אריה רוזנמאייר

15/04/1906 - 15/05/1979

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ' ניסן התרס"ו

תאריך פטירה: י"ח אייר התשל"ט

ארץ לידה: גרמניה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

אריה רוזנמאייר

נולד – 1906
נפטר –

אריה נולד ב-1906 במץ שבלותרינגיה הגרמנית (כיום – צרפת) להוריו סיציליה ויוסף. במשפחתו המשכילה היו עורכי דין, רופאים, סופרים ועתונאים.
לקראת לימודיו האקדמיים עבר לברלין, שם למד משפטים והחל לעסוק בתחום זה. עם עליית הנאצים לשלטון, נכלא ב-1933 במחנה ריכוז יחד עם משכילים ומתנגדי המשטר בגרמניה. שם הוכה קשות ונפגע במידה כזו, שלא יכול היה לשוב לאיתנו.
ב-1934 שהה בהכשרה של “החלוץ” באלטויס, שבגבול לוכסמבורג-צרפת, עד עלותו ארצה בשנת 1935. אז הגיע ליגור. כאן היה מוביל את החלב מהרפת למטבח. בכל תנאי מזג האויר עשה את העבודה המפרכת הזאת במסירות, והתמיד בכך עד השנים האחרונות.

רוזנמאייר המוביל את הסוס, הרתום לעגלה עמוסת כדים, כשהוא מרעים בקולו – היה חלק בלתי נפרד מנופה של יגור. בשנים האחרונות ראינוהו מוביל, באותה דייקנות הטבועה בו, עיתונים ובקבוקים. בעבודה זו התמיד עד שהכריעתו המחלה הממארת.

רוזנמאייר היה השם השגור בפינו. הוא היה לא רק חבר מסויים, הוא היה “מוסד”. אנציקלופדיה מהלכת בתחומי ההיסטוריה, המוסיקה, הספרות. פעמים מספר זכה בפרסים על פתרון חידוני מוסיקה שהושמעו ברדיו. כן פתר חידונים ספרותיים. הוא שלט בכמה שפות (גרמנית, עברית, צרפתית, אנגלית, לטינית).
עם היותו נתון במידה רבה בעבר, גילה עירנות לשאלות פוליטיות. רוזנמאייר היה משתתף בקביעות באסיפה ובכל אירוע ציבורי. זהו הפן האחד. הפן השני הוא רוזנמאייר המופנם, שמעולם לא דיבר על ילדותו וקיים את עולמו הפנימי לעצמו.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • אריה העגלון

    אריה העגלון

    אַרְיֵה מוֹבִיל אֶת כַּדֵּי הֶחָלָב

    וְצוֹחֵק לְעַצְמוֹ

    מוֹבִיל אֶת הַכְּבִיסָה

    וְצוֹחֵק לְעַצְמוֹ

    מְדַבֵּר אֶל הַחֲמוֹר

    וְצוֹחֵק לְעַצְמוֹ

    חוֹזֵר אֶל הַצְרִיף

    וְצוֹחֵק לְעַצְמוֹ

    חוֹלֵץ אֶת הַמַּגָפַיִם

    וְצוֹחֵק לְעַצְמוֹ

    מַקְשִׁיב לַחֲדָשׁוֹת בְּקוֹל יְרוּשָׁלַיִם

    וְצוֹחֵק לְעַצְמוֹ.

    אַרְיֵה, בְּגֶרְמַנְיָה, הָיָה שׁוֹפֵט מְכוּבָּד

    אוֹמֵר לָנוּ הַמּוֹרֶה

    וְצוֹחֵק לְעַצְמוֹ.

    יורם טהרלב

    מתוך: “משק יגור טיוטה”

  • מכתבים מארץ הקודש

    קטעים מתוך מחברת בשם:

    “מכתבים מארץ הקודש, מאת יצחק רוזנמאייר, תרגם מגרמנית – אריה רוזנמאייר, תרצ”ט”

    מכתב ראשון

    זכיתי! אני עומד על אדמתם של אבות אבותיי. אינכם יכולים לתאר לעצמכם איזו הרגשה הרגשתי ברגע בו שמתי את רגליי על אדמת ארץ ישראל, אשר הפיצה לפנים כמו השמש חום ואור על פני כל ארצות התבל.

    נדמה לי כאילו מגיעים לאוזניי מכל הצדדים שמות האישים הגדולים של דברי ימי העולם; נדמה לי כאילו מתרחשים לעיניי המעשים הגדולים ביותר. אני חי יותר בעבר מבהווה. אני מרגיש את עצמי במגע עם האבות והנביאים. נדמה לי שגם האוויר שנושמים אותו כאן הוא בטבע יותר קדוש…

    מכתב שני

    הורים יקרים! זה היה אחד הימים היפים בחיי: ליל שבת הראשון בסביבה יהודית בארץ הקודש. אינני יודע לתאר לכם מה שהרגשתי בשבת השלום הזאת, כשבעלת הבית הגישה לי מים לנטילת הידיים וכשבעל הבית קידש יחד עם הגברים את השבת. תפוחי הזהב הצהובים, שעמדו לפניי, נתנו ריח הכי ניחוח, לחלה היה טעם טוב ואת הבקבוק המלא יין נהדר הרקנו עד הטיפה האחרונה…

    כאן חיים בערך חמש מאות בני ברית, ספרדים ואשכנזים, מעט או אין נוצרים ובערך עשרת אלף מוסלמים. ליהודים רבים יש חוץ מבית עצמי גם הרי זיתים וכרמים, גם קרקעות אחרים. דירותיהם הן פשוטות. כמובן בתי הכנסיות, אחד לאשכנזים, אחד לספרדים…

    סביבתה של חברון היא נעימה. בתי הדירות בנויים באבנים. זאת היא הופעה שלא קל להימצא בארץ הקודש. על הגגים מתפשטות גינות נטועות בפרחים, על בתים רבים נמצאות גם כיפות המזהירות בזוהר השמש השוקעת.

