ברוך זסלבסקי

15/03/1903 - 27/10/1987

ברוך זסלבסקי

ברוך זסלבסקי נולד ב-15 למרץ 1903 בעיירה זלוטופול (פלך קיוב, אוקראינה) למשפחה מרובת ילדים. עשרה אחים ואחיות מנתה המשפחה. רובם הגיעו להשכלה גבוהה. בבית הספר היה ברוך תלמיד טוב וחרוץ. זלוטופול עירו הייתה משופעת בתנועות נוער ציוניות. עם פרוץ המלחמה הבולשביקית הופרעה הפעולה קשות והתחילו לחשוב על עלייה ארצה. ברוך היה בין המעטים שהתארגנו כדי לחפש דרך לעלייה וחרפו נפשם לפרוץ את הגבול שבין אוקראינה הסובייטית ופולין. משם, מפולין, עלה ברוך ארצה – ישראל. ביום 3 במאי 1923 דרכה רגלו של ברוך לראשונה על אדמת הארץ ומייד לעבודה. עם צאתו מבית העולים הצטרף ל”הר כנרת” – קבוצת חלוצים שעבדה בהכשרת שטחים שנועדו למפעל רוטנברג בנהריים. לאחר התפרקות הקבוצה עובר ברוך לחיפה, שם הוא עובד בעבודות בניין בעיר ובסביבה. בשנת 1927 עבד בהקמת הריסותיה של העיר שכם שנפגעה קשות ברעידת אדמה באותה שנה. לאחר שנים אחדות נוספות של עבודה בבניין, נתקבל לעבודה בבית החרושת “נשר” במסגריה של המפעל. הוא מצא סיפוק רב בעבודה זו. עבד ב”נשר” עד לגיל הפרישה.
בשנת 1950, לאחר שהתאלמן מרעייתו סימה ז”ל, הצטרף ברוך ליגור, עם שני בניו, חברינו יעקב ושאנן. לימים נישא שנית, לחברתנו שרה סוקולר ז”ל, ממנה נולדו לו בן ובת – שמי ורחל. ושוב אסון: שרה נפטרה בשנת 1976.
עם פרישתו מ”נשר” בשנת 1968 עבד ברוך שנים אחדות בחדר האוכל. לאחר מכן – בזגגות, עד שחלה בשנת 1980. מאז עבר לעבודה ב”אגרטל”.
איש אוהב בריות, איש חביב, נעים הליכות ונעים סבר. מדברו שקט, מתון, צנוע ועדין. זקוף קומה גם בשנותיו האחרונות. איש חזק, על אף כל מה שעבר עליו, לא נשברה רוחו.
בבית אחוה, מקום משכנו בשנים האחרונות, היה בין אלה שאינם רוצים להטריח את הזולת. תמיד אמר: “אל תדאגו לי”. מלא הכרת תודה. איך התבטאה חברה אחת: “רוח טובה בבית הזה”.
84 שנות חיים, מהם 64 בארץ כולן מוקדשות לעבודה, עבודה של ממש. 37 שנים בביתנו ביגור.
איש יפה! חיים יפים!

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • בין גבולות

    בעיירתנו זלוטופול, פלך קיוב, התקיימו תנועות נוער ציוניות שונות, כגון: “פרחי ציון”, “התחיה”, “צעירי ציון”. עם פרוץ המהפכה הופרעה הפעולה. התחילו חילופי משטרים ובעקבותיהם השתוללות כנופיות, גזירות והחרמות. פחד הפרעות ריחף כל הזמן באוויר. רק יחידים – ואני בתוכם – התלכדנו יחד וחיפשנו דרך לעליה, לפרוץ בחירוף נפש את הגבול החסום שבין אוקראינה הסובייטית ובין פולניה.

