חנוך פטישי

17/03/1945 - 30/11/2010

פרטים אישיים

תאריך לידה: ג' ניסן התש"ה

תאריך פטירה: כ"ג כסלו התשע"א

ארץ לידה: ישראל

שירות בטחון: טייס קרב

שליחות תנועתית: הנוער העובד, יד חנה

מחזור / חברות נוער: יח

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: אילנה פטישי

חנוך פטישי

חנוך נולד במרץ 1945 בקיבוץ יגור לשרה ואברהם פטישי, שניהם ילידי פולין שאיבדו את רוב משפחתם בשואה. היה בן מחזור י”ח בקיבוץ.
בשנת 1963, בתום לימודיו, החל בשנת שירות כמדריך בתנועת “הנוער העובד” בסניף בת-גלים ותל-חנן ובהמשך הצטרף לבני מחזורו לשיקום קיבוץ יד-חנה, לשם יצאו גם הוריו כמדריכים מלווים.
בשנת 1964 התגייס לקורס טיס וסיימו בשנת 1966.
בסוף שנת 1967 נשא לאשה את אילנה לבית חזן ששירתה גם היא בחיל האויר, בחתונה שנערכה בקיבוץ יגור. החתונה החלה ביד למגינים ומשם עברה לחדר האוכל.
במלחמת ששת הימים לחם כטייס בטייסת 107 אורגן ואחר כך עבר לשרת כמדריך ומפקד בקורס טיס. באותה העת גרה המשפחה מטעם קיבוץ יגור בקיבוץ משמר הנגב.
בשנים 1967 – 1969 התגייסו גם שני אחיו של חנוך, אביהו ואיתמר, לקורס הטיס. חנוך אף זכה להדריכם ולא חסך מהם את שבטו.
בהמשך חזרה המשפחה לקיבוץ יגור ואחר כך עברה לבסיס רמת דוד. את מלחמת ההתשה לחם בטייסת 109″עיט” ובהמשך בטייסת 69 “קורנס”.
במלחמת יום הכיפורים לחם בטייסת 107 “קורנס”. לאחריה היה ממקימי יחידה 669 ובהמשך טייסת 147. חינך דורות רבים של טייסים כולל את מפקד חיל האויר הנוכחי.
בתחילת שנות ה-80 מונה למפקד טייסת תעופה וסגן מפקד בסיס חצרים שם לחם, במלחמת שלום הגליל.
ארבעת ילדיו – יהל, גלי, נעה ורותם נולדו במעברים בין בסיסי החיל.
בשנת 1983 השתקעה המשפחה בקיבוץ יגור וחנוך יצא ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, אותם סיים בהצטיינות.
בשנת 1985 מונה לאל”מ ולראש מחלקה במטה, ובשנת 1987 סיים את שירותו הצבאי לאחר 21 שנות שירות. המשיך לשרת כטייס ומדריך במילואים עד 1990, ובסה”כ טס 24 שנות טיסת קרב פעילה, אז מונה למפקד יחידת אית”ן (איתור נעדרים) שם מצא לעצמו עולם ייחודי אותו אהב והוקיר.
במהלך השנים הללו עבד בקיבוץ בתפקידי ניהול – ריכוז כ”א במפעל לגין ובהמשך ריכוז כ”א בקיבוץ.
בסוף ספטמבר 1991 התהפך העולם עבור המשפחה, עת נפטרה אילנה באופן מפתיע. חנוך מצא עצמו לבד עם ארבעה ילדים, כשרותם הצעירה בת 8. בשלב זה התמקד בטיפול וחינוך ילדיו.
לאחר פטירתה של אילנה עבר חנוך לגור בקריית חרושת הקרובה, אך הקפיד לשמור קשר יומיומי עם הוריו ובנותיו שנשארו בקיבוץ.
בשנות ה-90 היה למנהל פארק הכרמל, תפקיד אותו עשה באהבה רבה. נוסע ברכב 4×4 בשבילי הכרמל ומנהל את העניינים ביד רמה.
בתחילת שנות ה-2000 חזר לספסל הלימודים ללימודי תואר שני, אותם השלים בהצטיינות יתרה. את התזה שלו הפך לספר בשם “מחתרת במדים” העוסק בכוח המגן היהודי ששירת בצבא הבריטי.
בשנת 2000, עם לידתה של נכדתו הראשונה, הפך לסב גאה הדואג לנכדיו – נעם, אורי, ים, יובל, ניצן וכרם.
לאורך כל השנים הקפיד לבקר ביגור מידי יום ולארח לחברה להוריו אברהם ושרה. פטירתו של אברהם באוגוסט 2007 ופטירתה של שרה אמו בגיל 97 בחודש מרץ האחרון השפיעו רבות על חנוך.
לפני כשבועיים חגג בחיק המשפחה ברית לנכדו הטרי כרם ואת יום ההולדת העשירי לנכדתו נעם.

בבוקר ה-30.11 קם, לקח את עיתון הבוקר, התמוטט ונפטר.

בן 66, סבא, אבא, אח, לוחם אווירי ואיש ידיעת הארץ ומורשתה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • הספד של גלי בלוויה

    אבא

    הלכת לבלי שוב

    ככה, פתאום

    בשקט, ברוגע

    בלי אף צעקה,

    ככה היית

    וככה נשארת

    שקט, רגוע

    נעים הליכות.

    מתעצבן רק שממש צריך,

    לא דורש הרבה לעצמך.

    תמיד הושטת יד לעזרה

    ותמיד דאגת לכולם.

    אתה חסר לי

    אוהבת …

    גלי