חיים ורדי

03/05/1913 - 30/04/1994

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ו ניסן התרע"ג

תאריך פטירה: י"ט אייר התשנ"ד

ארץ לידה: גרמניה

שירות בטחון: בריגדה, נוטר

מקום קבורה: יגור

מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: צפורה ורדי

חיים ורדי

חיים נולד למשפחת רוזנר ב-1913, בפירט שליד נירנברג, גרמניה. בהיותו בן שנתיים נפטר אביו משחפת, ומאז – ילדות קשה, לימודים לא סדירים, מלחמה, ופעילות בתנועת הנוער הקומוניסטי, שבגינה ישב שנתיים במחנה הריכוז בדכאו.
ב-1935 עלה ארצה והגיע ליגור. קליטתו לא הייתה קלה: עבודה קשה במחצבה, מחלת הטיפוס, קשיי המיעוט הייקי… במשך הזמן הקים משפחה עם צפורה, והחל לעבוד כנוטר וכשומר שדות.
ב-1942 התגייס לבריגדה, ושרת בה ארבע שנים, מהן שלוש שנים באיטליה ובצרפת. הוא שב הביתה מעט לפני “השבת השחורה”, ואחר-כך ישב בכלא ברפיח יחד עם רוב חברי יגור.
שנים רבות עבד חיים כצבעי וכגנן. אחר-כך היה מרכז הקניות של מחסן ההלבשה ביגור במשך אחת עשרה שנים, והיה הגבר הראשון ביגור שכיהן בתפקיד מסוג זה. ב-1968 נפטרה הבת, דבורה, ממחלה קשה. תשע שנים לאחר-מכן נהרג הבן, ערן, בתאונת דרכים בצבא, ועשר שנים אחר-כך נפטרה צפורה. עם המכות האלה התמודד חיים בדרכו שלו, ללא מתן ביטוי לרגשות, בגישה פרקטית ומעשית, מתוך רצון להמשיך ולמצות את הטוב האפשרי. במשך השנים התהדקו הקשרים עם עמרי ואסף – בניו של ערן, וחיים המשיך תמיד לשפר את איכות החיים. ואכן, מאז ומתמיד שאף חיים לנצל כל הזדמנות כדי להנות ולהתקדם. לערכים ולמחוייבויות הקיבוציות התייחס בצורה ליברלית הקרובה יותר למה שמקובל כיום. כך חזר בזמנו מן השרות בצבא הבריטי עם רדיו פרטי, שהיה הרדיו השני ביגור אחרי זה שבחדר-האוכל. במשך השנים ניהל בית מסודר, נהנה לטפח את הצד האסתטי בכל תחום, לרכוש מכשיר חדש, לאפות עוגה טעימה, אך יותר מכל אהב לטייל. הצעדות והטיולים בארץ ובחו”ל היו הבילוי המשפחתי המרכזי במשך כל השנים, והוא המשיך לטייל גם אחרי מותה של צפורה.
לאחרונה ידע ימים קשים מאוד בעקבות מחלתו. חיים התאמץ לשמור על עצמאותו, לפתור בעיות לבדו בצורה עניינית, לא להתאונן, לא להכביד. דברים אחרונים שאמר לקרוביו היו דברי עידוד.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • למצות את החיים

    זהו אבא, נפרדנו סופית. גם אתה הלכת.

    ידענו שניפרד, ידענו שזה קרוב, ולא נפרדנו. לא ממש. כאילו שאם לא נגיד את זה, זה לא יבוא.

    זה באמת קשה להיפרד, אז לא אמרנו ממש שלום. עכשיו אני יכול להיפרד וזה קשה. הרי אני אמור להיות מחוסן אחרי שורה כזו של פרידות כאלה; דבורהל’ה, ערן ועכשיו אתה.

    היית לי המגן האחרון, החיץ ביני לבינם. לקחת אחריות לדאוג לזכרם ועכשיו הצטרפת אליהם.

