חנה גרודמן

30/01/1915 - 12/01/2006

חנה גרודמן

חנה נולדה בט”ו בשבט בעיירה טלז’ שבליטא. בת חמישית להוריה גיטה ושלום. הבית היה מסורתי והחינוך בו דתי. אביה היה סוחר בפשתן ומצבם הכלכלי היה טוב. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נדדה המשפחה ללנינגרד שברוסיה. שם שהו עד סיום המלחמה ואז חזרו לליטא. את חינוכה קיבלה בבית הספר הדתי לבנות “יבנה” ובגימנסיה העברית שבעיירה. חנה סיימה שתים עשרה שנות לימוד. אף כי הבית היה מסורתי וההורים מאוד רצו לשמור על אופיו זה, הרוחות שנשבו ברחוב היהודי חדרו גם לביתם, וחנה מספרת כי כמעט לכל תנועה ציונית היה נציג בין אחיה. אחיה הגדול היה קומוניסט, אח אחר היה בית”ריסט והיא עצמה הייתה ב”שומר הצעיר”. הבנות בתנועת “השומר הצעיר” פעלו במחתרת, ולמרות זאת הצליחו להביא לתנועה מצטרפים רבים. חנה הייתה מדריכה בתא התנועתי של העיירה. על הקשר עם בית הוריה סיפרה פעם, כי בשנה הראשונה לבואה ארצה התקשתה מאוד להשלים עם המסורת של יגור כי יום כיפור הוא “עוד יום של חול”. לחנה הצעירה זה כאב ועורר בה געגועים לבית הוריה שבליטא.
בהיותה בת חמש עשרה נפטרה אמה. בשנת 1934 יצאה להכשרה בקובנה. לאחר שנתיים, באוגוסט 1936, עלתה ארצה והגיעה ליגור. ביגור הכירה את משה-ארקה. הם נישאו ונולדו שלושת ילדיהם: בן-ציון, גיטה ותמר. ביגור עבדה: ברפת, בבתי ילדים, במטבח, בחדרי-חולים ובספריה.
מטבעה הייתה חנה אדם שמח. הייתה מלאה שמחת חיים. במחיצתה תמיד שרתה רוח טובה של חיוכים ומילים טובות. בצעירותה שרה במקהלה של יהודה שרת ורקדה בחוגי ריקודים של קטיה. פורים היה החג האהוב עליה. ילדיה מספרים שאהבה להתחפש ותמיד הייתה מצטרפת להופעות בקבוצות. הייתה אדם שנעים לשוחח איתו, כי היא התעניינה בכל – מפוליטיקה ועד ספורט. באהדתה למכבי תל אביב היא הדביקה את כל המשפחה. התעניינה בנכדים ובנינים עד יומה האחרון, אפילו בשעותיה הקשות. היה מושג במשפחה: “הולכים לאכול את הסלט של סבתא”, והיא תמיד במאור פנים פתחה את ביתה לפניהם.
בשנים האחרונות אהבה מאוד את הנסיעות למועדון “דורות”. שם פגשה חברים וידידים חדשים, חוותה חוויות בטיולים ובהרצאות. ב”דורות” היא ממש פרחה, גם בשעות שחשה לא במיטבה, לא ויתרה על “דורות”, כי עבורה זה היה המרפא והמרגוע הטוב ביותר.
ידידיה אומרים שהייתה לה זקנה מאוד מכובדת ויפה. בחדשים האחרונים חלתה. במותה הניחה שלושה ילדים, אחד עשר נכדים וארבעה נינים.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • חנות קטנה ומטריפה

    חנה גרודמן מודה שהיא אוהבת ספרים, ועם השנים הרבות בהן היא עובדת בספריה אהבתה לספר גוברת. כדאי להגיע למקום בימי חמישי בצהריים, כדי לראות איך היא כמעט טובעת בשפע הספרים החדשים הפזורים סביבה בחדר הקט של הספרניות, ועוזרת לבאים לבחור ספר טוב כשי.

    חנה כבר אינה עושה חשבון כמה שנים היא עובדת כאן, 15 או יותר, בין המדפים מלאי הספרים, ולאחרונה גם בין תאי הקומפקטוס הממתין להשלמתו. את המכירה ב”חנות הספרים” של יום ה’ הנהיגה לפני למעלה מעשר שנים, עוד כשעבדה עם שושנה לסקר ז”ל. “היוזמה שלנו עלתה כשירות לחבר, כדי להקל על חברים בקניה זולה וללא התרוצצות בעיר…”, אומרת חנה.

