יוסי בניסטי

22/02/1954 - 13/09/2010

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ט אדר א' התשי"ד

תאריך פטירה: ה' תשרי התשע"א

ארץ לידה: ישראל

שירות בטחון: צה"ל

עבודה: חשמליה, לול, מטבח

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: אוקה בניסטי

יוסי בניסטי

נולד: 22.2.1954
נפטר: 14.9.2010

יוסי נולד בירושלים להוריו שמעון ורוזה, בן שלישי בין שישה אחים ואחיות. למד בבית הספר “בית יעקב” של אגודת ישראל, שם למדו בעיקר תלמוד, תורה ושאר לימודי דת. כל חייו זכר את כל התפילות בעל-פה. בנערותו למד בבית הספר “אורט” במגמת דפוס.
את שירותו הצבאי עשה בחיל הקשר בעזה. במהלך השירות הוזמן לבית הנשיא כחייל מצטיין. לאחר השחרור מהצבא עבד בדואר, בבית דפוס ובתיאטרון החאן הירושלמי כפועל במה ואיש טכני. הוא אהב מאד את צוות השחקנים ואנשי הבמה בתיאטרון ואת שהותו בחברתם, וידע לדקלם קטעים שלמים מתוך מחזות שהוצגו שם.
אוקה ויוסי הכירו בעת שאוקה באה לעבוד בחאן הירושלמי, בשנת חופש. הם גרו יחד כשנתיים בשכונת תלפיות ואחר כך באו לחיות ביגור. לבוא לקיבוץ היה בשבילו כמו לנחות על כוכב אחר, מין עולם מוזר. למרות זאת קליטתו ביגור הייתה די מהירה, והסתבר לו שישנם חלקים בחיי קיבוץ שמאוד התאימו לו.
המקום הראשון שקלט אותו בעבודה היה החשמלייה. גם שם יצר מהר מאד קשרים חבריים וצוות החברים שקלט אותו היה לו כבית שני.
יוסי, שהיה אדם מאד יצירתי, מצא ביטוי ליצירתיות שבו במלאכת הבישול אותה הוא למד בהמשך. הוא תמיד דאג שהמשפחה תהנה מהמאכלים והמטעמים מעשי ידיו. הסיפוק הגדול ביותר שלו היה לראות אותם נהנים מתבשיליו.
אחרי לימודי הטבחות עבד תקופה מסויימת במטבח ואחר כך בלול קרוב לעשרים שנה.
בשנת 1982 נישאו אוקה ויוסי. בהמשך נולדו שלושת ילדיהם: מתן, שירה ורז.
בשעות הפנאי עסק באומנויות הלחימה. תחביב נוסף היה רכיבה על אופניים. רבים ודאי זוכרים את ארוחות הערב בטיולי האופניים.
חובב קריאה וקולנוע, אוהד נאמן של בית”ר ירושלים. אבל התחביב הכי גדול שלו היה להקשיב למוסיקה מכל הסוגים, בעיקר ג’אז. הבית היה מלא תקליטים ודיסקים.
אופיו הצבעוני ואישיותו החמה היוו מעין מגנט חברתי ורבים בתוכנו נמנו עם חבריו.
אבל מעבר לדמות החיצונית הקלילה והשובבה הסתתרה נפש מאד סוערת ומיוסרת. הוא התקשה למצוא את השקט הנפשי שלו ואת מקומו בסביבה הקרובה לו. נבוך ומבולבל הוא הרחיק למחוזות נידחים בפינות שונות בעולם, כדי למצוא שם איזושהי תשובה.
בחייו לא מצא את השקט שביקש, אולי במותו ימצא את השלווה והמנוחה.
יוסי תמיד אמר כי החיים קצרים.
הוא נפטר מדום לב בתאריך יום נישואיו, 14.9.1982 והוא בן חמישים ושש.

