יעקב אברז’נסקי

06/10/1909 - 03/11/1948

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"א תשרי התר"ע

תאריך פטירה: א' חשון התש"ט

ארץ לידה: בלרוס

שנת עליה: 1938

שירות בטחון: גבעתי, צבא פולני

תנועה ציונית: החלוץ הצעיר

עבודה: רפת

מקום קבורה: כפר ורבורג

חלל צה"ל

מסמכים

משפחה

יעקב אברז’נסקי

בן מירל וצבי-יהודה, נולד ביום כ”א בתשרי תר”ע ( 6.10.1909 ) בקורליץ, פלך מינסק, רוסיה הלבנה, למשפחה מיוחסת ועשירה, שומרת מסורת. את ראשית חינוכו קנה ב”חדר” ומשם עבר לישיבה. בילדותו ניסה את כוחו בחיבור שירים וסיפורים. בגיל 16 עזב את הישיבה בהחליטו להיות מורה עברי. לשם כך עבר לווילנה והתקבל לסמינריון למורים “תרבות”. הוא הצטיין בלימודיו, אך שנה לפני סיום הלימודים חלה ונאלץ לחזור לעיירתו.
תקופה מסוימת שירת בצבא הפולני והצטיין בשירותו. עם שובו לעיירתו פעל בשורות התנועה הציונית-חלוצית,
בעיקר בתנועת “החלוץ הצעיר”, אך רצה להגשים את תורתו הלכה למעשה וכנגד רצון הוריו ובהסתר שב לווילנה ב- 1934 והצטרף להכשרת קיבוץ “השחר” בו היה חבר המזכירות.
בשנת 1938 עלה יעקב ארצה באורח בלתי ליגלי והצטרף לקיבוץ רמת-רחל, שם הכירוהו כענוותן וישר לב.
עבד בסבלות בתחנת הרכבת בירושלים ובים המלח. לאחר זמן עזב את רמת-רחל ועבר לקיבוץ יגור, כאן עבד כרפתן. עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס, שירת בחטיבת “גבעתי” ובשורותיה לחם בחזית הדרום. לאחר מבצע “יואב” כותרה חטיבה מצרית בכיס פלוג’ה וכוחותינו ביצעו שורת פעולות במגמה להביא לחיסול ה”כיס”.
בליל 2-3 בנובמבר תקפו כוחותינו את מוצבי המצרים ופלוגתו תקפה את משלט 7 שעל “דרך בורמה המצרית”,
מדרום למשטרת עיראק-סואידן. הפלוגה הסתערה על המשלט, נתקלה באש אויב חזקה ונאלצה לסגת.
בקרב זה נפל, אור ליום א’ בחשוון תש”ט 3.11.1948

הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בכפר ורבורג.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • אבן קטנה בכפר ורבורג

    (מתוך רשימה של בתיה קנטרוביץ’ ביומן יגור)

    איך אנשים שנותנים את הכל – את חייהם – נעלמים כלא היו. מדי שנה בערב מרגש, ערב יום הזיכרון, מועלית הדמות בפנינו. מספר משפטים, תמונה, קטע מוסיקה ונעלמים שוב. כשם שעלה שמם כך נמחק ומצפה לגאולה רק כעבור שנה…

    יעקב אברז’נסקי קראו לו. בן עיירה קטנה ברוסיה הרחוקה שהגיע ליגור בשנת 1940, נכנס לעבודה ברפת. בודד היה ושתקן. הכל עשה בדבקות ובהתמדה. צנוע ויודע ספר וכך התהלך “בצדי הדרכים”. אדם כל כך ערירי. בא מהבלתי נודע והלך אל הבלתי נודע. השאיר אבן קטנה בכפר ורבורג, שם נטמן לאחר אחד הקרבות עקובי הדם בדרום הארץ, במלחמת השחרור.

    רוב האנשים לא זוכרים את פרצופו, לא זוכרים את הליכתו בלילה אפל. איש לא חושב שצריך לפקוד את קברו, לפחות אחת לשנה ביום נפילתו, להניח זר, לשהות דקה אחת של דומיה, ממש כשם שאנו נוהגים לגבי המוכרים לנו, לגבי אלה ששאר בשר להם בארץ הזאת.

    הדור שלנו, הדור שאברז’נסקי זה במעשיו ובמותו ציווה חיים, חירות וביטחון, לפחות הוא חייב לו יותר מכפי שהוא נותן… אלה הן מקצת מהמחשבות שתמיד ניקרו בי.

    גמלה בי ההחלט, ניצת בי הצורך בביקוריי אצל ילדיי באיזור הדרום, לאתר את פיסת הקרקע המוקדשת רק לו – רק ליעקב – קברו.

    בית הקברות בכפר ורבורג מטופח. חלקות חלקות. חלקה לכל מלחמה, “חלקונת” למבצע – בכל אחת מהן התשלום הכבד ששילם עם ישראל עבור חירותו. התבוננתי במצבה הקטנה – יעקב אברז’נסקי – נהרג כאדם מבוגר בן 39.

    באותו לילה יצאו הבנים עטופים בשינלים כבדים. לאן הם הולכים, שאלתי? שאלה שלא קיבלתי עליה תשובה. רק לאחר.

    יעקב, בחור סגור שלא התחבר. מאוד מופנם. לא חבר’מן. בא מרחוק, מרוסיה. גם היום הוא רחוק מהבית, מיגור. כמה שנים לקח לי להגיע ולפקוד את קברו.

    שורות שורות. קברים דוממים. אבן קטנה על כל אחד מהם. לנופלי מלחמת הקוממיות אבן מסותתת פחות, אבן צהובה מעט – כבר עבר זמן.

    שורות שורות. קברים צפופים. הסדר, הניקיון והכבוד שוררים בכל. לא תגלה הזנחה. על קברו של אוברז’נסקי לא כלום – לא צנצנת, ללא כל סימני ביקור.

    קברות רבים מכוסים בצמחיה, על אחרים עציץ. פה ושם פרחים, חלקם כבר יבש, חלקם אך טרי. על קברים אחדים מנורת נשמה – ביטוי. ביטוי לקשר שבין החי והמת.

    על קברו של אברז’נסקי – לא כלום.