ידיעות ממצודת עציון
קורונה בשנת 2020
17/3 יום שלישי
היי לכולם!
במצודת עציון שנמצאת במצור מרצון, הוחלט (פה אחד ובלי התנגדות) לשלוח תשדורות יומיות על מה שעובר עלינו. כל ידיעה תוכיח לכם שמצבנו בכלל לא נואש!! אם כך, אצלנו בחוץ מבול. סיבה מספקת לבטל תכנון לטיול.
ההיערכות למצור בעיצומה. המקרר וארונית הממתקים ערוכים למצור.
בינתיים אף אחת ואחד לא מבקרים אותנו. צריכים לתכנן מה לעשות עם עודפי הממתקים.
הכנתי לעצמי מספיק חומר קריאה. אבל במילון אבן שושן הגעתי רק לעמ' 48, כי הטלוויזיה מסיחה את דעתי.
למחר מתוכננת פשיטה על הכלבו והמרכולית.
18/3 יום רביעי
שלום לכם ממצודת עציון!
קריאת עיתוני היום כמעט הסתיימה. כל הפרשנים וה"פרעושנים" מכריזים שעכשיו משתנים סדרי-עולם. היות והעולם מסתדר בלעדינו ובלי הכנסת, החלטנו לברוא לעצמנו מציאות וסדר-יום פרטיים. ראשית לכל נצטרך להסכים על העקרונות המנחים. למשל: כמה ואיזה ספורט מתאימים לנו. מתי וכמה משקיעים בקריאת עיתונים או ספרים. (אגב ניסיתי להתקדם בקריאת מילון אבן שושן. דילגתי על "אישפוז" והגעתי לערכים: בדד, בידוד, בודד, והפסקתי ב"בדידות". מאוד משעמם!).
ניסינו כמה פעמים לצפצף על הסגר ולצאת לבדוק אם השמש עדיין זורחת. האם להתמכר לזלילת-משועממים או לשמור על דיאטה. איזה משקל ליחס לטריוויה, לתשבץ ולסודוקו. והכי חשוב: איך לא להתנכר לטלוויזיה ולחדשות האין-סופיות.
מפאת קוצר הזמן והכישלון שנחלנו בניסיון להארכת היממה, יש חשש שלא נעמוד בתוכניות.
טוב נתחיל לזוז ויאללה נראה עד לאן נגיע.
19/3 יום חמישי
שלום לכם ממצודת עציון!
חלפה יממה עמוסה וצפופה. עכשיו עם הקפה, בהתארגנות לסיור-בית, אני אמור להמתין בשטח-כינוס, יציאה מתוכננת ב11:30. אני ממהר לכתוב (בהנחה ש"יש ציבור לעניין").
מאז אתמול העלינו את דרגת החשדות באנשים, וישנם רבים שהיינו משלחים בשמחה להינמק מבודדים ב"קורנר". שמנו לב שזו שעתם היפה של כותבי הצוואות, פרעושני-הבריאות ו… המרפקים.
הצטיידנו במצרכים הבסיסיים. מוכנים למצור! בגלל שאין מחסור בנט"ל (נייר טואלט), אנחנו שוקלים להשתדרג ולעבור לשימוש בניירות A4. שמנו לב שקצב צבירת הכספים שלנו, נופל בהרבה מהגידול במספר נפגעי הקורונה. (והצער כפול).
לעיסוק בספורט עוד לא הגענו ושידורי הטלוויזיה ממש אינם ספורטיביים לטעמי.
הציעו לנו לצרוך אלכוג'ל. למרות הריח הטוב זה קצת איכס ודביק. טוב, הסיור להכרת הבית עומד לצאת. הצטיידנו במים, סנדוויץ' ומפה מעודכנת. אז להשתמע!!!
בקשר למסלול הטיול בבית, הציעו לנו להיעזר ב"וויז". אנחנו יודעים שהוא ייקח אותנו מחדר לחדר דרך מנהרות הכרמל. וויתרנו עליו.
20/3 יום שישי
שלום לכם ממצודת עציון!
יממה של גזירות עוברת ומחייבת חישובי-מסלולים מחדש. חשבתי שהצחוק יפה לבריאות. אבל ראיתי אמש בטלוויזיה את הופעת האימים של הסטנדאפיסט הלאומי, ואם זה לא היה שלנו הייתי צוחק. עכשיו אחרי משימות "לך תביא" של הבוקר – נכנסים לתכנונים מחודשים. ראשית לכל "לימוד בע"פ של 3 עיתוני-בוקר-שבתיים. לא מעט חומר. אחר כך ארוחות שנמשכות ונהפכות לנישנושיעמום שמקצר חגורות. שניים – שלושה ספרים (חוץ מהתנ"ך) כבר הוכנסו לכוננות. נראה את ההתפתחויות עם מילון אבן-שושן ועם "ספר – האגדה". בחוץ מאוד חורפי. בלי שמש אין סיבה לצאת מהבית.
