בני שילה

01/07/1937 - 29/07/2012

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ב תמוז התרצ"ז

תאריך פטירה: י' אב התשע"ב

ארץ לידה: ישראל

שירות בטחון: שריון

שליחות תנועתית: מפלגת העבודה

מחזור / חברות נוער: י

מקום קבורה: יגור

מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: אסתר שילה

אחים ואחיות: עליה צוק

בניק נולד ב-1.7.1937 להוריו יהודית ויהושע ונגר. אח לעליק שמבוגרת ממנו בארבע וחצי שנים. בניק עשה את המסלול הרגיל של הילדים באותן שנים. בבית הספר היה תלמיד שובב עם ראש מבריק, שאהב תעלולים.
בשנת 1955 התגייס לגולני שם גמר קורס מ”כים כחניך מצטיין. לאחר מכן עבר לחיל השריון ושם סיים קורס קצינים בהצטיינות.
כשבניק היה בן 19, לאחר שנפצע במלחמת קדש, התחיל הרומן שלו עם אסתרקה לבית קובלנץ.
בשנת 1959, ביום הולדתו, באחד ביולי, הם נישאו ובמשך השנים נולדו ארבעת בניהם – רענן, שרון, עמית וגדי, שהביאו לאסתרקה ולבניק הרבה אושר והמון עבודה סביבם.
כשבניק חזר מהצבא הוא ריכז סביבו צוות שהתחיל להופיע במסיבות שגם הוכנו על ידם כאשר בניק מנצח על מלאכת הכתיבה והארגון. במשך החגים כתב למסיבות, לחגים ולאירועים אחרים, וחגי יגור הפכו לשם דבר ביגור ומחוצה לה.
לאחר הצבא התחיל בניק את עבודתו בלגין. הוא הקים את מכון ההדפסה שם עבד מספר שנים. לאחר מכן נסע לאוגנדה מטעם הצבא. כשחזר היה אקונום ביוזמתו והכניס כדרכו הרגלים חדשים.
במלחמת יום כיפור בניק נפצע והיה במשך זמן לא רב בבית. באותו זמן נפטר אביו יהושע, שאליו היה בניק מאוד קשור.
בסוף שנת 1974, עקב קשרים שהיו לבניק עם הרולד וילסון ויגאל אלון, נסעה כל המשפחה לשליחות באנגליה כשתפקידו המוגדר של בניק היה עבודה מול האיגודים המקצועיים, וכמו תמיד עסק בעוד נושאים רבים כשבינהם הסברה. בניק היה נואם מעולה גם באנגלית. כשהליכוד עלה לשלטון ב-1977 בניק התפטר מתפקידו באנגליה ולא הועילה בקשתה של אסתרקה להישאר עוד שנה, בניק טען שהוא מינוי פוליטי וככזה לא ישרת מפלגה שאינו מאמין בה.
כשבניק חזר עם המשפחה מאנגליה הוא הפיק את הסרט ‘הים האחרון’. לשם כך נפגש עם הרבה אנשים ומאוד נהנה מעשייה זאת.
בשנים 1984-1980 כיהן כמזכיר בקיבוץ יגור ויש לשער שחברי יגור זוכרים תקופה זאת. חברים קיבלו טלוויזיות לבתיהם, נחפרו תעלות והוכנסו חוטי טלפון, והחברים קיבלו טלפונים לבתים. זה היה מבצע מאוד רציני שבניק היה מאוד גאה בו.
בשנת 1992, כשרבין נעשה ראש ממשלה, הוא ביקש מבניק לבוא לעבוד במשרד ראש הממשלה כראש תחום מיעוטים. עבודה זאת של בניק היתה גולת הכותרת של הקריירה המקצועית שלו. הוא היה איש שטח שנסע בכפרים, הכיר אנשים, קידם פרויקטים וזכה לאמון רב מכל הצדדים.
כאשר רבין נרצח עבר בניק תקופה קשה מאוד. הוא המשיך קצת עם פרס ולאחר מכן פרש. לאחר מכן עסק בשילוב אזורי והיה מרכז הועדה הפוליטית של התק”ם. מאוחר יותר היה מזכיר בקיבוץ חנתון ושם יכול היה לדאוג לחברי ‘הנוער העובד’ שניסו להשתלב במקום.
בניק אהב את יגור את החברים וכל מעשיו ביגור היו תמיד לפי רצונותיו. אף פעם לא חיכה שיבקשו אותו. בין לבין המשיך לכתוב והשאיר למשפחתו ‘ירושה’ ענקית.
בשנה האחרונה סבל ממחלות שריתקו אותו לביתו שכל כך אהב.
בניק נפטר בבית אחווה, מוקף בבני משפחה וחברים, וזכה לטיפול מסור שם.
נזכור אותו באהבה גדולה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • עץ החרוב

    עץ החרוב

    בין הצריף של משה ארקה

    לבין המחלבה הישנה

    עמד עץ חרוב זקן.

    גזעו המגושם חרוץ ומקומט

    מחילופי עונות ותולעי הזמן.

    הצריף של משה ארקה

    כבר מזמן איננו

    והמחלבה גם כן

    וכל הדור ההוא

    באדמה נטמן.

    והוא, אשר ראה

    את התורכים וסולטנם,

    את שבעת הראשונים

    בשמחתם ויגונם,

    את קלגסי הוד מלכותו

    אשר הרסו אל חצרם

    ואת אלה שלא שבו

    כשקול התותחים נדם,

    הוא עדיין כאן

    ושֵׂיבה בו לא זרקה

    וכל שנה עוד מלבלבת

    בלוריתו הירוקה.

