גיטקה מזר

15/08/1909 - 06/06/2005

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ח אב התרס"ט

תאריך פטירה: כ"ח אייר התשס"ה

ארץ לידה: רוסיה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: אשר מזר

בנים ובנות: חיים מזר, מיכל גרעין

נינים ונינות: אסף גרעין, ליה גרעין

גיטקה מזר

גיטקה, בת למשפחת הלפרין, נולדה בעיר אודסה שברוסיה, בשנת 1910. כבר בשנותיה הראשונות היא פילסה את דרכה באופן עצמאי ויחידי. אף כי מעולם לא הייתה חברה באחת מתנועות הנוער, היא עלתה ארצה ביום כיפור 1935. תחילה היא הגיעה לקיבוץ כנרת, שם התגוררו כמה מבני משפחתה, ובי”א באדר 1936 היא הגיעה ליגור בעזרת בת דודתה ברכה בנארי זכרונה לברכה. בשנת 1937 התקבלה לחברות ומאז קשרה את חייה ליגור. גיטקה עבדה רוב שנותיה בכרם. דמות ציורית ויחודית. השכם בבוקר או בשעות אחר הצהרים הייתה פוסעת בשבילי המשק עם גו זקוף ומזוודת הכורמים על ראשה. בחורפים הייתה מצטרפת לעבודה במרפאה. כל שנות חייה הייתה צמחונית, דבר שהשפיע לטובה, כנראה, על בריאותה ואורך שנות חייה.
אחרי שנסגר ענף הכרם עברה גיטקה לעבוד בחדר האוכל. בתה מיכל מספרת שהיא הייתה איש עבודה ולא בקלות יכלה לוותר על עבודתה, אותה מילאה בחריצות ובהתמדה עד גיל 85.
גיטקה בלטה בקשר שלה לטבע ואהבת חייה הגדולה היו צמחים ובעלי חיים. היא מעולם לא למדה בבית הספר ולמדה הכל בכוחות עצמה. היא טיפחה גינה נהדרת לרגלי הכרמל, גינה שהייתה ביטוי לעולמה הפנימי. בכוחות עצמה היא למדה לעשות הכלאות של אמרילוסים ואת השתילים הייתה מחלקת בין החברים שביקשו ממנה.
גיטקה הייתה קשורה מאד לבעלי חיים. סביב ביתה נאספו לעיתים חתולים וכלבים נטושים שמצאו אצלה פינה חמה. מיכל מספרת שבשנות העצמאות האחרונות שלה היא אימצה כלב זקן שהיה מלווה אותה בטיוליה וכאשר ראייתה נחלשה ואבדה לה הוא היה בשבילה העיניים וגם ידיד ורע.
בשנת 1942 הקימו גיטקה ואשר מזר זכרונו לברכה, משפחה ונולדו ילדיהם: מיכל, שרה, חיים ושמוליק. למרות שהם ארבעה אחים, בבית תמיד היו יותר ילדים מארבעה, כי ההורים אימצו למשפחתם את תקוה ודוד בן יוסף ואת דוד לב, ששמרו איתה על קשר עד יומה האחרון.
גיטקה אהבה לקרוא ספרים ובמשך עשרות שנים הייתה תורנית בספריה בערבים. כשאיבדה את ראייתה היא הייתה מקשיבה לקלטות. עולמה הרוחני היה תמיד צעיר ועשיר. גיטקה אשה צנועה ועצמאית. היא שנאה להיות נטל על אחרים ומיעטה להתלונן אף כי חייה לא היו קלים. בני משפחתה זכו לסבתא מסורה ואוהבת.
בשנותיה האחרונות היא הלכה והתעוורה עד שראייתה אבדה לגמרי. סער אומר שביום שהיא איבדה את עצמאותה אבד לה החשק לחיות. אבל גופה היה עדין חזק ולבה המשיך לפעום עוד עשר שנים.
לפנות בוקר נפטרה והיא בת 95 שנים. במותה הותירה אחריה ארבעה בנים, שלושה עשר נכדים וחמישה עשר נינים.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • לזכר אמא

    אצלנו היהודים נוהגים לומר כשאדם הולך לעולמו “ברוך דיין אמת”, ואמירה זו משחררת אותנו מלשאול שאלות ומלטעון טענות על שקרה – ולקבל את הדין.

    ברוך דיין אמת.

    אמא שלנו, גיטה הלפרין מזר, נולדה באודסה, בת שלישית למאשה רוטנברג וחיים הלפרין. אמא גדלה בחוות סקריצין של משפחת רוטנברג, ליד הנהר בויג, קרוב לחלם שבפולין.

    אמא עלתה לארץ לפני המלחמה והגיעה ליגור, שהיתה ביתה כמעט 70 שנה.

