אסא יגורי

12/01/1937 - 05/06/1967

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ט טבת התרצ"ז

תאריך פטירה: כ"ו אייר התשכ"ז

ארץ לידה: ישראל

שירות בטחון: נח"ל, צנחנים

שליחות תנועתית: הנוער העובד

מחזור / חברות נוער: י

אמנות/ספורט: כדור סל

מקום קבורה: ירושלים

חלל צה"ל

מסמכים

משפחה

אחים ואחיות: רותי עציון, שרהלה חי

יגורי אסא – סרן

נולד ביום כ”ט בטבת תרצ”ז 12.1.1937
נפל ביום כ”ו באייר תשכ”ז 5.6.1967

בן יצחק ורחל. נצר ממשפחת הבילויים. חונך במשפחה שאומנה על ברכי הציונות המגשימה ולערכים לאומיים. סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר ביגור. היה חבר הקיבוץ. אהב עבודה והיה מעורה כחקלאי בכל ענפי המשק ללא הבלטה עצמית, כי נחבא אל הכלים היה. עבד ברפת ובפלחה ובגידולי שלחין. השתייך לתנועת “הנוער העובד והלומד” וגויס כמרכז התנועה וגם שימש כגזבר בה אף כי רצונו היה עז לעבוד במשק ובשדה. עם התייצבותו לעבודה בקרב הנוער קנה את לב כולם. קשה היה לו להסתגל לכל מעשה לא ישר הקשור בענייני הכספים שלהם היה אחראי. נעים הליכות היה ותמיד היה עומד ושומע למצוקות כל אדם שהפכו עד מהרה למצוקותיו הוא. בהיותו מגויס בתפקיד מחוץ לבית היה נוהג לטעון: “אני מסתובב בעיר ושם הטרקטור עומד”, כי הוא נלקח מתוך העבודה כשהקרקע עוד לא פולחה והיה חוסר בידיים עובדות. היה חבר ב”הפועל”.
אסא גויס לצה”ל באוגוסט 1955 ושירת בנח”ל מוצנח וגם עבר קורסים שונים. השתתף בפעולות תגמול לפני מערכת סיני ובמערכה עצמה. ללא יומרות צעד בבטחה במערכות הצבא, הגיע לדרגת סרן ותמיד גילה תושייה ודבקות במשימה. בהתקרב ימי מלחמת ששת הימים והוא עדיין לא קיבל את צו הגיוס היה חסר מנוחה וכולו דרוך. בהיקראו לדגל שימש כמפקד פלוגה, נלחם ונפל בקרב בשיך עבדול-עזיז תוך לחימה פנים אל פנים עם האויב שהגיח מתוך התעלה. הוא הלך בראש פלוגתו בשדה מוקשים תחת הפגזה קשה ואש שטוחת מסלול – ובפריצה אל היעד היה הוא הראשון, בתוך היעד שמצא את מותו.
זה היה ביום הראשון לקרבות, הוא כ”ו באייר תשכ”ז 5.6.1967.
הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות ביגור. על גילוי אומץ לב צוין לשבח על ידי אלוף פיקוד המרכז. שני חיילים שלחמו לצדו והיו במחיצתו עד לרגעיו האחרונים קראו לבניהם שנולדו סמוך לאותו תאריך על שמו. כן קראו לבניהם עוד שניים שפעלו אתו בתנועות הנוער ומתוך היכרות אתו. המועצה המקומית מבשרת ציון הסבה את השם שיך עבד אל-עזיז (שבין משחרריו היה אסא) לשם “יד אסא”. בחדר הזיכרון שבין יוזמי הקמתו היה אסא, נקבע לוח (ותמונתו עליו) המנציח את שמו. ביומן יגור, שהוצא ב”שלושים”, הועלה זכרו עם עוד כמה בנים שנהרגו במלחמה. בחוברת “לזכרם” מוקדש המדור הראשון לאסא. מוקירי זכרו וחברי המשק הוציאו ספר בשם “נ”צ של דמות אסא”. ב”ספר הגבורה”, שבהוצאת אגודת העתונאים בתל אביב והברית העולמית של ניצולי ברגן בלזן, מסופר על הגבורה אשר בשבילה קיבל את הצל”ש. שמו מוזכר בספר “מלחמות ישראל” לאפרים תלמי ואף ב”קרב על המנזר” לאריה חשביה. בספר הזיכרון “אשר נפלו במלחמה” על בני הקיבוץ המאוחד שנפלו בימי מלחמת ששת הימים ולאחריה, הונצח שמו. בכרך ד’ של “גווילי אש”, ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו. כן מוזכר שמו בכמה מאמרים שפורסמו בחוברות של “במעלה”, “במחנה”, וב”מערכות”.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • מתוך הספר:

    באחת השבתות, ביגור הזמין אותי דודי לנסות ולהשפיע על בנו בכורו, אסא, שילך לקורס-קצינים. היה לי יחס מיוחד לאסא. לא רק כבן-דוד, קרוב משפחה, אלא אהבתי את אישיותו, יושרו ותבונת כפיו. אהבתי את הצירוף המיוחד שהיה בו: קשיחות קנאית לערכים מצד אחד וחמימות אנושית ומשפחתית מצד שני. גם הוא, כנראה, נטה להתייחסות עמוקה לדעותי ולדברי. משום שיחסים אלה בינינו ידועים היו במשפחה, נטה דודי לכך, שהחלטתו של אסא לגבי המשך שירותו תיעשה במשותף אתי. אסא טען: “היה לי שירות כל-כך קשה, פעולות- תגמול, פשיטות מעבר לקווים, בגדוד נח”ל מוצנח, קורסים למכביר, מאמץ פיזי, אלה לא פינקו את שירותי הצבאי”. טענתי לעומתו, כי שירותם של גברים בישראל אינו מסתיים עם השחרור משירות-חובה, אלא יש לפניהם תקופה של 30 שנה לשרת במילואים. כל מי שמסוגל ויכול, צריך ואף כדאי שיגיע לשירות המילואים להתקדם, לעלות בסולם הפיקוד, להיות מעורב בחיי הצבא ובטחון המדינה.

    השיחה גלשה וקלחה. אסא סיפר בפעם הראשונה, גם לתדהמת הוריו, על הקשיים שלוו אותו בצבא, על מבצעים ופשיטות, על הצורך לבצע במדויק את הפקודות, על פגישתו הראשונה עם המוות בשדה הקרב, מותם של חבריו ובהם גם מבני כיתתו, סיפור חיים סוער, שקיבל אפיון מיוחד עקב שירותו בצנחנים בשנות ה-50.

    השיחה נסתיימה. אסא נשאר לעשות את חשבון דרכו והחליט ללכת לקורס-קצינים. הוא סיים את שירותו בחיל הצנחנים כקצין, מפקד מחלקה, עד מהרה עלה בסולם הדרגות, עבר קורס מ”פ, יחידתו הוסבה לחיל-השריון, ומלחמת ששת-הימים מצאה אותו כמ”פ בחיל זה.

  • שיח’ עבד-אלעזיז – מבשרת ירושלים

    הקרב בשיח’ עבד-אלעזיז יוני 1967

    בשיח’ עבד-אלעזיז מצויים שרידי מוצב ירדני בראש פסגה, שרומה 815 מטר מעל פני הים, החולשת על היישוב “מבשרת ציון” מדרום. במקום היתה חורבה עתיקה ובתחומה קבר שיח’. צבא ירדן הפך את האתר למוצב מאיים. מוצב שיח’ עבד-אלעזיז היה מבוצר היטב להגנה, והיו בו בונקרים רבים וחפירות קשר עמוקות ומדופנות. סביבו גדרות תיל ולפניהן שדה מוקשים גדול.

    במסגרת ההבקעה מצפון לפרוזדור ירושלים, שנועדה להתבצע על-ידי חטיבת שריון מילואים “הראל” (חטיבה 10), הוטלה משימת כיבוש מתחם עבד-אלעזיז על גדוד החרמ”ש 106, בפיקוד סא”ל אהרון גל.

    בצהרי היום הראשון למלחמה, 5.6.1967, הגיע הגדוד בתנועה חפוזה מהשפלה, דרך רמת-רזיאל, לשטח ההיערכות באזור הקסטל. בעת ההתארגנות להבקעה ספג הכוח הפגזה ארטילרית. אחד הזחלמ”ים נפגע ישירות, ו-5 מהחיילים נהרגו.

    בשעה 16:45 החלו הטנקים בתנועה צפונה, ובשעה 17:00 תפסו עמדות ירי על הר אחירם והר נבר והחלו בפיצוח הבונקרים והמבנים במוצב. בחיפוי אש הטנקים וירי מרגמות נעו פלוגות החרמ”ש קדימה. הובילה פלוגה ט’ בפיקודו של א ס א י ג ו ר י, כשלפניה ארבעה טנקים. שני טנקים נפגעו, אך שני האחרים חלפו על פניהם והגיעו אל הגדרות. חיילי החרמ”ש ירדו בשלב זה מן הזחלמ”ים. מחלקת החבלה חשה קדימה ושבעה מאנשיה החלו בפירוק המוקשים. בשלב זה הונחתה על הכוח הפגזה כבדה. החבלנים ניסו לתפוש מחסה בין הזחלמ”ים. רובם נפגעו ומפקדם נהרג. המ”פ א ס א קפץ מעל הזחל”מ, הזעיק אליו כיתת חרמ”ש, הציב את אנשיה שניים-שניים לפני כל זחל של טנק, והורה להם להתקדם צמודים כתף-אל-כתף, אל תוך שדה המוקשים, ולפתוח ציר תנועה. כיוון שלא היו להם דקרי חבלנים, הפעילו שרביטי ניקוי של מקלעים. א ס א עצמו התייצב בראשם.