עוד בתוכנית: לתפעל את הסלולרי, ככל שתרשה הסוללה. לחמם כורסה מול הטלוויזיה ולהצטער על הספורט שלא יתבצע. בנוסף לנ"ל לומדים את חשיבותם של החלונות בבית (וגם במחשב), כי בכל זאת צריך לראות ו…להיראות. אם אינני טועה, מחר מצטרפת השבת האמיתית לשבתונים האחרונים, אז שבת שלום לכולכם!
21/3 שבת
בוקר טוב ממצודת עציון!
הבוקר התעוררנו מאוחר. התברר שהשבת שברה לנו את שיגרת השיגרון. ישנו כנאמר: "שנת ישרים על העוקם". התעוררנו מאוחר ומיד גילינו שמצבנו כפי שפעם-פעם אמרתי: תאוותו של "שלטון-על" – למצוא ציבור מבוהל שיתנהג כעדר מנוהל. שנינו במצודה מנסים להימנע מ:נישנושיעמום, משקיעה בשינה, מצלילה בייאוש ואפילו מהתקהלות (על פי הוראות מש' הבריאות).
אם יזכירו לי מה זה עבודה, אולי גם אני אצליח לעבוד מהבית. שמעתי שבכל העולם מחפשים "פטנטיקאים" שיביאו פתרון לקורונה. אבל בינתיים בארצנו הדוויה אני מפתח טינה כלפי המשטרה (חוסמת הדעות והכבישים) ונגד השעון (שלועג לנו הישישים, על איטיות התגובות ומיעוט ההספקים). עקב היממה הקצרה אני מעוניין ברכישת: זמן-פנוי במצב טוב.
באשר למזג האוויר, בגלל ה"קור"-ונה החזרנו את התנור עם אש-התמיד. בחוץ מדי פעם זורחת שמש שמאירה לנו את פריחת האביב. הרקפות, עם הפרזיות, וחרדל הבר משובבים את הנפש. אגב, אתמול לקראת השבת הביאו לנו זר פרחים. בכלל הדאגה של כולם אלינו כמעט מעוררת דאגה. מהמטבח מתעקשים לספק לנו "אוכל קופסאות". השכנים הצעירים והחביבים חששו שלא פתחנו אצלנו מרלו"ג (מרכז לוגיסטי) לשעת חירום והציעו לדאוג לנו לאספקה.
הרגענו את כל המתעניינים ומקווים להרגיע דרך הסקייפ גם את הנכדה המסתייגת. אסיים כאן אחרי… הפתיחה… כדי לא להעמיס עליכם.
22/3 יום ראשון
שלום לכם ממצודת עציון!
בוקר כמעט בהיר פתח את השבוע המעורפל. אומרים שהשמש מחייכת מבעד לעננים. (לו רק יכלה, אולי היתה מלגלגת על העם הנצור). אחרי שבת עמוסה כרגיל, שוב פנֵינו אל עיסוקי-העתיד ו"אל השמש העולה".
עכשיו כבר צריך להמציא צידוק אידיאולוגי לעצלנות ולבטלנות. בכדי להיות ברור (לעצמי) הנהגתי מדידה סובייקטיבית שעל-פיה יתאפשר לדרג את הבטלנות שלי:
- בטלנות שיא.
- בטלנות נוחה ומתונה.
- עצלנות.
- חריצות מתונה.
- חריצות תזזיתית.
כך, לפני שאשקול כניסה לחרדה קיומית אדרג את הבטלנות המתאימה, זו שאולי תשחרר אותי מדאגות. (אגב, למען הגילוי הנאות, עכשיו אני בדרגה 4). מתברר שאוכלוסיית המצודה הולכת ומתמכרת לשידורי הלהג והלעג. הפוליטיקה משגעת אותנו. (ממשיכים להתעצבן על רפיסות הצודקים לעומת החטפנים שבשלטון).
בקצב הנוכחי לא תהיה התקדמות מרשימה בקריאת …התנ"ך וספר-האגדה. העיתונות מספקת סודוקו ולא הרבה יותר. אם מזג האוויר וההססנות יאפשרו, אולי נצא לעבוד בגינה.
בינתיים שלום ויאללה למשימות היום.
22/3 יום שני
שלום ממצודת עציון!
עוד בוקר אביבי מתאים לסיכום היממה שחלפה. אמנם לא חלו אצלנו אירועים מסעירים, אבל אחרי "שיגרת השיגרון" של הבוקר ואחרי ליקוט האספקות, אפשר להתחיל לכתוב. אגב כתובים וכתיבה מזכירים כיצד כל ערימות הנייר שבבית, ממשיכות עדיין ליהנות מחסינות. בתוכנית לערוך מבצע "תשליך" לניירת המיותרת. כנראה ביעור החמץ עוד יגיע. בסקירת העיסוקים המתוכננים להיום – נזדקק לדרגה 4 במדד הבטלנות. (חריצות מתונה).