יהי זכרו ברוך.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • געגועים ליוסי

    גם הפעם, גם ההצגה האחרונה

    היא כולה שלך “קשישי”.

    כי אתה המחבר ואתה הבמאי

    ואתה השחקן הראשי.

    ואולי זו רק חזרה כללית,

    עוד מעט תשוב מחייך כתמיד,

    ואנחנו נריע לך ונשמח

    כי תמיד אהבנוך גם כך וגם כך.

    “אלה רק תעתועי סוף הקיץ”

    נאמר לעצמנו, לא יותר

    מן חזיונות חמסין שכאלה,

    והנה זה חולף ועובר.

    ושוב יבואו הסתיו והשלכת,

    ושוב ינוע בחוגו השעון

    אשר פסק מלכת,

    וליבנו שחיסר פעימותיו

    כשאבדו לנו עקבותיך,

    ישוב לפעום ברטט

    לשמע צעדיך.

    וחיוכך הטוב יזרח לעומתנו בשבילים,

    וידיך הגדולות יקיפונו בחיבוק אוהב,

    ושוב תחזור להיות בלתי נסבל כך לפעמים,

    ואהוב כזה שאיש אינו יכול לו לסרב.

    כן “קשישי” היית פרח בר במחוזותינו,

    עם עלי כותרת מעולם אחר,

    עם תפרחת קצת שונה משאר פרחינו

    ומעוף אחר החופש שאיננו מתפשר.

    כן, אנחנו אהבנוך למרות הכל,

    ועל כן אף פעם לא נסלח ולא נשכח,

    איך באמצע הלבלוב והפריחה

    עזבת אותנו כך.

    בני שילה

    ערב יום הכיפורים תשע”א

  • מרכז הלול

    16 שנים מרכז הלול, לקראת תפקיד חדש – ניהול הכלבו.

    הרגשתי שמיציתי את עצמי ומתאים לי עבודה קצת יותר “נקייה”.

    איך הגעת לתפקיד?

    חולשה של רגע. מרכז המשק דאז, יעקב זעירא, פנה אלי כשעמדתי ליד הסיר במטבח, והציע לי את התפקיד.

    משלוחי העופות – פעם כל הקיבוץ התגייס למשלוח. היום אף אחד לא יודע מתי באים אפרוחים ומתי יוצאים העופות למשלוח…

    לאורך השנים הוכנס ציוד חדש והוכנס מיכון, למשל מערכת השתיה של העופות. פעם מנהל הלול היה קם בבוקר ורץ לראות אם אין הצפה… מאז שנכנסה מערכת השתיה האוטומטית, לפני 10 שנים, נפתרה בעיית ההצפות והלול יבש.

    דבר נוסף – תנורי החימום. פעם ישבו אלף עופות סביב כל מחמם. היום ארבעה תנורים מחממים את כל הלול – 13 אלף עופות.

    הישגים – הצלחנו להקים את החווה החדשה, מאורגנת, ממוחשבת ומתוקתקת עד הסוף. הישג של מרכזי המשק שקידמו את הפרוייקט.

    מתוך ראיון לסיום תפקידו

    יומן יגור, 12.9.2007

  • שנה למותו של יוסי

    עבר שבוע ועוד שבוע

    וחודש ועוד חודש תם.

    האביב גירש שוב את החורף

    וכבר הקיץ כאן.

    כבר חלפה שנה,

    הזמן אינו עוצר.

    כמו דבר לא השתנה,

    רק אתה חסר.

    בערב שבת

    שוב עורכים את השולחן.

    הבנות אופות עוגה

    ואמא בודקת אם הכל מוכן.

    מי צריך יותר מזה –

    רק אתה אבא, אינך כאן.

    אנחנו אוחזים בכל קמט, בכל פרט,

    לא נותנים לשיכחה להתגבר,

    מבקשים את עקבותיך

    בכל יום אשר עבר,

    כי אתה חסר לנו, חבר.

    בני שילה

    אוגוסט 2011