יהודה ברגינסקי

17/11/1893 - 05/11/1979

פרטים אישיים

תאריך לידה: ח' כסלו התרנ"ד

תאריך פטירה: ט"ו חשון התש"מ

ארץ לידה: אוקראינה

שליחות תנועתית: סוכנות היהודית, תק"מ

תנועה ציונית: קלוסובה

עבודה: מחצבה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בנים ובנות: יצחק ביתן

יהודה ברגינסקי

לפני חמישים שנה הגיע יהודה ברגינסקי ליגור, לרגלי הכרמל אשר בצילו אנו מלווים אותו היום בדרכו האחרונה.
מסכת חייו הארוכים, ראשיתם עוד הרבה קודם לכן בשלהי המאה שעברה, עם היולדו בשנת 1897 בעיירה אוקראינית, ליד קייב, בה גדל, למד ופעל בראשית דרכו כאדם צעיר. תולדות חייו אז ושם, הנן ביטוי אפייני לצעיר יהודי המחפש תכלית ודרך לעצמו ולעמו, בעולם מתערער ומשנה סדריו, המלווה בחורבן של הקיום היהודי המסורתי, במזרח אירופה. עוד בטרם מלחמת העולם הראשונה הוא בין ראשוני המייסדים של תנועת נוער ציונית – “דרור” – האמורה לתת תשובה וחזון מול קיום מתנוון מזה, וקומוניזם תלוש מזה, עם בוא מהפכת אוקטובר. בהמשך דרכו, ובמשך מרבית שנות העשרים, עד עלייתו ארצה, הוא נמנה על הגרעין המרכזי של תנועת ה”חלוץ” בפולין ופועל לגיבוש וארגון עשרות אלפי בני נוער יהודים שהפכו להיות מקור כוח-האדם לעלייה החלוצית ולהתיישבות, בארץ-ישראל של טרם המדינה. רק שנים קצרות ניתנו לו לחיות כמתיישב חבר קיבוץ, כובש עבודה במחצבה, ומתערה ברקמת החיים הקיבוצית הנוצרת. באמצע שנות השלושים, הוא נשלח חזרה לפולין לתת כתף וראש במאמץ האדיר לשמור על חישוקי תנועת ה”חלוץ”, בימי סגירות השערים של ארץ-ישראל. מכאן – ראשית דרכו בפרק הארוך והנפלא של “עלייה ב'”, בו עסק עד קום המדינה. בשנים ארוכות אלה נתן כל ליבו וכוחו לדבר שבו ראה את החשוב מכל – הצלת יהודים מאירופה של ערב השואה, בכל דרך שרק ניתן.
בשנות מלחמת העולם השנייה, בהן נפסקה כמעט פעולת העלייה הבלתי-ליגאלית, היה יהודה ברגינסקי חבר ועידת חו”ל של הקיבוץ המאוחד והיה קשור בגיוס והכנת משלחת הצנחנים הארץ-ישראלית, אל שרידי קהילות מרכז אירופה. שואת יהודי אירופה, וקוצר היד להושיע, היו המאורעות שטבעו בו חותמם יותר מכל, במיוחד משום שהיה כה מעורב בניסיון להציל ככל האפשר בטרם אסון.
בתום מלחמת העולם השנייה ממשיך ברגינסקי בחיפוש נתיבים להעלאתם הבלתי-ליגאלית של השרידים מן החורבן, וממשיך בכך עד קום המדינה.
בפרק הבא בחייו הנמשך גם הוא שנים רבות, הוא פועל כראש מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית, במבצע האדיר של קליטת זרמי העלייה ההמונית ממזרח וממערב. בתפקידו זה הוא ממשיך כשליח הקיבוץ, עד לראשית שנות השישים, בהן פרש מפעילות ציבורית. מאז, ובמשך שנים טרח ויגע להעלות בכתובים, בשלושה ספרים דוקומנטרים, את הפרקים העיקריים בפעילותו הציבורית ארוכת השנים, שהם למעשה פרקים בהיסטוריה של העם היהודי, ככלל. אחדות זו של ביוגרפיה אישית והיסטוריה לאומית מאפיינת יותר מכל את יהודה ברגינסקי: יהודי, חלוץ ושליח לעמו.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • ההכשרה לקראת העליה החמישית

    שונה היא עבודת ההכשרה של “החלוץ” מפעולת שאר החברות העובדות בשדה הפרודוקטיביזציה של היהודים. בה בשעה שחברות כגון “אורט” וכיוצא בה מכשירים בעלי-מקצוע ללא כל פרספקטיבה חברתית ולאומית-היסטורית, הרי תפקידו של “החלוץ” להכשיר את חבריו הכשרה רוחנית, פסיכולוגית וגם גופנית לחיים אחרים, השונים לגמרי מאלה שהורגל בהם – הכשרה לקראת א”י; והתפתחות ההכשרה שלנו הלכה אמנם בד בבד עם התפתחות התפיסה הא”י בתוכנו. בהיות תפיסתנו פרימיטיבית יותר היתה גם ההכשרה פרימיטיבית, ועם הרחבת ידיעותינו על התפקיד החלוצי בארץ נתרבו גם יסודות החובה שבהכשרה.

