה. אביו היה סוחר בהמות וגידל בכוחות עצמו את חמשת ילדיו לאחר מותה של אשתו, בהיות אלי בן ארבע שנים.
בשנת 1933 החליט אלי לעלות ארצה, וכהכנה לכך פנה ללימודים בבית ספר חקלאי, שם למד שנתיים, עד שנסגר בית הספר עקב עליית היטלר לשלטון. אלי חזר לוורמס, וב-1936 עלה ארצה והגיע מיד ליגור. כאן מצא את מקומו בעבודה במחצבה, בנמל ובמספוא. שנים ארוכות היה אחראי על המים וההשקיה, ובערוב ימיו קיבל על עצמו את האחריות לרישומי הרכב, עבודה אותה ביצע ביחידת המחשב בלגין.
העבודה היתה חשובה לאלי מאוד. כשהוצע לו לקבל עזרה, סרב, מחשש פן ישאר ללא “פרנסה” מספקת. אמנם לא אחת הוטחה בו ביקורת קשה על ידי חבר שנפגע בחשבון הרכב שלו, אך אלי הבליג על העלבון, לא השיב בגסות, להיפך. הוא פיתח לו רגישות משלו כיצד לדאוג לרווחתם של חברים, בעיקר לאלה מן החברים שלא היטיבו לדאוג לעצמם.

אלי היה אדם מוכשר ובעל ראש פתוח. עברית למד בכוחות עצמו. כל השנים התמיד בהאזנה ל”אוניברסיטה הפתוחה” ברדיו, והנושאים המרתקים ביותר, לטעמו, היו אסטרופיזיקה ופילוסופיה. בגיל שישים יצא לקורס ארוך במדרשת רופין ולפני שנים אחדות למד להשתמש במחשב לצרכי עבודתו.

אלי לא היה אדם חומרני, והנאותיו הגדולות היו בתחום התרבות. הוא אהב להאזין למוסיקה קלאסית, בעיקר לאופרות, ואהב מאוד לראות סרטים. הואיל ולא היה שמרן מטיבו, התלהב גם מהתרבות המודרנית: הופעות רוק, ארקדי דוכין, ירדנה ארזי – אלה היו אהובים עליו במיוחד.
היה איש ספורט. עוד בילדותו שיחק טניס שולחן, והיה כוכב נבחרת העיר וורמס. ביגור התחיל בארגון טניס השולחן, ודאג לדברים בתקופה ש”השולחן” נדד ממקלט למקלט.

אבא מסור לילדים, סבא נפלא, אהוב על כל בני המשפחה, בעיקר בזכות עדינותו ואצילות נפשו. תמיד היה גורם ממתן, הִפנים רגשות והתאמץ שלא ליפול למעמסה על הזולת.

כמה קשה יהיה למשפחתו בלעדיו.

יהי זכרו ברוך!

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • אבא…

    אבא שלי… קטן קומה אך בעל נפש כה גבוהה, כה אצילית ועדינה.

    זוכרת אותך כאיש צנוע, נעים הליכות ובעל חוש הומור בלתי נדלה. בעל ראש פתוח ותפיסת חיים כל-כך בריאה וחיובית, אשר שימשה לא פעם נר לרגלינו בהרבה מאוד צעדים בחיינו.

    משחר ילדותי ידעתי שאבא שלי הינו זן נדיר בעולם כה חומרני ותובעני. הנאותיו העיקריות והחשובות בחייו שייכות היו לעולם התרבות, על גווניו השונים – מוסיקה קלאסית, אופרות, סרטים, מתמטיקה ופילוסופיה. רבות נעזרתי בו בשיעורי המתמטיקה בכיתות הגבוהות, שכן שלט היטב בתחום הזה.

    אך הנאתך הגדולה ביותר היתה בשטח הספורט, שבו גם היית פעיל באופן רציני, כמו אליפות עירך, וורמס, בטניס שולחן בנעוריך. ובעצם, עד ימיך האחרונים נהגת עדיין לשחק מדי פעם בשבתות. עודדת את ילדיך ואת נכדיך לעסוק בספורט באשר הוא ספורט – כדורגל, שחיה או ריצה. אהבת את זה וראית בספורט חלק חיים חשוב וחיובי.