בינתיים התקשורת האלקטרונית עם הטלוויזיה בראש, מסיחים להפליא את דעתנו מהתוכניות. צריך להודות ש"צרת רבים – נחמת טיפשים", בכל זאת לא הגענו עדיין למריבת–שלטון ב"שלט". מחצית האוכלוסייה (מבין שנינו) תמיד מוותרת (בתורנות), על ה"שלט" – למחצית השנייה. אין בעיות.
גזירות הקורונה מחלחלות עד אלינו. הכפפות הכחולות מזכירות לנו עד כמה
"פחדנות של אוכלוסייה רגשנית – מנוצלת על-ידי מנהיגות הרפתקנית".
היום אולי נבטל את התרגילים הנוחים של "אי-כושר גופני" ונכניס קצת ספורט לחיינו. לא שכחנו שעוד הרבה חומר קריאה ממתין לנו יחד עם ארוחות קופסה, בישולים, ומעקבים סלולריים.
מקווים שכולכם מרגישים מצויין, כמונו.
24/3 יום שלישי
בוקר טוב ממצודת עציון!
גם היום נעלנו נעליים. מתכננים גיחות בחוץ, לספורט, להצטיידות במרלו"ג, ולהתרשמות מהאביב. עוד נזכור-נה בימים של קורונה שהמון משימות לפנינו.
אחרי מיפוי הבלטות בדירתנו, נזכרנו שגם מסביב לקירות נדרש מיפוי. בכל זאת כל מצבורי הנייר נמצאים על האצטבאות ובארונות ולא על הריצפה. בזיהוי ראשוני גילינו ריכוזים של: ספרי לימוד (מהימים הרחוקים שבהם עוד למדנו). ספרי-שירה הגות וספרות יפה. ספרות מדע וגיאוגרפיה. מורשת משפחה וציונות. מילונים ואנציקלופדיות. (בעיקר גוש-נייר ענק של האנציקלופדיה העברית). אוספים למיניהם. (אלבומים, בולים וכיוב'). כדי לטפל בנ"ל, נזדקק לדרגה 5 במדד הבטלנות.
בין לבין, כאשר כל יום כמו שבת, מתאימים את מילות השיר "חמסינים במשלט" למצב החדש:
תסמינים במקלט / הזמן זוחל לאט / כל-יום כמו שבת – נמתח. / ישיש כפול סנטר / בעוצר מסתגר עם ערב יהרהר לו – כך.
בינתיים מלבד גזירות הקורונה, עוקבים בדאגה אחרי עלילות הכנסת, שם הרופסים המהססים מתחרים בחומסים הדורסים. עכשיו ממשיכים במשימות היום, שהוכפלו בגלל הקורונה.
להשתמע. באהבה העציונים.
25/3 יום רביעי
בוקר טוב ממצודת עציון!!
כן, עם נעליים, ערכנו את פעילות הבוקר מחוץ למצודה. גילינו יום בהיר, יחסית, בהשוואה לערפילי ההנחיות-לקורונה. שוב התברר שאם לא מתמקדים בקריאת דברי-דפוס, טובעים בשפע הצעות מקוונות לתעסוקה ובילוי. והמטענים לניידים נכנסים לפעולה.
שינינו במעט את ההרגלים וצמצמנו את ההאזנה למהדורות החדשות, (ל-14 פעמים ביום בלבד). אין טעם לפרט כיצד מתארגנים לפעילות יוצרת. מ"חוסר ציבור לעניין" אין כאן פירוט על: גזירות-נייר, הדבקות, צביעה וכיוב' פעלתנות לפעוטים. בינתיים נדחות התוכניות למסע-גילוי של מתחמים נעלמים בבית. לשמחתם של העכבישים (דיירי המשנה בבית). עכשיו אנחנו מתחילים את "משחק ההעברות". כלומר מעכשיו עד הלילה, אוכלוסיית הנצורים במצודה, מעבירה את העכוז ממושב למושב.
שמרו על עצמכם, לפחות בשבילנו. ביי.
26/3 יום חמישי
בוקר טוב ממצודת עציון!