    חנה מאתרת את צרכי החברים הבאים כדי לרכוש ספר מתנה. מסתבר שרבים עדיין גורסים כי ספר הוא השי הנאה והטוב בכל אירוע…

    יום ה’ של “שבוע הספר” היה פיצוץ. מעבר לכך שהמחירים המוזלים זכו להוזלה נוספת של שבוע הספר, ומעבר למבצעים שאפשר למצוא כאן תמיד, הפתיחה המחודשת היתה לאחר תקופת צינון של יותר מחודש עקב אילוצים של הספק.

    “במשך החודש הזה לא יכולתי לעבור בחצר מבלי שיעצרו אותי וישאלו מתי תתחדש המכירה, וקיבלתי הרבה הזמנות דרך הטלפון בבית”, אומרת חנה, ומציינת את הצורך החזק שיש לחברים במכירה המקומית….

    חנה מתעניינת בצרכי הבאים, וכשהיא מתבקשת לייעץ על ספר טוב לחתונה, יום הולדת או בר-מצווה היא עושה זאת ברצון, כיוון שהיא מרגישה עצמה, עם ניסיונה, כמי שבאמת יכולה לייעץ, גם כשמדובר בספרי אמנות, אליה נפתחה תוך כדי העיסוק במכירת הספרים.

    “אני אוהבת ספר. אוהבת להרגיש אותו ביד, למשש אותו, להריח אותו. עכשיו אני מסיימת לקרוא את ‘השיבה מהודו’ של א.ב.יהושע ואני מוכרחה לציין שאני מאוד נהנית. אני אוהבת את התיאורים ואת ההתפתחות, את השפה והכתיבה”…..

    מתוך ראיון שערכה עם חנה שרה כוכבי

    יומן יגור, 24.6.1994

  • חנה

    חנה – רוצים לזכור אותך: אמא, סבתא, רעיה, חברה.

    חנה של משפחה, של זוגיות יפה עם האיש שלה, האב והסב משה-ארקה.

    של מסירות והתמסרות ודאגה ללא גבול.

    אמא, סבתא, שיודעת לטוות חוטים של קשר עם כל אחד מבני המשפחה… חוטים דקים, עדינים של הבנה ויחס חם, של התעניינות וקשב. נזהרת שלא למתוח אותם אלא לשמרם גמישים, רכים, מאפשרים הרבה קירבה וחום.

    חנה – אישה אוהבת ספר, יודעת, מרחיבת אופקים, מתעניינת, מעורה בנעשה. יוצרת קשר ובונה חברויות עם אנשים שונים, מקטן ועד גדול. שומרת על קשרי משפחה בארץ ובחו”ל הרחוקה, כותבת מכתבים בכתב ידה היפהפה והמיוחד.

    חנה – של יחס לחי ולצומח. מוקפת תמיד בעציצים פורחים, מטפחת, שותלת וטורחת שיהיה יפה, אסתטי ורענן – ממש כפי שהיא. תמיד כלב או חתול מתרפקים עליה, והיא מלטפת בלב רגיש וחם.

    חנה – אישה יפה בכל המובנים. חיצונית נאה ומוקפדת, הכל בטוב-טעם ובעידון. אישה עם הרבה יופי פנימי, חמה, מקבלת, לא ביקורתית, מקרבת ולא מרחיקה, מאמצת ולא דוחקת.

    חנה – אוהבים לבוא אליך, להתקבל במאור פנים, לשוחח, לשמוע ממך על נושאים חדשים שלמדת, על ידידות חדשה שצמחה…

    תחסר לנו חנה שלנו, שליכדה את כל המשפחה סביבה. שהיתה מקום מפגש ביום-יום, בשעת שמחה ובשעת עצב. קשה יהיה לחלוף על יד הבית ולדעת שלא עוד… שהפרק הזה הסתיים…

    הילה

    יומן ליום השלושים

    24.2.2006

  • שני מכתבי תנחומים

    למשפחת גרודמן, בן-ציון, גיטה ותמר

    נעצבתי מאוד לשמוע על פטירתה של אמכם.