    העליה הרביעית, ואח”כ המשבר בארץ, הוכיחו לנו, שעל כל היסודות שהיו כלולים עד עכשיו בהכשרה יש להוסיף עוד יסוד חשוב, והוא: ההכשרה החברתית. לא די בפיתוח השרירים של החבר, בחיסון רצונו; לא די בהעמקת הכרתו, בשיפור מעשיו ובחינוכו למידות חיים אחרות; התנועה החלוצית אינה תנועה של יחידים, כי אם תנועה של ציבור מלוכד, של חברה, ועל כן יש להכשיר כל יחיד לקראת הערכים החברתיים, להיות חבר מועיל בחברה.

    להכרה הזאת הגענו דווקא בימי המשבר הכללי. בשעה שהיאוש עטף רבים, הבינה התנועה החלוצית כי להילחם בשפל הזה אפשר רק באחריות הדדית ובעזרה הדדית; עלתה הרגשה כי יחידים-יחידים לא יוכלו להקים את חבר-האנשים החלוצי הנדרש למפעל הא”י; לשם כך דרוש קולקטיב.

    ההכשרה התרבותית אף היא ניזונה מהכרה זו. הנה, עצם לימוד העברית. המציאות הגלותית לא דחפה ללימוד השפה, ואילו התנועה החלוצית תפסה את שאלת העברית לא רק כעניין של שפה, אלא כעניין של תרבות אחרת, ארץ-ישראלית, המזינה ומרווה.

    יהודה ברגינסקי

    “קיבוץ בנדודים 1927-1929”

    מתוך הספר: “תל-חי קיבוץ הכשרה בפולין”

  • אקטיביסט ציוני

    שלושים למותו של יהודה ברגינסקי

    מאת: ישראל גלילי

    יהודה ברגינסקי היה מתלמידיו המובהקים של יצחק טבנקין, אחד הטריבונים של האסכולה האקטיביסטית בתנועת העבודה, מאלה שהאקטיביזם הציוני היה להם אפיק ראשי לפעילותם, מעין תו-אופי ועיקרה של אוריינטציה אידיאולוגית. עם אסכולה זו נמנה גם ברל כצנלסון. עיקר השקפתם היה נעוץ, בראש ובראשונה, בתודעה שעל היהודים לאזור את כוחם העצמי ולא לסמוך עצמם על מאמצי הזולת…

    ברגינסקי היה מן המשוכנעים והמפוכחים ביותר בין אנשי אסכולה זו.

    כל הרוצה לדעת ממקור ראשון על קורותיה ובעיותיה של עליה ב’, ראוי לו שיקרא את סיפור פעליו של יהודה ברגינסקי. בשני ספריו, “עם חותר אל חוף” (שיצא לאור ב-1965) ו”גולה במצוקתה” (יוני 1968) מגולל המחבר את הפרשות העיקריות של עליה ב’ מאז 1934 ועד סוף 1956. הספר הראשון מספר על ההעפלה מארצות אירופה לפני מלחמת העולם השניה ואחרי סיומה, והשני – את מאבק ההעפלה מצפון-אפריקה לאחר קום מדינת ישראל. אין אלה ספרי-מחקר של מי שטרח לגלות תעודות ולעיין בעדויות על פרשות-חיים שלא היה שותף להן. סיפורו של ברגינסקי הוא פרי עטו של אדם שהיה מעורה במאורעות לפני ולפנים, נתון בתוך תוכה של הפעולה, ההתלבטות, המבחנים וההכרעות; סיפורו של אדם אשר עמד יום-יום, במשך שנים, בעימותים עם גורמים חיצוניים ועם מאבקים מבית, שהיו חלק בלתי נפרד משדה הפעולה. יתר על כן – ברגינסקי מגולל בספריו יריעה רחבה של היבטים רעיוניים-מדיניים ואופרטיביים כאחד. הוא כתב דבריו מתוך בקיאות מופלגת, כמי שעמד בעמדת-המצפה של המדינאי, בסודו של המתכנן ועל משמרתו של המפקד המבצע…

    – – –

    אני עצמי למדתי מסקירותיו הבהירות הארות ועובדות שלא ידעתי אותן לאשורן, ונפעמתי לשוב ולמצוא את אותו חוט-השני המשוך לכל אורכה של הדרך – התמכרות של איש-תנועה לחילוצם של היהודים מהגולה בדרך יהודית-יחודית – לסלול במאמץ עילאי נתיב-פדות עצמאי, שאינו תלוי בחסדי-זרים.