המבצע השבועי ל"טובת" הבית כבר מאחורינו. בעקבות "ניטו" הרובוט של הריצפה, ערכנו את הניקיון היסודי. לכלכנו הרבה מים בדלי-ריצפה והבית מבריק. בחוץ בהיר למדי ואין סימני גשם. ממש מזמין לערוך הקפות-ריצה מסביב לבית. אבל למען הספורט, מנסים אלטרנטיבות יותר טובות. הטלוויזיה ממש לא ספורטיבית. התוכניות המעניינות בוטלו יחד עם היורוקאפ והיורוליג. מתוך הרגל של חובב כדורגל, אני עדיין מתמקם על הכורסה ומחליק על הכרס-כדורגל שלי. ממתין כאילו יש מה לראות בתוכניות הספורט. אבל חצי מאוכלוסיית הנצורים עדיין משקיעה בספורט אמיתי.
ואצלי היום: שטיפת הבית, העבודה המצומצמת בגינה וכמה תנועות-חובה – מהווים את כל פעילות הספורט. החדשות והעיתונים מעסיקים המון פרעושנים. אנחנו מנסים, בלי הצלחה, להתחמק מהכפילויות שבהן הם מצטטים אחד את השני. קריאה, כתיבה ויצירה בצביעה-גזירה-הדבקה-ציור, נמשכים פחות או יותר על פי התכנון. בלי שירי ילדים. מיד נערוך גיחות להצטיידות, כביסה, סיור לאוורור, וביקורת על מהלך העוצר ביגור.
לפעם הזו נסיים ונאחל לכולכם בריאות טובה ומצור קל. ביי.
27/3 יום שישי
שלום לכם ממצודת עציון!
אחרי לילה קצר (שעון קיץ) התעוררנו ליום סגרירי. בקושי הצלחנו לישון שנת ישרים על-העוקם. מה לעשות כאשר הקורונה מכשירה ומלבינה את הגזלנות השלטונית, אין לנו מושג עד לאן תגיע ביביסטאן – מדינתנו השבויה. היום נכנסים לשבת עם החמרה מאוד רצינית בגזירות המצור. ההצטיידות שכזו, בתורים הארוכים (2 מטר מהשכנים, גם הם עם כפפות), לא היתה מוכרת כאן.
אבל אם עברנו את "הדבר", "השחין" וגם את פרעה נעבור גם את זה!!! בתור ישישים אנחנו מקווים שלא ניפגע מ"מכת בכורות".
אגב, בתוך משימות היום-יום אנחנו כל הזמן משתדלים לא לשכוח את מה שצריך לזכור, ככה נזכרתי בשיר "ימים לבנים ארוכים" של לאה גולדברג.
למען הסר ספק, למרות בגידות-הפוליטיקאים, לא מתייאשים! למרות המרדף שמתנהל נגדנו, המבוגרים, אנחנו בטוחים שהאופציה לא להזדקן היא אופציה גרועה! שאיננה קיימת.
להיום… שלום לכולכם. ביי!
28/3 שבת
שבת שלום ממצודת עציון!
כן, בשבת לא ממהרים ולא נועלים נעליים. בהשכמה מתמשכת גילינו שכבר 9! בצהריים. הוחלט מראש שעיתוני סופה"ש לא יוכלו לברוח ועליהם להמתין לאחה"צ. ניסיתי לצאת החוצה לשטוף את העיניים. השכונה נראית כמו ביום כיפור. בבית לא כל-כך יום כיפור. כל אמצעי התקשורת חוגגים בפול-ווליום והזלילה מוגברת. אחרי הקפה והכנת סלט-מושקע, עברנו לחביתת-ירק משודרגת בתוך באגט חם. בכלל כבר שמתי לב לכך, שאבות-המזון יחד עם אימהות-המזון, פרקו-עול ואיבדו כל משמעת! הם יצאו משליטה ועכשיו הם חוגגים אצלנו בהפקרות מרגיזה. התברר שהיתרון הכי גדול במקרר זו דווקא המגרעת. כלומר המגרעת בדלת-המקרר יותר נוחה מסתם ידית והדלת ללא הידית נפתחת בקלות מפתיעה.
זכינו להערכה והכניסו אותנו למיפוי של הזקנים בקיבוץ. אם רק נסכים – יפנקו אותנו בלי חשבון. בכל זאת שנינו נמנים על האוכלוסייה המסוכנת, אז הפסקנו להתקהל בבית, וגם לא יכולים להיפגש עם צעירי הדור. מתגעגעים למאיה. אנחנו קצת נלחצים, בגלל גזירות הקורונה, וגם בגלל האירועים הפוליטיים. ממש לא רוצים להימנות על העדר המוזכר להלן: עדר מבוהל, עם רועה מטורלל, שועט חיש קל, היישר למפל. חבל.
מלבד עיסוק בספורט-מבודד ובחקלאות (בתוך הגינה הפרטית), אין עדיין על מה לדווח.
כבר אמרנו: שבת!
אז שימרו על עצמכם, בשבילנו. ביי!
29/3 יום ראשון
שבוע טוב לכם מהמצודה!
