בריינה גלוברמן

01/01/1901 - 18/05/1987

בריינה גלוברמן

אתמול, יום ב’, י”ט באייר תשמ”ז (18.5.1987), הלכה לעולמה חברתנו בריינה גלוברמן (טרקל). שוב נשרה חוליה משלשלת הותיקים שבותיקים, ראשוני הבית הזה, ממטפחיו ובוניו. בת 86 הייתה במותה.
בריינה נולדה בשנת 1901, בעיירה קרינקי שליד עיר הפלך גרודנה שבליטא, להוריה מאיר ומרים טרקל. איש עמל היה אביה מאיר. נגר במקצועו. אולם יחד עם זאת בר-אוריין. מבין ב”אותיות הקטנות”, כפי שהיו מכנים אז בעיירות מזרח אירופה יהודי בעל ידע בתורה ובמצוות. לימים זכו אף הם, ההורים, לעלות ארצה ולהסתופף בצלה של בתם, אשר דאגה להם וטיפלה בהם ברוב מסירות למופת.
העיירה קרינקי הייתה כבר אז, בתחילת המאה, שוקקת חיי תרבות עבריים (בית ספר עברי, דיבור עברי נפוץ) וחדורת רוח ציונית. בריינה למדה בבית הספר העברי המקומי (“עברית בעברית”, לפי שיטת ה”חדר המתוקן”). לאחר מכן בגמנסיה בגרודנה ובסמינר לגננות מיסודו של יחיאל הלפמן בוורשה. לאחר שסיימה חוק לימודיה עבדה בהוראה.
בשנת 1925 שמה פעמיה ארצה – ישראל וביום 28 לספטמבר של אותה שנה (שחל בדיוק ביום הכיפורים), דרכה רגלה לראשונה על החוף הנכסף. תחנתה הראשונה בארץ – גבעת השלושה. משם הגיעה בשנת 1927 לפלוגת הקיבוץ בירושלים. כאן פגשה את יהושע והתקשרה אתו. בשנת 1928 עברו יחדיו ליגור. בפלוגת ירושלים בריינה הכירה אף את אסתר ברגמן ז”ל, שאף היא הלכה ליגור. ידידות אמיצה נתקשרה בין שתי החברות האלה, ולימים, כאשר אסתר נתאלמנה, “אימצה” בריינה את אסתר כבת משפחה ממש. היה זה מעשה רב חסד לאסתר, אשר מצאה במשפחתה של בריינה ניחומים הרבה בבדידותה המרה.
שנים הרבה עבדה בריינה ביגור בתחום החינוך – בגני הילדים, בחברות הנוער ובאולפנים. כאשר נאלצה לעבור לעבודה יותר קלה, מצאה לה מקום, בעזרת שלום פרידמן ב”לגין” – תחילה בתחום הפקידות ולאחר מכן כחובשת המפעל. בריינה הייתה קשורה מאד למפעל זה, שכן ראתה בו פתרון מכובד לעבודה בערוב ימיה.
בריינה הייתה פעילה מאד ב”הגנה”. ב-1936 עם פרוץ המאורעות, הייתה מרכזת השמירה ביגור. השתתפה פעמים רבות בהעברת נשק, הדריכה קבוצות חברים וחברות בשימוש בנשק (אקדחים) והייתה חברה לוחמת באחת העמדות ביגור, בפיקודו של צבי סלע.
אסון כבד מנשוא ירד על בריינה בנפול יהושע אישה, מראשי ה”הגנה” בארץ על משמרתו, בדרכו מירושלים לתל אביב בשליחות ה”הגנה”, ביום כ”ה כסלו תש”ח (8.12.1947). בריינה נשארה לבד עם שתי בנותיה. באישיותה החזקה הוסיפה לטוות חוט חייה בעבודה, בפעולות ובגידול הבנות.
אשת חייל הייתה בריינה, בעלת אופי תקיף וסמכותי. בעלת מרץ, דעתנית,מסורה מסירות ללא גבול למשפחה. שישים ושתיים שנות חיים בקיבוץ – לא מלתא זוטרתא הוא – ירושה נכבדת מאד.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • מכתב משלמה גלובמן

    בריינה’לע יקירתי!

    הנני שולח למשק “דברים טובים”, והמעשה ככה:

    חשבנו להביא דברים טובים בשובנו, אבל זה יוצא שצריך לעלות לנו כ-150 גא”י וכמובן שזה אין לנו. אם כן אני משתמש בהזדמנות זו שנשארו דברים טובים מעט וקנינו את 2 הקופסאות עם סוכריות שקדים ואגוזים.

    ואת כל זה תצטרכי יקירתי לחלק בשכל והגיון (אני לא מקנא בך). פשוט, יקירתי בריינה’לע, בערב שאת תחשבי אותו למתאים, תכניסי את זה בחדר האוכל על כמה צלחות ותחלקי את זה.

    עוד דבר: אני נתתי לבן-לוי 15 גא”י שוייסברוד הבטיח להשיב לי את זה. שהוא יתן (לך) אותם ותקנו ת”זהב…

    אני מבקש אותך מאוד תחלקי את זה בחדר האוכל. אני שמח מאוד שזה יצא בלעדינו… כשנבוא נרקוד. כן, בריינה’לע. היינו שולחים יותר אבל…

    נו, אני גומר. ד”ש לבבית ליהושע, לברכה ולבנארי, ולעדה.

    לכולם לכולם בערב תמסרי בקול רם ד”ש ממני ומחנה. לכולם כולם…

    שלך יקירתי

    חברך גלובמן

    [נכתב כנראה ביום הנישואין של שלמה וחנק’ה, אולי שנת 1929-1930]

  • אחת מהמניין

    על ענייני ההגנה שמעתי עוד בחו”ל. הייתי חברה בתנועת “החלוץ הצעיר” ושם העניין העסיק אותנו מאוד.