    בשנת 1922 יצאתי עם קבוצת חברים קטנה לדרך. נסענו ברכבת אל עבר הגבול, ירדנו בתחנה שלפני האחרונה, בכדי להסוות את מגמת נסיעתנו ולא לעורר תשומת-לב. אל העיירה הקרובה נסענו בעגלה ומשם התחלנו ללכת ברגל לגבול. יצאנו בלילה אפל וגשום. הגשם הרטיב אותנו עד לשד עצמותינו. בוססנו בבוץ, תוך מאמץ לעבור את הגבול בזמן חילופי המשמרות, ואמנם הצלחנו לעבור מבלי שהמשמרות הרגישו בנו. המשכנו לצעוד באפלת הלילה על אדמת פולניה, בכדי להגיע למקום מחסה לפני עלות השחר, לבל יגלונו אנשי משמר פולניים. לצערנו טעינו בשביל. הבוקר האיר ואנחנו נתפסנו ע”י חיילים פולניים. חרדנו חרדה גדולה פן יחזירונו לרוסיה. כבעלי ניסיון במצבים כאלה אספנו מכל אשר היה לנו, התפרקנו מעדיים, שעונים, טבעות וכו’ והגשנו את הכל “מנחה” למפקד הכיתה. זה עזר ואנו המשכנו בדרכנו והגענו לרובנה, שם נכנסנו לביתו של איכר אחד שהחביא אותנו בעליית-הגג עד הערב. כאשר החשיך עברנו לבית החלוץ. חברי התנועה הביאו לנו בגדים להחליף, לבל יכירו את מקום מוצאנו. נשארנו בעיר כחודש ימים. כל זמן שהותנו שם היינו שרויים בפחד שמא ניתפס ויחזירונו, חלילה, כבלתי ליגליים, לרוסיה, שם היינו צפויים כמובן לעונש חמור מאוד.

    סוף סוף הועברנו ע”י התנועה ללבוב, לבית החלוץ, שנמצא מחוץ לעיר. בבית זה היו מרוכזים הרבה חלוצים שעברו כמונו מרוסיה. בעזרת התנועה והמשרד הארצישראלי סודרנו בעבודות שונות וחיינו שם חיי שיתוף. באותו זמן הוציאו שלטונות פולניה פקודה, שעל כל יוצאי רוסיה לעזוב תוך ימים ספורים את אדמת פולניה, וָלא – יוחזרו לשם בכוח. עסקני המשרד הארצישראלי בלבוב פנו לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית, נחום סוקולוב, בדרישה לנקוט אמצעים דחופים להצלה. ואמנם, מיד נשלחו ללבוב 400 סרטיפיקטים עבור החלוצים יוצאי רוסיה ואוקראינה.

    הגענו לחיפה ביום 3 במאי 1923. סודרנו בבית העולים, שהיה אז על חוף הים בלב העיר התחתית חיפה.

    מקום עבודתי הראשון אחרי צאתי מבית העולים היה בקבוצת “הר-כנרת”. עבדה שם קבוצת חלוצים יוצאי שפיטובקה בהכשרת השטח לחקלאות. הצטרפתי לקבוצה. יצאנו למדוד את השטחים שנועדו להקמת מפעל רוטנברג, במקום שפך הירמוך לירדן. היה זה שטח השייך לאמירות הירדנית. בסוף יום העבודה התקרבה אלינו קבוצת פרשים ממשטרת ירדן, עצרה והובילה אותנו לנקודת משטרה סמוכה. נאסרנו ונחקרנו. מעצרנו עורר רעש גדול בארץ ובהשפעתם של השלטונות הבריטיים שוחררנו. לאחר התפרקות הקבוצה עברתי לחיפה ועבדתי בעבודות בניין בעיר ובסביבה.

    באוגוסט 1927 היתה בארץ רעידת אדמה שגרמה למפולת ולהרס בהרבה ישובים, ובעיקר נפגעה שכם. נהרסו בה הרבה בתים וחומת מגן שהוקמה סביב מחנה בריטי. סולל-בונה וגם קבלנים פרטיים קיבלו את העבודה להקמת ההריסות. הייתי בתוך קבוצת הפועלים שיצאה לעבודה זו. עבדתי שם כשנה וחצי, חזרתי לחיפה והמשכתי בעבודת בניין עד שהגעתי לעבודה קבועה ב”נשר”. בשנת 1950 הצטרפתי למשק יגור.

    ברוך זסלבסקי

    ספר יגור, עמ’ 244