נעלתי נעליים לקראת הלקט היומי שאני מארגן בימות החול. משטר נעלי-בית כנראה יגיע בקרוב. אתמול הסתערתי עם מזמרה, כולי שש לקרב, על השיחים שבגינה. ניצלתי הזדמנות. הם לא מתחמקים מהאביב ואנחנו לא נתחמק מהסגר. אצלנו ירד מטח של… מטר. חסך לפחות השקייה אחת.
היום המצור שלנו כבר חורג מתחומי השיקול ההגיוני. ככה זה שעכשיו הדבר הכי שלילי פירושו להתבשר על בדיקת קורונה… חיובית. ועוד לקלוט שבדיקת פריצות-רשת-שליליות, נמצאה חיובית. לא רק זה, סקרים הטלפוניים מחייבים לענות בשלילה גם על מה ש"חיובי לכאורה". משתדלים (גם בגיל התמותה), להמשיך לגחך מבלי לפחד להתבטא על הכל.
המוסדות משתדלים, ולא בהצלחה יתרה, לענות לפי שעה, על דרישות מגיפת הקורונה. ממש נרגענו כששמענו בחדשות, ש"חברה קדישא" נערכה בזמן עם מלאי גדול של קברים.
עוד לפני שנתחיל להיזכר בדברים שאנחנו משתדלים לשכוח (בריאות וטיפוח אישי), כבר שוקעים בהמון תכניות. אם רק היה זמן לקריאה, לכתיבה, לעמלנות, לעריכת סדר-בבית, לפתרון חידונים, להאזנה למוזיקה, לסדרות טלוויזיה ולמנוחה, אולי-אולי היינו מצליחים גם להשתעמם. בכל אופן שגרת היום הצפופה נמשכת, אין לנו זמן לחשוב על ספירת נפגעים, וגם לא על התככים בפוליטיקה.
להיום מספיק! שוב שלום ולהשתמע.
30/3 יום שני
בוקר טוב ממצודת עציון!
עוד יממה אביבית עברה עלינו וכבר כמעט-כמעט נכנסנו לשיגרה. צלחנו את שיגרת הבוקר עם השכמה, שירותים, ווטסאפ, סידורים הכרחיים, קפה, איסוף עיתוני-בוקר, שוב ווטסאפ, חדשות, ארוחת בוקר, ווטסאפ, קריאת כותרות-עיתון, בדיקה אם השמש מציצה …עוד ווטסאפ נוסף וכתיבה. באשר למצור, קצת מתמרדים אבל בלי הצהרות. (בהנחה שהקורונה תיסלח ותיפסח עלינו).
מנסים (ובהצלחה בלתי מבוטלת), להתעלם מבעיות הבריאות. מתברר שכאבים קטנים, שפעם היו "סיפורים קיומיים", היום ממש מתגמדים. הסכמי-הבריאות שלנו מתעדכנים ברוח הזמן. לא מתעקשים לבלוע את כל מנת-הכדורים היומית. הסתימה הזמנית בשיניים קיבלה מעמד של סתימת-קבע.
האביב חוגג מעבר לחלון. פריחה, ציפורים, פרפר ראשון, ובעיקר לבלוב ורוד-כתום של עצי החורש; מבהירים לנו שאנחנו במצור. אבל כבר אמרו חז"לינו: אם עברנו את פרעה, הקורונה תהיה קטנה עלינו.
ברוב בטלנותנו, הצוות המנהל במצודה החליט לא לדחות את המשימות למחר, אם אפשר לדחותן למחרתיים ואילך. מפה לשם השעון (בלתי ידידותי בעליל), מראה שהשעה מאוחרת. כבר-כבר מסתיים הקפה השני של היום (בתוכנית להצטמצם ל- 5 כוסות בלבד) והדיווח חייב להתקצר! גם ספר האגדה, התנ"ך, והעיתונים ממתינים לי. טוב שהחוטם והאוזניים – נושאי המשקפיים, יסייעו לעיניים לצלוח את המשימה בשלום.
שלום לכולכם!!!
31/3 יום שלישי
בוקר טוב מהמצודה!
השמיים הסגריריים לא מנעו את התארגנויות הבוקר. גם שיגרת-השיגרון כבר נעשית בשיגרה (ובלי תכנון). הקורונה עדיין נוהרת בהמוניה אל ריכוזי הישישים. כל עוד לא עורכים בדיקות-מפלילות, אז מרגישים נהדר. בריאים ושמחים. ליצמן ימשיך להיות המנשים הלאומי ואנחנו נשרוד.