    היית כל חייך ועד יומך האחרון אבא נהדר וסבא נפלא. נזקקנו לך לא פחות מאשר אתה לנו. חשובה היתה לנו דעתך השקולה והנבונה בנושאים שונים ומגוונים, כמו: פוליטיקה, החיים בקיבוץ ועוד.

    היית חרוץ ומסור לעבודתך, ושותף פעיל וחשוב בחיי משפחתך עד יומך האחרון.

    עד כמה תחסר לנו, לכולנו… אבא יקר.

    נזכרך באהבה רבה!

    בתך חנה

    יומן ליום השלושים

    11 בפברואר 1994

  • אבא

    זכרך, אבא, תמיד יהיה חרוט בלבי כמושג וכסמל לאדם.

    כל-כך הגון והוגן היית, אוהב בריות ועדין נפש, ואולי עדין ורגיש מדי, לפעמים, למציאות הכל-כך צינית וקשה. היה לך קשה עם זה לא פעם, אבל כאדם נבון מאוד, חרוץ ומסור, ידעת להסתדר ולשרוד במציאות זו.

    הרשמת לא פחות בצניעותך, ובזאת נאה דרשת ונאה קיימת, והלוואי שכך העולם היה בנוי.

    יהיה קשה מאוד למשפחה בלי ה”מוסד” הזה, אלי שטראוס, שאיתו היינו משוחחים על ענייני היום והעולם.

    היית אינטליגנטי ופתוח מאוד להרבה רעיונות חדשים. עד יומך האחרון התעניינת, קראת וניסית לשתף אף אותנו בכך.

    בהתעניינותך בטניס השולחן היית שותף מיוחד לי. פיתחת ענף ספורט זה ביגור במשך עשרות שנים, ובזה תרמת כל-כך יפה לקהילה שאנו חיים בה יחדיו. ואני יכול לאחל לעצמי ולכל אחד, שימָצֵא נושא משותף וקשר כל-כך הדוק בין אב לבנו.

    יהיה זכרך איתי ובלבי!

    בנך יצחק

    יומן ליום השלושים11 בפברואר 1994

  • ל ס ב א

    בשבילי

    סבא זו מילה כל-כך חזקה שמבטאת עולם ומלואו.

    סבא, זה לשבת ולשוחח על כל נושא שבעולם.

    סבא, זה ללכת לשחק פינג-פונג בשבתות.

    סבא, זה לקבל מילה טובה.

    סבא, זה תמיד חיוך

    סבא, זה פשוט כיף אחד גדול שלא נגמר.

    ת ח ס ר ל י מ א ו ד !

    עידו

    יומן ליום השלושים

    11 בפברואר 1994

  • שמות קרובי משפחה שניספו בשואה

    אלי שטראוס כתב פרטים על קרובי משפחתו שניספו בשואה:

    אבא – מוריץ שטראוס

    נשלח ב-27.9.1942 מ-וורמס למחנה טרזיאנשטט. נפטר שם ב-25.12.1942

    אח – קורט שטראוס ואשתו ברברה שטראוס

    היו במחנה הריכוז גוּדס בדרום צרפת.

    ב-26.8.1942 נשלחו ממחנה הריכוז דְרָאנסי שליד פאריס לאושוויץ. בטרנספורט זה היו 1992 אנשים. 937 מהם נשלחו מייד לתאי הגזים, ביניהם אחי קורט ואשתו ברברה.

  • רווחיות זה לא הכל

    אולי אני שמרן, אבל בקיבוץ שמחסלים בו ענף אחרי ענף יתקשו להבדיל בין אדם בעיר ובינינו. במירוץ אחר הרווחיות מפסידים בדרך כלל ענפי החקלאות. למזלנו, יש לנו ענף רווחי מאוד, הכותנה, וגם שם הופיעו כבר סימני שאלה.

