חנה בלומנקרנץ

28/02/1927 - 14/02/2007

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ו אדר א' התרפ"ז

תאריך פטירה: כ"ו שבט התשס"ז

ארץ לידה: הונגריה

תנועה ציונית: דרור, הבונים

עבודה: מתפרה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: יעקב בלומנקרנץ

חנה בלומנקרנץ

חנה נולדה בפורים בשנת 1924 בדבריצ’ין בהונגריה, בת בכורה במשפחת סולומון. בהיותה ילדה קטנה נדדה עם בני משפחתה מהונגריה לרומניה. בגיל צעיר התייתמה מאביה, נפתלי סולומון. יותר מאוחר עברה המשפחה לעיר יאסי. ביאסי עברו עליה נעוריה. יחד עם אחיה הצטרפה לתנועת “דרור הבונים”.
את שנות מלחמת העולם השנייה עברה המשפחה ברומניה. אחותה שושנה מספרת כי הם חיו בגיטו יחד עם כל היהודים. “יום אחד אספו את כל היהודים, העלו אותם על כלי רכב כדי להסיעם לרכבת שיעדה היה מחנה ריכוז. הטרנספורט הראשון יצא לדרך ואילו את השני עצרו. חנה ובני משפחתה היו בטרנספורט השני, שלא יצא לדרך”.
לאחר סיום המלחמה, יצאה חנה להכשרה. שנתיים ימים עבדה בהכשרה עד שאושרה לעלייה ארצה. בשנת 1948, יחד עם אחיה הצעיר יצאו על סיפון אוניית “פאן יורק” לעבר חופי ארץ ישראל. בהגיעם קרוב לחופי הארץ נתפסה האונייה על ידי האנגלים וכל העולים הועברו לקפריסין. בקפריסין פגשה את יעקב בלומנקרנץ ולאחר חודשים מספר הם התחתנו. בקפריסין קבעו לעצמם שהם רוצים לחיות בקיבוץ. הם השתייכו לגרעין שעלה לקיבוץ לוחמי הגיטאות, אבל בגלל מצבה הבריאותי של חנה החליטו להשתקע בקיבוץ יגור.
מיומה הראשון ביגור היא נקלטה בעבודה במתפרה, וכאן המשיכה כל שנות עבודתה, למעלה מחמישים שנה. חנה אהבה את עבודתה. בשעות הפנאי הייתה רוקמת להנאתה ולהנאת בני משפחתה.
בשנת 1951 נולדה הבת דבורהלה. באותה שנה עלו ארצה אמה ואחותה של חנה. בתקופה הראשונה הם התארחו בביתה של חנה.
חנה הייתה אישה צנועה וטובת לב. החברים מספרים שתמיד ידעה להקשיב לאנשים ותמיד הייתה מוכנה להושיט יד לעזרה. הכל במאור פנים ועם כל הלב. אמרו עליה שהייתה אישה מאוד עדינה, “פשוט נשמה טהורה”. בעשר שנותיה האחרונות הייתה ב”בית אחוה”.
חנה זכתה לנכדים ונינים. יעל נכדתה מספרת כי הייתה סבתא נהדרת, שתמיד היה כיף לבוא אליה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • אמא שלי אהובה

    היית גדולה מהחיים. לא הבנתי, שאפילו שאת חולה את ממשיכה לעזור לכל הסובבים אותך ולא דואגת לעצמך.

    אני מוקירה אותך על כך שהתמודדת עם המחלות הרבות במשך החיים – ולמרות שהיית מאוד חלשה המשכת להילחם בהן.

    לפני יותר מעשור נפטר בעלך האהוב יעקב. עם כל הכאב המשכת להתמודד ולשאוף תמיד לטוב.

    כניצולת שואה עברת יסורים קשים. שם, בשואה הנוראה, היית צריכה לשרוד יום יום כמעט ללא מזון, תוך טיפול ודאגה לכל המשפחה בתור הבת הבכורה. כל פעם שאגרת מזון היה זה מתוך דאגה שלא יחסר ליקרים שלך כלום. הדאגה שלך היתה מעל הכל. לא הטריד אותך מה יגידו, או איך יגיבו בקיבוץ.

    המשכת לדאוג לי, למשפחה, לחברים בקיבוץ.

    כשעבדת במתפרה תמיד היית נרתמת לכל בקשה, ועוזרת לכל בקשה, היה לך לב רחב.

    את לי אמא למופת.

    אמא, רצית שיהיו לנו חיים מלאי שפע ותמיד מילאת את הבית בכל טוב – שלא יחסר.

    היית אמא נפלאה ואשה טובה שתמיד עוזרת לכולם. אם אי פעם פגעתי בך – אני מתנצלת.

    אמא, אני רוצה להוקיר אותך על המסירות ועל התרומה שלך לחיי.

    אוהבת אותך מכל הלב

    בתך – דבורה

    יומן ליום השלושים – 16.3.2007