סדר היום כמעט דומה לימים הקודמים. "מתקדמים" בקריאה שמוגבלת בזמן. העיתונות מתחרה באספקת חידונים וחידודי-מוח. הכותרות כבר לא מחדשות, אבל אנחנו לא מחמיצים אותן, כי לא נצליח "לנהל את העולם" אם נחמיץ כותרת-עיתון או מהדורת חדשות. בראש מתרוצצות תוכניות "עונתיות: איך לסדר השנה את ה"סדר". מה לעשות אם נגיע בקרוב, כמאמר האיש מעקרון שהכניס את היד עמוק לכיס אבל מצא את הכסף… איננו! ואולי נהיה כמוהו.
איזו עבודת תחזוקה-במצודה קודמת לאחרות. (אגב מהיכרות אישית עם אחד במצודה-של-שנינו, אני מניח שהתחזוקה תידחה. למחרתיים ואילך). עד כמה "ביעור חמץ" יהיה השנה יסודי, בהתחשב בכך שלבעל-הבית יש אובססיה לאספנות ואגירה. עכשיו צריך לצאת לביצוע הלקט היומי. מה כדאי להביא?
כמה טוב שאפשר להמציא דאגות לא חשובות.
אז ביי לכולכם.
1/4 יום רביעי
בוקר ר/טוב לכולם!
כן, החורף מתקשה להיפרד מאיתנו ואצלנו גשם. עוברים עלינו ימים חצויים. היום מתחיל בנעליים, כמו יום ראשון בשבוע. הרבה משימות ותוכניות לשבוע הקרוב. אבל מהצהריים עוברים בנעלי-בית ליום שבת. המון תוכניות-פנאי מבלי לצאת מהבית. ממש פרקי היום של "אתה-נח". כך בכל יום כאילו פותחים וסוגרים שבוע. אל דאגה, במצודת עציון לא נכנסים ל"דיכאורונה".
אמרנו שאנחנו ממעטים לצאת ולשלהב תצפיתנים-חרדתיים, שבלאו-הכי הם על סף התמוטטות. ישנם הרואים בנו סכנה לאומית, כמי שמיד ימנעו את שיטוח עקומת הקורונה. אבל אנחנו מסרבים להסכין (להתרגל) אל הגזירות וגם להיות המסכנים שמאיימים על מערכת הבריאות. מוכנים להסתכן באימוץ (בלתי רצוי) של וירוסים ולנשום אוויר בלי מסכה שדבוקה לפרצוף. ביום לח כמו היום, מתגעגעים ביתר שאת לנכדים ולהוריהם.
אמש, בשונה משאר האמשים, נפל לידי ספרו של אפריים קישון. בדרך כלל אני קורא מכל הבא ליד, בעיקר אחרי שנשבר לי מחידונים, תשבצים וסודוקו. אבל הפעם, דווקא בחצות נתפשתי לצחוק בלתי נשלט. אף אחת במצודת עציון לא יכלה כנראה, להמשיך לישון בשלווה. ואולי כמוה גם השכנים בסביבה הקרובה.
המסקנה: את קישון אסור לקרוא בלילה. הבעייה שהיממה תתקצר לי אם אקרא מילון או אנציקלופדיה שמרדימים. מן הסתם הארכתי וכבר הזמן לקפה השני.
ביי לכולכם ושימרו על עצמכם בשבילנו!
2/4 יום חמישי
בוקר טוב ממצודת עציון!
הבוקר התחיל במירוץ-הצטיידות. אצלנו המרלו"ג מלא ובכוננות שיא. מאז אתמול אני מנסה להתנהל עם "פרצופיה" בצבע תכלת. אם כולנו נמשיך עם המסכות, אולי הקורונה תתפוגג ותמות (מצחוק). בינתיים רבנות-הקורונה גוזרת גזירות ונפגעת בעצמה. על אף הסביבה הנקייה, אנחנו לא מתחכמים ולא מתחמקים מקיום כל המצוות. כי התצפיתנים והמשגיחים ממש היסטריים.
אבל אצלנו סדר-היום וסדר-השבוע נמשכים כרגיל. הרובוט סיים את סיור-הרצפות השבועי ואנחנו בעקבותיו, השלמנו את המסע אל האתרים הנידחים שבמצודה. כבר-כבר מתחילים להתכונן לליל הסגר. מלבד הארוחה צריך לשנן את ההגדה, זו משימת-שיעמום כבדה למדי. לא במקרה מאיר שלו הציע למתקשים להירדם, להחליף את כדורי-השינה בכמה דקות של קריאה בהגדה. בכל זאת התוכנית האמנותית-תרבותית שלנו, בליל הסגר, תכלול כמה "פנינים" בלתי נמנעות. אוכלוסיית המצודה מרגישה מצוין. מקווים שכך גם אתם.
ביי לכולכם!
3/4 יום שישי
בוקר טוב ממצודת עציון!
