טוביה ברומברג

18/07/1924 - 30/05/2016

פרטים אישיים

תאריך לידה: ט"ז תמוז התרפ"ד

תאריך פטירה: כ"ב אייר התשע"ו

ארץ לידה: ליטא

שירות בטחון: צבא אדום

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: שושנה ברומברג

בנים ובנות: יעקב ברומברג

טוביה ברומברג

טוביה נולד ב-18.7.1924 בוילנה, בן למשפחה בת שמונה נפשות. אביו היה סוחר ונעדר מהבית במרבית ימות השבוע ואמו הייתה עקרת בית, אישה משכילה, שגידלה את הילדים והשפיעה מאוד על חינוכם ואישיותם. בבית שמרו על מנהגי היהדות אבל לא הקפידו על קוצו של יוד.
כעבור מספר שנים בגלל קשיי פרנסה ומיסוי גבוה, נדדה המשפחה ועברה להתגורר בעיירה איגנלינה, בקרבת קו הגבול שהפריד בין פולין לליטא.
בשנות הלימודים הראשונות למד טוביה בבית ספר עברי שהיה בעיירה.
בשנת 1933, עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה, היחסים עם השכנים הגויים הורעו והפרנסה נפגעה. אביו חיפש כל הזמן דרכים לעקוף את החרם והאיסורים, שהטילו הממשלה ותושבי העיירה הגויים על הסוחרים היהודים ובסופו של יום, למרות כל הקשיים הצליח לפרנס את משפחתו.
בשנת 1936 החל טוביה ללמוד בגימנסיה העברית “תושיה”.
ב-1940 בהוראת הרוסים ששלטו בליטא באותה העת, נסגר בית הספר העברי. טוביה המשיך את לימודיו בגימנסיה הריאלית בוילנה.
בהיותו בן 17, כשהגרמנים התקרבו לליטא, הגיעה אמו לוילנה, הלבישה אותו בבגדים של נערה עם צמות והבריחה אות בחזרה הביתה.
בשנת 1941 העבירו הגרמנים והליטאים את היהודים מהעיירה לגטו שהוקם בקרבת העיירה. בגטו היה צפוף ומעט מזון, אבל עדיין החיים היו נסבלים.
משפחתו של טוביה שרדה את החודשים הראשונים בגטו, בגלל עבודתם במפעל לייצור פרוות, שהיה בבעלות קרובת משפחתם.
בשנת 1943 נודע בגטו על תכניות הרצח של הגרמנים. טוביה הצטרף לקבוצת אנשים, שיצרו קשר עם הפרטיזנים, וברח איתם ליער. מספר ימים אחר כך נלקחו כל תושבי הגטו, ובהם בני משפחתו, בקרונות רכבת ליער ושם נרצחו על ידי הליטאים. קבוצת הבורחים נמלטה ליערות באזור בילורוסיה ושם הצטרפו לפרטיזנים, איתם הם חיו ולחמו עד כיבוש ליטא על ידי הצבא האדום.
טוביה הצטרף לצבא האדום ואף נפצע קשה באחד הקרבות. עם החלמתו חזר לשרת בצבא עד סוף 1947. לאחר המלחמה חזר לוילנה, הכיר את רייזלה (שושנה), ולאחר מספר חודשים הם נישאו ונולדו שני הבנים – צביקה ויצחק.

בשנת 1956 נפלה ההחלטה אצל טוביה ושושנה לעלות לישראל. תוך עשרה ימים הם קיבלו דרכון ישראלי ותוך ארבעה חודשים הגיעו ארצה. למחרת נחיתתם הגיעו ליגור. זה היה בתשיעי למאי, התאריך בו נכנעה גרמניה, ושושנה סיפרה שעבורה בואם ליגור באותו היום, היה סגירת מעגל של סבל ואובדן ותחילת מעגל חיים חדש בארץ.
הקליטה ביגור לא הייתה קלה למשפחה. לחיים בקיבוץ הייתה שיגרה שונה מזו שאליה התרגלו, אך בסופו של יום היא הצליחה והסימן המשמח ביותר להצלחתה הייתה לידתו של הבן השלישי – יעקב (ברומבי).
ביגור עבד טוביה בעבודות שונות: במכבסה, במטבח, במטעים ולבסוף במשרד הקליטה. טוביה התנדב במשרד הקליטה והיה אוזן קשבת לעולים רבים. הוא אהב את עבודתו והרגיש שבה הביא לביטוי את היותו יהודי ציוני המאמין בעלייה. בעונות הקיץ הבוערות והגיוסים חר לעבוד במטע.
טוביה היה אדם דעתן. חד בקביעותיו, חריף, ביקורתי ובעיקר סומך על עצמו ועל יכולתו לבחון כל דבר לגופו של עניין. לאורך כל חייו ניהל את חייו וחתר לקבלת החלטות ברוח הצדק שהוא האמין בה.

הניח אחריו שלושה בנים: צביקה, יצחק וברומבי (יעקב). שלושה נכדים: טל, גיא ואיילת ובני משפחה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

לא קיימים סיפורים