    מלאכת הפריצה בוצעה באיטיות רבה תוך מתח עצום ותחת הפגזה. חייל אחד נפצע מרסיסי מוקש-נעל, שפוצץ אחד הטנקים בזחליו. חיילי החרמ”ש החלו להסס. המ”פ גילה, כי בתוך שדה המוקשים יש סלעים רבים. הוא קרא לחייליו להתקדם תוך דילוג על הסלעים הבטוחים ממיקוש. הם דילגו מסלע לסלע והגיעו לגדר הפנימית של המוצב. אחד החיילים השתרע עליה, והאחרים פרצו פנימה על גבו.

    בתוך המוצב התפצלו לשניים – מחלקה 1 חשה אל הבתים שבראש המוצב, ומחלקה 2 חדרה אל תעלות הקשר. החל קרב פנים אל פנים. הסתבר, שהירדנים נטשו את הבונקרים שנפגעו בהפגזת הריכוך והתרכזו במבוך החפירות. הם לחמו בעקשנות רבה והסתייעו באש ארטילרית של גדוד תותחי שדה, שכיוון קצין תצפית קדמי, שישב בח’רבת א-לוזה. רבים מהחיילים המטהרים נפגעו. בין ההרוגים היה המ”פ א ס א, שהסתער בראש הכוח שחדר לחפירות. החיילים שהגיעו בעקבותיו חיסלו ברימונים את הכוח הירדני שפגע בו.

    במקום הוצב שלט בסופו נכתב: “לזכר אלה אשר הקריבו נפשם, הוסב שם המקום לי”ד ל ו ח מ י א ס א, לעדות עולם”.

    מתוך: “בעקבות לוחמים” מדריך לאתרי גבורה בישראל

    אריה יצחקי, 1991

  • מכתב מהצבא

    26.5.1956

    לכל המשפחה שלום רב

    …בעית הבעיות זאת בעית המים. היובש הוא רב, האימונים קשים מאד, רצים הרבה ומזיעים הרבה ומים מקבלים מעט. שעות רבות עוברות בלי שנראה טיפת מים. הגרון מתיבש עד שקשה לדבר וכל אחד יודע שהוא נושא אתו מימיה מלאה מים, והוא עומד בנסיון לא לגעת בהם, ופה נבחן האדם. כמובן ישנם מעטים שאינם עומדים בנסיון אך קשה מאד לדון אותם, אם כי באופן כללי אנו מגנים זאת.

    נאמר כבר שהמרחק בין חישול לחיסול הוא קטן ביותר, ואכן, כאן אחת משתיים או שמתגברים על כל הבעיות האלו (כמובן שבמאמצים רבים) או שנופלים ונשברים, ושוב עומד פה האדם במבחן רציני ביותר, ולא כולם עומדים בו. כאן אתה לומד להכיר באופן יסודי כל אחד ואחד, כי רק בתנאים הקשים ביותר האדם מגלה את אופיו האמיתי. ושוב ישנם כאלו שעומדים על הגובה ויודעים גם בזמן הקשה ביותר לעזור לחבר נחשל, וישנם השוכחים את עצמם ומוכנים לההרג על כל טיפת מים.

    אני בזמן האימונים נזכר בכל המעינות היפים שעברתי, בברזים השונים שבמשק. בזמן הראשון שנגיע לברז אני אפתח אותו למען לראות זרם מים. עכשיו גם הייתי גובה את כוסות התה שלא שתיתי בזמן החופשה…

    התנאים הקשים מביאים גם לדברים חיוביים. ראשית, המחלקה התגבשה בתוכה בצורה שאף פעם לא הגיעה אליה. אתמול בערב היה לנו ערב הווי מחלקתי שנמשך שלוש שעות. היה מגוון, מעניין ועליז ביותר (עד כה ערבים מסוג זה לא הצליחו במחלקה שלנו). כמו כן הרגשת הסיפוק לאחר האימונים היא רבה, ישנה הרגשה שעושים משהו. אני בטוח שמסידרה זו ישארו לי רשמים רבים…

    לא אאריך יותר. מה שהייתי רוצה שתשלחו לי, סוכריות חמוצות או אפילו מסטיק להחזיק בפה בשביל לשמור על הרטיבות.

    ונחכה לגמר

    שלכם אסא