עכשיו אחרי יום-חול עם ריצות הבוקר, עוברים במבנה-נעלי-בית אל מחצית יום-השבת. החלפת הנעליים, הסלטים, וסיר-המרק על האש – כבר מאחורינו. על פי הכלל העתיק: "מי שיטרח בערב שבת ישתעמם מאוד בשבת".
בזמן שהחשובה והספורטיבית מבינינו, רצה ועורכת סיבובי-ניצחון מחוץ למצודה, אני מתחיל את החזרות לקראת ליל הסגר. ראשית לכל נעמדתי על כיסא חזק (שיוכל למשקל שלי) והתחלתי לשיר את ה"מה נשתנה". אני עדיין טועה ושוכח אבל עם עוד חזרות, אשתפר ואצליח (כמו ילד ממוצע) לעבור את המשימה החגיגית הראשונה. בתוכנית-הערב העשירה תופיע, כנראה, גם המקהלה של שנינו.
על פי המלצתו של מישי סולומון "גיליתי" שהרשט"ג (רשעות האין-טבע והגנים) מוציאה מדי יום סיורים מודרכים לאתרים ביתיים. היות וקיבלתי הסמכה ל"מדריך אתרים מוסמך", אני מקיים מדי יום במצודה סיורים מודרכים לאתרים הבאים: מערת חטיפים. מפלי הניאגרה (בשירותים). הר הכלים. ח'ירבת סלון. מעלה עצבים. הספרייה הלעומתית. מצפה אקרנים. ירכתי השיעמום. מבוכי ארונות. חדר המנוחות. אתר הקירות החלקים (רק למיטיבי טיפוס).
הסיורים יוצאים בכל שעה עגולה מ-07:00 עד 12:00. יש להצטייד בסנדוויץ' ושתייה.
זה הזמן כנראה, לצאת למפגשים היומיים עם: העיתונים, החידונים, המחשב, הטלוויזיה וכל הספרים. נקווה שהמשימות של "קלוט ופלוט" המתחייבות בווטסאפ, לא יגזלו הרבה זמן ויהיו משעשעות.
מאוד מתגעגעים אליכם.
ביי לכולכם!!!
4/4 שבת
שבת שלום מהמצודה!
השכמנו מאוחר בבוקר בהיר וגילינו שהיום אין לנו משימות-הצטיידות. נעלי-הבית ינצחו ויחגגו. כל עוד נמשך המצור על הישישים שבסיכון, עולים בי זכרונות בדידות מהעבר.
הסיפור על ה"נמודים" וה"מצודאים".
ההיסטוריה שלי מספרת שהגענו, כפריים מהקיבוצים, אל הטירונות. היינו שמחים ויהירים. ההומור ה"בלתי-עציב" שלנו לא התאים למ"מ. במסדר-ביזיון הורחקתי מהמחלקה עם עוד חבר, לאוהל סיירים בחורשה שממול לשק"ם.
כבר באותו הערב השק"ם התחיל להיתפנות לכיווננו ונקבצו אלינו לא מעט טירונים מהפלוגה, שארגנו אצלנו קפה וחבילות ממתקים. למחרת בלילה, כבר טרדו את מנוחתנו עשרות מצטרפים שמחים. מ"מנוחמים" הפכנו להיות "מנחמים". מקץ יומיים, במסדר ביזיון נוסף, המ"מ "הגמדי" הכפיש אותנו והדגיש שאנחנו "מנודים" מהמחלקה. טירון אחד (מישראל השלישית. שלא הפליא לשלוט בעברית) חש מקופח ופנה בטרוניה אל המפקד: "גם אנחנו רוצים להיות 'נמודים' כמוהם". בסופו של יום, "הגמדי" קלט שהושגה מטרה הפוכה וביטל את ההרחקה. אבל אנחנו זכינו, לשמחתנו, להיקרא: "נמודים".
כך גם עכשיו, כל עוד ה"אשרות הדיפלומטיות שהוצאנו לעצמנו", יאפשרו לנו חציית גבולות מהמצור ואליו, לא איכפת אל מה ידמו וישוו את הכינוי: "מצודאים" – שבחרתי לתת לשוכני המצודה.
אתמול עברו עלי כמה דקות של צער תהומי ופתאומי. אני מתנצל על כך שכמה אתרי-סיור במצודה נעלבו מכך שלא הוזכרו במערך הסיורים. שכחתי את: מדרונות כיורים. אחוות בודדים. נווה עכבישים (עם האטרקציה הידועה של "עכביש הסרגל") ואת ברזיית נטפים (שהחלה להזיל יותר דמעות).
מה לעשות, בגלל מיעוט משתתפים אני מוצא את עצמי מתעכב (לבדי!) במערת החטיפים.
לצערי ננזפנו על כך שאנחנו מתחמקים מהמחאות והפעילויות של "האגודה למען הקשישים בקבוצת-הסיכון הסופנית".