    מדוע תמיד החיסול הטוטאלי? אספקת ירקות, אשכוליות ועוד, אינה יכולה להיות הפסד, ובודאי שלא מבחינה חינוכית. גן הירק היה הענף הראשון שחיסלנו, ובצדק, כי הוא לא התאים לאדמות שלנו. ובכל זאת, גינת בית הספר של אז, בשטח שליד הפרדס, ובהדרכתם של יצחק ורחל תמרי, סיפקה שפע של ירקות למטבחנו, והאדם הנפלא הזה קיבל אפילו פרס ממוסדות החינוך. בשטח שעליו נטוע הפרדס הצלחנו אפילו בגידול הרגיש ביותר – העגבניות, כי שם ישנו מדרון. גם האשכוליות לא נכשלו. אפשר להשאיר איזו חלקה או לנטוע מחדש, בדיוק כמו שעשינו בחלקת הלימונים.

    אלי שטראוס

    יומן יגור, 22.4.1983

  • בשנת אלפיים – נבואה או מציאות מתקרבת?

    הבסיס לקיומנו תהיה תעשיה מתקדמת. לשם כך דרושים מוחות וכוח עבודה מיומן; לשם כך צריך לתכנן את הילודה, אחרת נצטרך להעסיק מוחות שכירים, או אולי אף לייבא אותם.

    התעשיה עשויה לפתור עבורנו שתי בעיות עיקריות: קליטה ושיכון. יש להניח שבשנת אלפיים נפעיל בעיקר רובוטים, דוגמת יפן של היום. רובוטים הרי אינם תופסים מקום, אינם זקוקים לשיכון ובוודאי יסייעו לנו בביסוס המשק על “עבודה עצמית”.

    יש לקוות שבשנת אלפיים נכדינו כבר ילונו בבתי הוריהם. נעבור לא רק מלינה משותפת ללינה משפחתית, אלא בלי ספק גם מאכילה משותפת לאכילה משפחתית, מתחבורה משותפת לתחבורה משפחתית. נכדינו לא ייאלצו עוד לרוץ ולהזמין מכונית… בית המלאכה להרכבת מכוניות יוקם בוודאי ואת שכר ההרכבה יורידו מן התקציב…

    בשנת אלפיים יש להמליץ שחבר הדורש חדר נוסף יבנה אותו בעבודה עצמית. יהיה זה מעשה חינוכי לראות את החברים מדי פעם בפעם בבגדי עבודה. המשק יספק את חומרי הבניה, על חשבון החבר…

    בשנת אלפיים את התקציב עצמו לא יקצצו, אבל יכניסו בתוכו את כל ההוצאות עבור רהיטים, מכונית ונסיעות… למען השוויון.

    מן החלום נחזור למציאות של 1985.

    התעשיה אינה רווחית כרגע, בעיקר בגלל העלות. היחידים אשר מרוויחים אצלנו אלו הם הפועלים והקבלנים, וכמו כן המתפרנסים מן המפעלים האזוריים שלנו. הרווח היחידי המשמעותי בא מן הבניה שמעבר לכביש. בגלל השפל בבנייה, כך נאמר לנו, אנו מרוויחים הרבה מאוד. . .

    עכשיו, לסיכום, סלחו לי. ככל אדם מבוגר הנגוע בחיידק הנוסטלגיה, כמה מילים על העבר.

    היינו פועלים פשוטים, אבל הרווחנו. הוצאות הצריכה, עלותן הסתכמה בשני פתקי אוטובוס. היתה חקלאות מעורבת ומאוד פרימיטיבית. פעם גידול זה הצליח, פעם גידול אחר, ובכל זאת בנינו משק, לאט אבל בטוח, שאיש אינו מתבייש בו.

    בשנת אלפיים אולי, כך מקווים, תהיה תעשייה משגשגת – אבל איפה הקיבוץ?

    אלי שטראוס

    יומן יגור, 11.10.1985