גיזה טז

28/07/1901 - 10/09/1960

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ב אב התרס"א

תאריך פטירה: י"ח אלול התש"כ

ארץ לידה: פולין

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: משה טז

בנים ובנות: אלה עוז

גיזה טז

גיזה נולדה בלבוב בשנת 1901 בבית של מתבוללים. קיבלה חינוך פולני מובהק והייתה רחוקה מיהדות. בימי המלחמה העולמית הראשונה טולטלה המשפחה לוינה ושם היא באה בפעם הראשונה במגע עם יהודים ונכנסת לתנועה הציונית ולהסתדרות הנוער הציוני “כחול לבן”. בשובה אחרי מלחמת העולם ללבוב, סיימה את למודיה בגימנסיה ובאוניברסיטה והמשיכה בקשריה עם תנועות נוער ציוניות.
ב-1926 באה בקשרי משפחה עם משה. עזבו יחד את לבוב ועברו לווהלין, שם לימד משה בבתי-ספר של “תרבות” בסרנה, זדולבונוב ובקרמניץ. ביתם היה פתוח לכל אנשי “החלוץ”.
בשנת 1936 עלתה עם משה ארצה ישר למשק יגור. עם בואה ליגור שאפה גיזה להכנס לענף חקלאי כהמשך ללימודיה במדעי הטבע, והנסיון הראשון במשתלה עבר בתנאים קשים ולא תמיד הייתה הסבלנות שתאפשר כניסה איטית למקצוע. אותם הקשיים התגלו גם בנסיון להקלט בעבודה בגן-הירק. אנחנו – מתוך טרדות אישיות וציבוריות, כל מיני קשיים ולחץ בעבודה – לא תמיד תופסים תפיסה מעמיקה ונכונה בעיותיו של חבר ולפעמים אחרי תאונה או מחלה כשבן-אדם עומד בפני בעית העבודה המתאימה לו, לא רק בבחינת נטיה לעבודה מסוימת, כי אם פשוט מבחינת יכולת פיזית – יש ותהום נפערת לפניו והוא נשאר ללא עזרה מספיקה עם בעיותיו וקשייו.
גיזה קיבלה בבית הוריה חינוך “בעל-ביתי” מכוון ללימודים ולא לעבודה. חינוך שהתנקם בה, ובהרבה מאד אחרים, בעברה לארץ ולקיבוץ שבונים את עצמם בעמל ולא תמיד בתנאים קלים. ללבטים בעבודה נוספו תאונות, כשבירת הרגל ומחלות אחרות שהכבידו מאד על נפשה. ושוב עשתה כל מיני נסיונות להיכנס לעבודה מקצועית בתפירה, והדבר לא נסתייע.
לפני 5-6 שנים ניסתה לעבוד בחדר-אוכל אחרי הצהרים ועבדה בו כחצי שנה. היא הייתה מאושרת לשרת את החברים שבאים עייפים מהעבודה. מזה אפשר היה לראות כמה מאושרת הייתה לו מצאה עבודה מתאימה. עם ביטול סידור זה, גיזה הפסיקה את עבודתה בחדר-אוכל.

גיזה התעניינה מאד באנשים ובעיותיהם. הייתה מסורה למשפחה ואוהבת ילדים.

נזכור את גיזה רבת הסבל ועדינת הנפש.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • זיכרונות על גיזה – ליום השנה

    – – –

    הכרתי את גיזה בהיותה בת 20 בערך, ונפגשתי איתה בעת שהתכוננו לבחינה בכימיה וקריסטלוגרפיה באוניברסיטה. גיזה היתה אז עליזה ומלאת חיים, עמדה אז להתחתן ובקרוב עזבה את כתלי האוניברסיטה. בתקופה ההיא מתה עליה אמה, וגיזה נאלצה להיות עצמאית. מגילה הצעיר הכירה את רצינות החיים.

    אחרי הפסקה ארוכה ראיתיה שוב, כשהופיעה יום אחד ביגור, בלי הודעה כלשהי. חששותי לאי-קליטתה היו רציניים ביותר. גם אני אז טרם השתרשתי בחיי יגור. חיינו אז חיים צנועים, במשטר של עבודה ומשמעת, וראיתי שלא בנקל תוכל גיזה להסתגל לחיים אלה. חסרה לה הכנה מינימלית לעבודה גופנית. למרות הכרה זו, גיזה נכנסת בכל מרץ נעוריה לעבודה. היא עבדה בגן הירק והתחילה ללמוד עברית. היא ניגשה לחיים אלה במלוא המרץ ובאמונה עמוקה שתעמוד במשימה, תוך מלחמה עקשנית עם דעת-קהל החברים….

    הניה זידמן (רמת יוחנן)

    יומן ליום השנה, 22.9.1961