    אמא התחתנה עם אשר מזר ונולדו להם מיכל, שרה, חיים ושמואל. בינתיים נוספו 13 נכדים ואחר-כך גם 15 נינים, בינתיים.

    אמא עובדת אדמה בכרם בחרתיה, ובתקופת החורף חובשת במרפאה, וזה למעלה משלושים שנה. אשת עבודה חרוצה ומסורה, בת הדור שהולך ונעלם של מקימי המדינה ובוניה.

    אמא אוהבת חיים, אוהבת אנשים ומאמצת למשפחה את תקוה ואחר-כך את דוד לב.

    אוהבת בעלי-חיים, כלבים, חתולים, ואלו זוכים לטיפול ממנה גם אם אין להם בית, למשל חתולי חדר-האוכל וכלבים נטושים.

    אוהבת צמחים ומפתחת אמריליס ורוד וכילודניום, ומפיצה שתילים לכל מבקש.

    יחד עם זה, מסתפקת במועט. מעולם לא ביקשה עזרה. “אני לא צריכה כלום – יש לי הכל”.

    בעשרת הדברות נכתב “כבד את אביך ואת אמך”. עשינו, כל אחד מאיתנו הילדים, כמיטב יכולתנו, ואת לא ביקשת מאום, לא התלוננת מעולם. בתקווה שתקבלי את כבודנו אליך.

    סליחה אם פגעתי בך.

    שנים קשות היו השנים האחרונות – בחושך, במצב טיפולי ואחר-כך סיעודי מלא, כאשר את מאבדת את עצמאותך הכל-כך חשובה לך ונעשית תלויה יותר ויותר במטפלים. ויחד עם זה נאבקת על כבודך ועצמאותך כאדם חופשי ועצמאי.

    עבורי היית דוגמה לערכים טובים וגבוהים, כמו נדיבות, הושטת-יד, מסירות ונאמנות לביתך יגור ולמדינת ישראל. רצון לדעת וללמוד, לקרוא ספרים, הרבה וכמעט בכל נושא, לעודד חיים חדשים ולעזור לחלש. לא להיכנע לאלוהי הכסף והממון, שפנו אליך בהצעת פיצויים מגרמניה בעבור הורייך חיים ומאשה, אחותך שרה, בנה הפעוט ובעלה, שניספו בשואה. כיבדת את זכרם ודחית את קניית נשמתם בכסף.

    שמרת על נשמתך נקיה, זקופה וגאה עד יומך האחרון, גם כשמצבך הפיזי היה גרוע.

    בת אדם, יהודיה גאה וחופשיה, ובעבורי מקור לגאווה. אני גאה להיות בנך.

    מאחל לך ולנשמתך דרך צלחה בעולמות הבאים….

    ברוך דיין אמת

    שמוליק מזר

    [דברים שנאמרו בהלוויה]

    יומן ליום השלושים

    12.8.2005

  • סבתא

    עולים בי זיכרונות, זיכרונות ילדות, שהיו גם בזכותך מיוחדים כל-כך.

    זוכר ששיתפת איתי פעולה כשברחתי מבית הילדים בלילה – הייתי בורח אליך, ואת היית מסדרת לי פינה לישון ומחזירה אותי לבית הילדים רק לפנות בוקר. היום זה נשמע מאוד הגיוני ונורמלי, אבל אז זו היתה בהחלט העזה. כבר אז מצאתי את הסידור הזה כסידור מוצלח.

    אני זוכר את הבית שלך תמיד מלא חיים, מלא אנשים, גם ילדים שאימצת למשפחה, ותמיד מלא בבעלי-חיים. אצלך כולם, אפילו בעלי החיים, זכו תמיד ליחס של כבוד.

    זוכר את החצר שלך תמיד מלאה בקופסאות גדולות מלאות אדמה, ובהם שתולים כל הפרחים המיוחדים שטיפחת וגידלת באהבה רבה.

    זוכר את הסיפורים שלך על הפולנים, על הבריטים ועל המשפחה, שחלקה הגדול נספה בשואה, ואני כילד הייתי שומע אותם בצמא.

    עד לפני מספר שנים עוד עבדת ולא ויתרת, למרות שכבר כמעט לא ראית. בלי פינוק, בלי תלונות, בשקט ובצנעה. והיה לך כלב שחור, שהסברת לי פעם למה הוא בעצם שחור. אמרת לי אז: “בלילה, כשאני לא כל-כך רואה איפה המדרכה, הוא בולט על המדרכות הבהירות של המשק, והוא כבר מראה לי את הדרך הביתה”.

    אזכור אותך תמיד כאשה עצמאית, חזקה, חרוצה, שמחה וטובת-לב.

    היי שלום.

    גלי

    יומן ליום השלושים

    12.8.2005