    ביני לביני אני בי מהרהֵר

    וחברִי, אשר ידע ימים טובים יותר,

    אומר לי: אל תתפעל מהצמרת

    או מהגזע המרשים

    כל אלה לא היו עומדים

    מאז ועד היום

    בלעדי השורשים.

    בלעדיהם היה העץ מזמן

    למאכולת המדורה

    או לרהיט ישן או לוח

    לארון קבורה.

    כך גם האדם, אומר לי החבר,

    בלי השורשים הוא כמו אבק פורח,

    צל עובר.

    (יומן יגור, פברואר 2001)

  • לכבוד יובל 50

    לכבוד החג

    (נכתב ל”ביתי בחיק כרמל”, מופע חג ה-50, 1973)

    בואו ונלך אל יגור של העבר,

    חמישים שנה אחורה בלוח הזמנים,

    אל ימים של בראשית לרגלי ההר

    ואל כל אותם הסיפורים הישנים.

    אל אבק הצאן השב למכלאות עם ערב,

    אל קריאת ה”וורדה” שבמחצבה,

    אל אותם ימים של עבודה ופרך

    ולילות הגורן והאהבה.

    קח, אבי, לכבוד החג את הרובשקה

    ואת, אמא, בואי עם הסרפן

    ויחדיו נלך לשכונת פטרושקה

    או לקצה המשק לבירוביג’אן.

    ואולי נלך לצריף האיזולציה

    ונראה את החלב הזורם במחלבה

    ומשם ניגש לראות את הימאייקה

    ונטעם מרקחת בצריף של הריבה.

    ונמשיך, נלך לאורך השדרה

    אל שנים של מאבק ומרי

    אל ימים של קרב, של אש ושל גבורה

    ושנים של יבולים ופרי.

    ונראה את כל המעשים הגדולים והפעוטים

    שעשיתם במסירות וחריצות

    וכל אותם האנשים הטובים והפשוטים

    שהפכו זאת מחלום למציאות.

    תן לי, אבא, את ידך המיובלת,

    שכל קמט בה סיפור הוא מספר,

    ואני שומעת את קולך: “כן היו אלו

    שנותינו היפות ביותר”.

  • בניק

    בניק – “ידיד נפשי ורוחי” – כך כיניתי אותך

    ואתה קראת לי “הרבי”.

    אתה סימלת לי את הטוהר והיושר.

    נלחמת על עקרונות הקיבוץ, לא ויתרת.

    החברות בינינו הלכה והעמיקה עם השנים.

    לפני שבוע הלכת מאיתנו ואני כבר מתגעגע.

    נוח בשלום, ידיד נפשי ורוחי.

    בני עובדיה

    #

    בניהו, קראתי לך,

    ואתה כינית אותי ניומה.

    כמה מתגעגע אני לכינוי.

    לך – איש רב אנפין,

    איש רעים להתרועע

    היועץ לעת צרה.

    הפלגת בנהר של חיים ואהבה

    וחותם המוות

    מעלה את ערך חייך.

    חיים רשף

    (מתוך חוברת לזכרו שיצאה ביום השלושים)

    #

  • כך אזכור אותך

    בני ונגר, בני הלבן, בני שילה… מכלול השמות הפורמאליים והבלתי פורמאליים שהיו כותרת מקדימה לדמותך, וכך היכרתיך כשבאתי ליגור.

    ולא רק כך. מבין שערך ועורך הלבן בצבץ ברק עיניך התכולות משהו, נשמעו מילותיך החודרות והתגנב חיוך שובב. זכיתי להתבונן, להקשיב, ללמוד ולהעריך את עשייתך ופועלך ביגור.

    סיפרו ואמרו וכתבו עליך שאהבת את יגור על חבריה, אנשיה, מוסדותיה, נופיה, חגיה, תרבותה וכל כולה.

    יגור בתמורה ובזכותך החזירה לך אהבה ונתנה לך את היחס השמור ל”חכמי השבט”, לבעלי הידע והניסיון.

    איש של תבונה ושיקול דעת, איש של חברה וחברים, איש בשירות הקיבוץ, התנועה והמדינה, איש של מילים וצלילים, איש של שלמות וניגודים, איש אשכולות.

    מוצק באמירתך ורך בהקשבתך, הולך עם האמת שלך ללא פשרות למען הסכמות, נלחם על דעותיך ומשכנע במילותיך, לא מוותר ומתעקש להוכיח, נכון למשימות ואתגרים ונחלץ למען הזקוקים, יסודי ורציני ובעל חוש הומור, שואל שאלות ומציע פתרונות, מביט קרוב ורואה רחוק, נואם בימים וכותב בלילות, חריף בהגיונך ומפליא ברגישותך, משורר וזמר.

    וגם אם לא תמיד הסכמנו וגם כשהתווכחנו הקשבנו והערכנו מאוד.

    בכל חברה ובכל דור ישנם אנשים מנהיגים, שעל פיהם ישק דבר, שמכילים את הכלל ואת הפרטים, שמוכיחים בחירוף נפש, שלעיתים משביתים שמחות, שרואים מעבר לאופק, שנאמנים לעצמם ולחברתם, שמסורות וערכים מתווים את דרכם, שבזכותם ובשל מנהיגותם נקבעות החלטות ונקבעים תקנונים, שהדרת כבוד מרחפת מעל ראשם – אתה היית כזה.

    על פי התלמוד, מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו וכולו שלא בפניו. אני מקווה ששיבחנו גם בפניך בידיעה שלא יגבה לבבך.

    זכינו כחברה שתחיה בתוכנו, שתאיר את ימינו.

    יהי זכרך ברוך.

    בהערכה רבה ובידידות,

    אריאלה וולק

    (מתוך חוברת לזכרו שיצאה ביום השלושים)