חביבה כספי

02/12/1912 - 12/12/0090

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ב כסלו התרע"ג

תאריך פטירה: ג' טבת גתתנ"א

ארץ לידה: פולין

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בנים ובנות: בינה קליבנר

נינים ונינות: גפן חיון, רביד חיון

חביבה פרסמן – כספי

חביבה פרסמן נולדה בשנת 1912 בעיירה היהודית ברסטיצ’קה שבפולין. כחברה בארגון נוער ציוני, עלתה לארץ בשנת 1937 והשאירה אחריה את משפחתה, הורים וששה אחים ואחיות, אותם לא זכתה לראות עוד. כל משפחתה נספתה בשואה הגדולה, שפקדה את העם היהודי. היא השתקעה בירושלים, נישאה וילדה את בתה בינה.
בשנת 1944 פקד אותה אסון נוסף והיא התאלמנה מבעלה. בודדה ללא כל קרוב ומודע היא נאלצה להתפרנס למחייתה בירושלים של שנות הארבעים, עד שנישאה בשנית ועברה לגור בקיבוץ רמת רחל. ברמת רחל נולדו לה עוד שני ילדים, אך היא נאלצה לעזוב את הישוב עם כל הנשים והילדים, כשרמת רחל נעזבה בתחילת מלחמת השחרור. לאחר המלחמה הקימה עם קבוצת חברים מרמת רחל ומעין הים קיבוץ חדש בשם עין כרמל. בעין כרמל חיתה עד שנת 1968, שנה בה נפטר בעלה השני, משה כספי. בשנה זו עברה לגור בקיבוץ יגור לצד בתה בינה. מותה של בינה בשנת 1977 היווה עבורה אסון כבד, ממנו לא התאוששה עד יום מותה.
בשנים האחרונות סבלה חביבה ממחלות שונות, שריתקו אותה למיטתה לתקופות זמן ממושכות. לפני מספר שבועות אושפזה בבית חולים, נותחה פעמיים, אך לא שבה עוד לאיתנה, עד שהלכה לעולמה.
עתה אנו ממלאים את בקשתה האחרונה של חביבה, להיקבר לצידה של בתה האהובה בינה.

חביבה נפטרה ביום ד’ כ”ה בכסלו תשנ”א 12.12.1990

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • היו לה ימי אושר

    היו לה ימי אושר. היא היתה חוסה באור הזהב של שמש ששמה בינה, בתה האהובה. היתה מאושרת עם הנכדות, עם משפחתה הענפה. הכל היה על מי-מנוחות. הכל היה טוב ויפה. היתה מרוצה מהעבודה עם החברות הטובות, שכל-כך אהבה להיות במחיצתן. היו לה הרבה סיפורים מחייה, וברוח טובה היתה מספרת על הטוב והרע בחייה. ואנו אהבנו אותה.

    היתה נאה, מתלבשת יפה, נקיה ומסודרת.

    בלהיטות היתה משתתפת בכל אירוע במשק, בחוג לספרות ובחוגים אחרים. נהנתה מהכול, עד שבא האסון הגדול עם אובדן בתה האהובה בינה.

    והנפילה היתה קשה, הרת אסון. בשבילה חשך עולמה. התהלכה אבלה ובוכה, בוכה בלי סוף.

    הגוף והנפש לא יכלו לעמוד במבוך החשוך הזה, והתמוטטה, עד אישפוזה בחדרי חולים.

    באתי אליה לא פעם. בקשתה היתה לחזור לעבודה, להיות בין חברותיה, להיות כמו כולם… ואני נאלמתי דום למול מצבה הקשה, ולא ידעתי במה לנחם…

    וכשעמדתי על יד קברה הרענן, והוא קרוב לקברה של בינה, חשבתי בלבי: הנה באה לה השלווה הניצחית בהתאחדה עם אהובת לבה באדמה הטובה, שמביאה מנוחת עולמים.

    ימתקו לך רגביך.

    חנה שורש

    יומן ליום השלושים

    25.1.1991