    בית הורי שימש בית התכנסות לנוער ומרכז לפעולות שונות. בין שאר הדברים אמי היתה מסתירה בבית גם נשק, כך שמילדותי לא היו זרים לי עניינים הקשורים בנשק, והורגלתי לסודיות הכרוכה ב”עסקות” אלה.

    לפני יציאתי לארץ דאג אחי שאהיה מצויידת באקדח קטן, שהיה מוסתר בסל האוכל שלי.

    כל זה אני מספרת כדי להראות מה הוליך אותי במהירות ובטבעיות לשורות ההגנה.

    עם בואי ארצה הגעתי לגבעת השלושה. גאולה שרתוק ז”ל הכניסה אותי מיד “בסוד” ההגנה במקום והזמינה אותי להשתתף באימוני-נשק שהתקיימו בצריף על הגבעה. הייתי גאה מאוד על הדבר והתייחסתי אליו כאל דבר שבקדושה.

    אחרי זמן קצר עברתי ל”פלוגת ירושלים”. הצטערתי צער רב על הנתקותי מענייני ההגנה. לא העזתי לשאול אם מקיימים במקום קשר עם ארגון זה. עקבתי אחרי הנעשה כדי לראות אולי מתרחש גם כאן משהו בשטח זה. נגלה לעיני שעִם ערב חומקים הבחורים ורק הבחורות נשארות במקום. קשרתי את הדברים וחיכיתי ליום בו אהיה גם אני שותפה בעניינים. אחרי זמן קצר גוייסתי ע”י מִפקדת ההגנה לפעולות ותפקידים שונים. נפתחו לפני שיעורי הנשק והייתי לאחת מן המניין.

    כשעברתי ליגור הצטרפתי לקבוצת החברות המתאמנות. הבחורות היו אקטיביות מאוד. רבות מהן קיבלו במשך הזמן תפקידי פיקוד ואחריות, והיו גם מדריכות בשיעורי-נשק. כמו כן השתתפנו גם בשמירה.

    אספר אחת מחוויות השמירה:

    הייתי שומרת עם מרדכי בנארי ליד הלולים. שמרנו משעה 0200 בלילה. היה חושך רב ושנינו היינו מזויינים באקדחים. לפתע שמענו קול צעדים קצובים מכיוון הואדי שלרגלי ההר. הוצאתי את האקדח והייתי דרוכה ומוכנה לפעול. ופתאום… הזדקרו לנגד עינינו ראשי סייחים – שלושה במספר. כנראה יצאו את האורווה וערכו טיול לילי. צעדיהם נשמעו כצעדי בני-אדם.

    ועוד משהו: הייתי מרכזת השמירה בזמן מאורעות 1936. היתה הוראה שכאשר האנגלים מגיעים לחצר אינני פותחת בפניהם את השער אלא הולכת לקרוא למוכתר – נוח פרובר. והנה, אני רוצה לצאת את החצר (כדי) להחליף את השומרים בבית הספר טיץ, ואני שומעת דפיקה בשער. מיהרתי לנוֹח שיקביל את פני הבאים ואני יצאתי למשמר.

    כעבור כמה שבועות חזר אריה רותם מהמחנה שלו ושאל: בריינה, היית בשמירה? אני משיבה – גם עכשיו אני עוד בשמירה. ואז התברר שהאנגלים סיפרו שעשו ביקור ביגור והיתה שם בחורה בשמירה, והם הרגישו שהיה לה אקדח תחת המעיל. לפי סימני הצמות, הוסיף אריה, זיהיתי אותך.

    היה לי הכבוד להשתתף פעמים רבות בהעברת נשק. עם אלכס (?) עברתי פעם טבילת-אש לא נעימה.

    הוצאה ע”י האנגלים פקודה, שמי שיתפס עם נשק – דינו מוות במקום, בלי משפט. אותו יום בא אלכס והיינו מוכרחים להעביר נשק לחיפה. לפני יציאתנו שאל אותי אלכס אם שמעתי על הפקודה. אמרתי שכן ושאינני נרתעת. הגענו לצ’קפוסט וכמובן פגשנו בביקורת אנגלית. התלוצצנו והתעלסנו בינינו, ואולי הודות לכך הבדיקה לא היתה קפדנית ויצאנו בשלום. אחרי שביצענו את ההעברה וחזרנו למשק ראיתי כיצד התפרק אלכס מהמתח הרב שהיה עצור בו בעת המבצע.

    – – –

    אספר משהו מחווית העברת שיעורי הנשק:

    יום אחד העברתי שיעור נשק על גג אחד הבניינים. קבוצת החברים שאומנו על-ידי היו: זאב דור, פונדיק הגדול, לייבוש ועוד. פתאום נשמעת דפיקה בדלת ונכנס ישורון ואחריו יעקב דורי ויהושע גלוברמן. הרגשתי שאני מתמוטטת מרוב התרגשות, אך מיד אני משתלטת על עצמי וממשיכה בהעברת השיעור. הייתי כל-כך נרגזת ונרגשת על שהביאו את “הבוס” הגדול ללא הודעה מוקדמת. כשטענתי נגד יהושע וישורון על הדבר אמר לי ישורון שדורי התפעל מאוד כיצד עומדת בחורה בפני בחורים גדולים כאלה, נותנת פקודות בשקט והם מבינים אותה ונשמעים אליה.

    בריינה גלוברמן

    “ספר יגור”, עמ’ 195