    מוות מול חיים (זה שמך). איך עשית את זה? איך הפרדת בין האובדנים והשכול לבין זרם החיים המתמשך? ולא סתם זרם חיים. ידעת לנצל כל אפשרות, למצות את החיים, להנות מהטוב והמחייה שבהם ולא לשקוע בצער עצמי ולשרוד איכשהו.

    זה השיעור הטוב ביותר שלמדתי ממך. ועכשיו, כשאתה אינך, אני יכול להגיד תודה.

    אני יודע שהיית רוצה שגם הפרידה הזו, כמו האחרות, לא תעצור אותי ותשקיע אותי.

    היית רוצה שגם אני אקח ואמצה את הטוב שבחיים.

    אז אני מבטיח לך (מה שלא עשיתי אף פעם עד עכשיו) שכך אנהג וזה יהיה הזיכרון החי והמחייה שגם שמך כלול בו – חיים.

    לך לדרכך ושלום לעפרך.

    בנך יותם

  • בריכת גרשון

    11.12.1944

    לחבר בנימין זגרמן, שלום וברכה.

    שמחתי לקרוא ביומן לחייל האחרון שביצוע תוכנית הבריכה הוא הבא בחשבון עתה כמפעל המגויסים למשק. אני רוצה להציג בזה אי-אלו הצעות בקשר לתוכנית זו ומקורות הכסף אשר יעזרו להוצאה לפועל:

    א) הבריכה תיקרא “בריכת גרשון” – על שם חברנו המנוח גרשון קופלר ז”ל – החבר החייל הראשון שנפל במערכה האנטי-פשיסטית. חלומו מאז ומתמיד היה לבנות בריכה במשקנו ובכל המשקים בארץ וזהו לדעתי המפעל המתאים להנצחת שמו.

    ב) צריך שצורת הבריכה תהיה הולמת את צרכי המשק ולשם שהיא תישא:

    1. בריכת בטון בגודל של מינימום 18X36 עומקה, מכסימום 3 מטר ומינימום מטר ועשרים ס”מ .

    2. סידור לקפיצה מגובה של 3 מטר.

    3. מסביב לבריכה רצפת בטון (או רציף) ברוחב של 3 מטר.

    מובן שגינת נוי תקשט את סביבת הבריכה. בריכה כזו, עד כמה שאני מבין – לא תעלה פחות כסף ממכונת קולנוע, אולם אני מקווה שנוכל לגייס למטרה זו כספים גם ממקורות אחרים. אני מוכן להכפיל מיד את תרומתי למטרה זו ובטוחני שיהיו עוד חברים שיגדילו את תרומותיהם.

    אני מניח שנוכל לאסוף מהחברים המגויסים סכום של 400 לא”י לערך. בי”ס טיץ ובי”ס המחוזי – אשר גם ייהנו מהבריכה – ישתתפו ביחד בסכום של 150-200 ל”א.

    “הפועל” – שגרשון היה מפעיליו – ישתתף ב-100 ל”א להנצחת שמו.

    לפי החשבון הזה יוצא איפוא בס”ה סכום של 800 ל”א בערך. אם לקחת בחשבון שהעבודה עצמה (או בחלקה הגדול) תיעשה בהתנדבות על ידי גיוס חברי המשק – ובייחוד הנוער אשר יתלהב בוודאי ממפעל הבריכה – אין ספק שנוכל לבנותה בהתאם לתוכנית שהזכרתי.

    אבקשך להעביר את הצעותי הנ”ל בין החברים המגויסים ובמשק.

    אני מציע לגשת בהקדם לעבודה אם ההצעות תתקבלנה על ידי החברים.

    רב שלומות לכולם!

    בברכת חברים ובברכת הניצחון שלכם

    חיים רוזנר

    (מכתב בכתב יד השמור בארכיון. בריכת השחייה הגדולה נפתחה באוגוסט 1955 לאחר חמש שנות חפירה).