    לאורך שנים רבות ליוותה חנה את משפחתנו והיתה משענת חזקה לאמא שלי.

    אהבתי את האופטימיות האיתנה שלה, את נכונותה להיות במקום הדרוש בזמן הנכון ואת ההומור שלה והחיוך שלה.

    פעמים אחדות בשנים האחרונות ביקרתי אצלה בספריה וראיתי את אהבתה לספר, את התמצאותה, קיבלתי את עצתה הטובה ונעזרתי בה לא מעט בחיפושי אחרי חומרים שעניינו אותי.

    אנצור אותה בליבי.

    אתכם,

    יורם טהרלב

    ***

    לגיטה ולכל בני המשפחה,

    בצער רב ראיתי בעיתון את המודעה על פטירת אמך חנה ז”ל.

    חנה למדה אצלי במועדון “דורות” מספר שנים.

    היו בינינו יחסי רעוּת חמים בזכות ההיכרות שלי איתך מתקופת הצבא.

    אני אזכור אותה כאישה נאה, בעלת מבנה גוף של אישה צעירה.

    היא אהבה את דורות והאנשים בדורות אהבו אותה.

    אזכור אותה כאישה טובה, חכמה, טובת-לב ומפרגנת.

    עוזי לושי

    עין השופט

    ביומן ליום השלושים

    24.2.2006

  • שיר שחנה כתבה

    רשמים מהטיול שאירגנה המועצה האזורית זבולון

    עם החברה הגיאוגרפית נאות הכיכר.

    מנמל בן-גוריון יצאנו

    לבודפשט הגענו

    מהר התארגנו ולדרך יצאנו.

    לראות, ליהנות מיופיה המקסים

    שכה מדהים.

    צופים שמאלה, צופים ימינה,

    וממשיכים קדימה.

    אחד צועד מהר, השני קצת מפגר

    ותמיד יש יד מושטת לעזרה

    עם חיוך ואהבה.

    ואנו כמובן קבוצה מלוכדת

    בתקווה שלא תהיה מאכזבת.

    ממשיכים לפי התכנית

    חס וחלילה לא להחמיץ שום תצפית.

    כל מקום וייחודו

    בזיכרוננו נחרת בהתרגשות.

    הגענו לפראג

    העיר הנהדרת והמפוארת.

    היא כה יפה שהנשימה נעצרת.

    הבארוק, הרנסנס והגותי מתמזגים

    ואנו בין אלפי תיירים צועדים.

    בראש הקבוצה צועד המדריך איתַי

    ובקולו המרגיע קורא: חבר’ה, אחרי!

    המשכנו בדרכנו בין יערות ואגמים

    עצים ירוקים ונופים מקסימים.

    מערת “מטוחה” המפורסמת

    מלאת יופי ועניין

    בתוכה אנו פוגשים פסל של כושי קטן.

    כל מי שנוגע בו, כך מסבירים,

    נעוריו אליו חוזרים.

    נגעתי וליטפתי במו ידי

    וראו זה פלא – נעורי טרם חזרו אלי.

    לסיום תודות:

    בלי טלי ומיתי המאספות

    המחייכות, הדואגות והמלטפות,

    לא היה יוצא טיול כזה מוצלח

    מאורגן למופת ומסודר כל-כך.

    לאיתי הנפלא שהדריך וליווה

    בדאגה, מסירות והרבה אהבה.

    למועצה האזורית זבולון

    על היוזמה והאירגון.

    כל הכבוד לכולם, ותודה רבה,

    בתקווה שנתראה בטיול הבא.

    חנה גרודמן

    יומן יגור, 20.6.1997

  • לזכרו של משה-ארקה

    לא אאמין אך אחוש בכל איברי

    הרי עתה אני בפני עצמי

    לבי עלי מאוד דווי ויצוק עגמה

    כן אדע כי גל חיים הוא

    בא מוקדם ונעלם הוא

    עומדת אני נכספת וזוכרת שם יקר

    ובוכה הלב בדממה

    ביגונך העמוק ביותר

    תמיד לבדד תיוותר

    בלב בהרהורים

    בעולמות חצויים

    אני יכולה לדבר על הכל

    איני צריכה לומר דבר

    הלב שבי זה קולה של הנשמה.

    חנה

    בחוברת לזכרו של משה-ארקה

    3.2.1995