גד לסקר

14/11/1913 - 29/11/2014

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ד חשון התרע"ד

תאריך פטירה: ז' כסלו התשע"ה

שירות בטחון: הגנה, פלמ"ח

עבודה: לגין

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: שושנה לסקר

בנים ובנות: אמוץ לסקר, ענת ברנע

גד לסקר

היום, שבת, 29 בנובמבר 2014, הלך לעולמו אבא שלי, גד לסקר בן 101. לפני שבועיים ציינו את יום הולדתו זה, עם הנכדים שלו והנכדים שלי.
עכשיו, זאת מן נקודה בזמן שמתבקש לעשות סיכום של 101 שנים, שהם כמעט 900 אלף שעות. כל אותן מאות אלפי שעות של אדם מאופיינות בשעות רבות של עצב וכאבי לב וגעגועים, אבל רוב רובן של השעות האחרות היו מאופיינות בעשייה ועבודה ותרומה.
גד נולד ב-14 בנובמבר 1913 בשיראדז’ שבמחוז לודז’ שבפולין למשפחה מרובת ילדים דתית אורתודוקסית. הוא למד בחדר עד גיל 14 – 15.

ב-1935 עלה לארץ והוא בשנות העשרים המוקדמות שלו. כאן, ללא משפחה (אחיו ישעיהו כבר היה בארץ ושימש משענת, אבל ההורים וכל האחים האחרים נשארו באירופה ובסופו של דבר רובם ניספו בשואה).
בשנים הראשונות שלו בארץ עבד במחצבה, עבודת כפיים מייגעת.
בשנת 1941 גוייס לפלמ”ח, הלך לקורס חובלים והצטרף לפלי”ם. היה בפלי”ם כשבע שנים. השירות בפלי”ם וליווי אוניות מעפילים היה פרק מאוד משמעותי בחייו וחלק גדול מכרטיס הביקור שלו כאדם.
אני נולדתי אחרי הפרק הזה ולמעשה לא הייתי שותפה, כי לא סיפר ולמעשה רוב עלילותיו מהתקופה של טרום המדינה נודעו לי רק אחרי הרבה מאוד שנים כשכבר הייתי עצמי אימא.

הפרקים בחייו שהיו גם חלק מחיי התחילו ב-1949, כשנה אחרי שהתחתן עם אימא שלי, שושנה, שאז הוא הפך לאבא שלי ושל אמוץ ואחר כך לסבא של הילדים שלי.
אבא מעורב בעיקר בעשייה. הוא זה שמכין אוכל, הוא זה שמגיע כל לילה לבית הילדים ומציע את המיטה, בשנות הלינה המשותפת כשכבר הלכנו לישון לבד. הוא זה שלוקח “שק קמח” אותי ואחר כך את הבנים שלי. הוא זה שטיפל במסירות אין קץ באמוץ שהיה זקוק כל השנים לתמיכה ועזרה ונסיעות לרופאים ופיזיותרפיסטים.
הקשר ביניהם, בין אמוץ וגד נבנה במשך כמעט שישים שנה, כשרוב השנים אבא שלי עוזר לאמוץ ובשנים האחרות התהפך הגלגל ואמוץ היה זה שתמך בו. היו לשניים האלו נושאים משותפים ואולי העיקרי שבהם היה שח, ששניהם שיחקו וגם הדביקו את הבנים שלי.

אבא שלי גם אהב לשיר והשתתף במקהלה של יהודה שרת או בכל הזדמנות שנקרתה.
ספרים, קריאה ולימודים היו אבני בניין מאוד חשובות במשפחה שלנו.

הנכדים שלו ואחר כך הנינים היוו מקור גדול של שמחה.

תמו 101 שנים. רישומם יישאר בלב אוהביו.
שתהיה לך עכשיו מנוחה נכונה, אבא.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

לא קיימים סיפורים