    מכתב רביעי

    הורים נחמדים! מבית לחם לירושלים היו לנו רק שעתיים ללכת. השביל הוליכנו דרך סביבה שוממה; רק זיתים אחדים הופיעו לפני עינינו…

    לבסוף אפשר לראות את עיר הקודש. הרגישו את רגשותיי! אני רואה את י ר ו ש ל י ם. זכיתי להגיע שמה בעזרת ה’. חסד אלוהים נתן לי לשהות בעיר הקודש. בקרוב, הוריי הנחמדים, אכתוב יותר על העיר הזאת המפורסמת לעולם ועד.

    איך אתאר את ירושלים? איך אתאר את הרושם שקיבלתי אותו בהתקרבותי לעיר זו? טיילים רבים נשקו את הקרקע הקדוש, אחרים בכו משמחה והתפעלות…

    אני מתכונן לשהות פה חודש ימים ולשלוח לכם מכתבים ארוכים, אמנם, כפי שאני מקווה,לא משעממים. אני יודע כי הכל שבארץ הקודש מעניין אתכם ובגלל זה אני רוצה לכתוב בפרוטרוט.

    מאת בנכם המכיר טובה

    בן יוסף

    הערת המתרגם (אריה רוזנמאייר):

    “מכתבים מארץ הקודש” הם מאמרים שהופיעו בשנת 1876 בשבועון אלגעמיינע צייטונג דעס יודנטומס, העיתון החשוב של יהודי גרמניה… המכתבים מתארים נסיעה מדומה: המחבר לא ראה בעיניו של עצמו את הארץ (רק נכדו, שניסה לתת למאמרים מלבוש עברי, עלה ארצה 49 שנים אחרי מות סבו). המטייל הנקרא “בן יוסף” מתאר את רישומיו המקובלים בנסיעתו על ידי מכתבים הנשלחים להוריו.

  • איש היה / נחמן

    – – – נו, אז מה? עוד רוזנמאייר. רוצים – הבקבוקים והעיתונים המצטברים שמזכירים, מרצון או שלא מרצון. רוצים ועיניו הבוהות, עיני הבהלה והאימה, עיני ה”הבל הבלים” שרודפות אחריך. אז מהו? מה היה ביגור? אולי ננסה לאסוף חברים מספר למעין “חברים מספרים על רוזנמאייר”. יצטברו לכם דברים מעולם שהוא כמעט אגדה, אגדת ההומור המר כלענה. אגדת האימה והמקאברי, אגדת אדם שייחודו הוא בשלילה. פירוש: לא חושבים עליו, לא שמים לב אליו, מסתייגים ממנו משום פחד איזה שהוא. עם זאת, יצטברו אותם סיפורי-קטנות על רוזנמאייר מוביל החלב ועל כדי חלב שנשפכים ומוציאם אותו מכליו. על אותה פרדה עיקשת שרוזנמאייר הולך ומושך אחריה וצועק עליה ממש כעל שווה לו, כעל אדם. או – רוזנמאייר בעל הזיכרון הפנומנאלי שמצליח בחידונים וכדומה. הידען במוסיקה ומוסיקאים, היסטוריה והיסטוריונים, ספרות וסופרים. יסופר איך התלבש פתאום על יידיש וקרא במקור את מנדלי, שלום עליכם ועוד. רוזנמאייר המתמיד ליד המקלט היחיד ביגור. יסופר על כך איך חיפש מעט קירבה, ידידות, ולו פורמאלית. איך ניסה שיחה בעניינים שונים. איך לא הצליח להביא עצמו לידי ביטוי; איך ירה משפטים מפיו ולא גמרם. תנועת היד או הידיים של יאוש וחוסר אונים.

    אבל האמת: לא תבקש מאנשים, לא תשאל – ונשכח, ואין זכר…

    אבל הוא היה במשך שנים מעין סימן של יגור, אחד מסימניה של חברת האנשים בה. ומה ידענו עליו? מי ידע עליו, על האדם בחדרו, עם עצמו, על בדידותו החשיכה?

    הנה אני ספק: ההיו חייו באמת אין, ריקים מכל או מלאים היו פחד ואימה, אי שקט ובהלה מתמדת? האם ייתכן ורשם משהו, כתב למישהו? הרי יודעים אנו שלא שלל הכל בתכלית. אז מה? הסוד הזה, הפינומן הזה – מי יודעו ומי חושב שכדאי לפענחו?

    התהלך אדם עשרות בשנים בחצרותיה של יגור, נשא על גבו ובלבו מי יודע מה. וגם את מותו נשא כך. מה אנחנו והוא? האם לא עצוב? האם אפשר לבקש מחילה? האם אפשר לתקן משהו? אדם לעמל יולד.

    נחמן

    יומן יגור, 22.1.1979