    – – –

    הוא היה מאוהב בעליה ב’ ובפעולת ההצלה של היהודים. פעולה זו משכה לבו מתוך אמונתו הציונית ותפישתו הרעיונית האקטיביסטית, אך הוא גם נמשך אליה משום שצפנה בכנפיה אירועים מפתיעים, רבי-סכנה. ומבחינה אישית קסמו לו גם האפשרויות הרבות שלה, על גילוייהן המגוונים. שהרי מה לא היה צפוי בפעולה זו? – תכנון עיוני, תחבולות, מזימות מתוחכמות, גניבת גבולות, אתגרי-מימון, קשרים עם “עולם תחתון” ושירותי מודיעין, פגישות עם אנשים תמהוניים ועם סיכונים חדשים לבקרים; מתיחוּת של אחריות וסכנה, יסורים של כישלונות ואושר של הצלחה.

    בטרם רפה מתח המאמץ להעביר ספינה אחת על מטענה האנושי היקר, כבר היו ברגינסקי וחבריו נתונים לקדחת האתגר הבא – הספינה הנוספת, החדשה! לעולם לא ידעת באיזו תחנה בדרכה תזדקר הצרה, ולעולם לא מצאת דמיון בין פורענות אחת לרעותה; ותמיד-תמיד נזקקת לחוכמת-מעשה מהירה ולתושיה.

    ברגינסקי חי את תנועת “החלוץ” כהווית-יסוד חיונית – כורח הכנת היהודים בגולה לקראת עתידם בארץ-ישראל, לכן לא פסק מלהגות ולפעול כל ימי-פעילותו בהכשרה החלוצית…

    …ואכן, מאז ועד ימיו האחרונים היה ברגינסקי נאמן לאמונת-חייו זו. התנועה החלוצית – וכזו ראה כל ימיו את תנועת העבודה ואת הקיבוץ כלוּז שלה – כי “יחידים-יחידים לא נוכל להקים את מפעל חיינו, וכי לשם כך נדרש קולקטיב”. למען חישולו של קולקטיב חלוצי כזה היו קודש כל חייו.

    ישראל גלילי

    עיתון “דבר”

    בשלושים למותו של ברגינסקי

  • מכתב מחנה סנש

    שלום רב לך ברגינסקי!

    ברצוני לכתוב לך כמה מילים לפני יציאתי. אין זאת פרידה – נפרדנו עוד בארץ. אבל אני מרגישה צורך להגיד לך כמה מילים כלחבר טוב וקרוב.

    אני יודעת שיכולים להיווצר מצבים שתהיו באי-ביטחון בקשר לגורלנו, או בוודאות גמורה של מצבים קשים; ואני יודעת שאז תשאל מעצמך שאלות – ואני רוצה לענות לך למפרע – לא בשם אחרים, רק בשמי. למרות שאני יודעת שכולם מרגישים כמוני.

    אני הולכת מתוך שמחה, מתוך רצון חופשי ומתוך הכרה ברורה של הקשיים. אני רואה זכות בהליכתי, וגם חובה. ותעזור בכל מקום ובכל מצב הידיעה שאתם עומדים מאחורינו.

    יש לי גם בקשה אליך, שאולי מיותר שאגיד, אבל אני מוכרחה. אנחנו רגילים שמעשי החברים יהיו ידועים ברבים. כולם חיים יחד את ההצלחות והקשיים. אבל אתם מוכרחים לדעת שבעד סיפוק החברים אשר רוצים לדעת על גורלנו, אנחנו יכולים לשלם מחיר יקר מאוד. כל מילה של הערכה ופרסום – אתה יודע מה פירושה.

    אינני רוצה להרבות במילים, אבל לפני הנסיעה אני מוכרחה עוד להודות לך בעד כל העזרה שקיבלתי ממך, ובעד היחס החברי בו נתת אותה.

    ועל שאר הדברים נדבר כשאחזור. עד אז ברכת שלום חמה.

    מהגר **

    ** הגר – שמה המושאל של חנה סנש בתקופת השליחות.

    (ברגינסקי טיפל בשליחותה של סנש)