יותר מכך, צר לי ששכחתי להזכיר אימרה (יוונית?): "האומללות מוכרחה לצחוק ותמיד היא מזמינה הומור". לדעתי ההומור של האומללות נוטה להשחיר ובמשך הזמן נעשה "שחור". לא מגיע לכם לסבול "קשקושים" נוספים, אז אני מסיים בברכת שבת שלום.
ביי לכולכם מהמצודאים.
5/4 יום ראשון
לכולכם שלום מהמצודה!
אתמול ירדנו במדד הבטלנות לדרגה 2 כלומר "בטלנות נוחה". עשינו שבת לעצמנו בדיוק בזמן הנכון. הבוקר חמים ואביך. כבר בסיבוב הראשון שערכנו מחוץ למצודה, ראינו שהשמש מתביישת להאיר לנו פנים. אולי היא לא אוהבת פחדנים. לפחות נזכרנו שעל פי חוקי הטבע והפסח, סופות האבק עומדות בפתח. (תמיד אחרי הניקיונות של פסח). מיד החלטנו בשמחה ובכיף, לדחות לאחרי מחרתיים, את שאיבות-האבק ואת מחיאות-הדפיים שמיועדות לספרים.
לפי החמסין המתרגש עלינו היום, חזרנו אל הפזמון הידוע ומפזמים את סיום השיר "חמסינים במשלט" ע"פ המילים של "תסמינים במקלט": עצוב בחוץ כל-כך / מיד יבוא פקח / אקומה ואברח אל המקלט. / אין תסמינים במקלט / רק הזמן זוחל לאט / ושוב אני לבד… לבד…
בין לבין מתחילים להתרגל לפרצופיה התכלכלה שדבוקה מעל לחוטם. גם אנחנו מעמידים פני-חייזרים. עוד נראה איך תיפתר בעיית הגילוח. אולי אצטרך להוריד אותה. לטובת ההשתלבות בהיסטריה הכללית ולמען הגברת הבידוד-הרפואי בין המצודאים, שוקלים להקים במצודה קירות הפרדה שקופים עם פתחי-ידיים כמו בפגיות.
את פירוט התנופות וההכנות לקראת פסח אדחה למחר. דיווח מובטח! באשר לארבע הקושיות, בכל פעם בחזרה (על הכסא החזק!), כשאני מגיע ל"מ ט ב י ל י ן" אני עדיין מתבלבל "שתי פעמים". מקווה שאצליח ללמוד עד ליל-הסגר הקובע. להיום, בטרם נחזור אל המפגשים עם השידורים, הווטסאפ, הקריאה, הווטסאפ, הסידורים, הווטסאפ, והארוחות, נאלצים להיפרד. צריך להשאיר זמן לאין-סוף תוכניות ו… לווטסאפ.
ביי לכולכם מהמצודאים!
6/4 יום שני
שלום לקוראינו הנאמנים!
השכמנו מוקדם לעוד יום-קורונה חדש. מוקדם להם שם בחדשות. עוד לא הספיקו להוסיף נתוני סטטיסטיקה לאלו של אמש. אבל היום עוד ארוך והפרעושנים יספיקו להתחרות במתן פרשנויות למהלך המגפה. רק ציפורי-הבוקר מצליחות להתעורר לפנינו. כל כך טוב להן שהן מצייצות בקולי-קולות ובשמחה. מסביבנו אווירת מצור כמעט מושלמת. אם הקורונה מזהה ומנצלת הזדמנויות אצל המוחלשים, אני מקווה שמוחלש שכמותי לא יזוהה. כל מועמד-סטטיסטי עם מחלות-הרקע שהוא סוחב, יודע עכשיו ע"פ עמרם נבו: כל ישיש רוצה באמת – להירדם בריא ולהתעורר… מת.
צודקים הנעלבים (אבל לא אנחנו). כי לא מתרגשים מהמאשימים שקובעים לנו שאנחנו: כפויי-טובה שלא מתמסרים בקלות לשירותי-צדקה ולטיפולי-פינוק. עכשיו חסרי חשיבות-לאומית. לא ממהרים לכתוב צוואות. זוללי-פנסיות בחוסר התחשבות מדאיג. שאנחנו אוכלוסיית-סיכון מיותרת, שמונעת את שיטוח-עקומת-הקורונה.
קשה להאמין אבל היתושים הראשונים כבר הגיעו בזמזום מעצבן. לכן לא מצליחים ולא מנסים להתעלם מהאביב. נחת עלינו אביב וורוד. הטבבויה מנצחת בגדול את כליל החורש שמנצח את עצי הבוהיניה הגנדרניים. רקפות אחרונות "משאירות פס" לפרזיות. אפילו הדוכיפת נראית עכשיו יותר וורודה.
עדיין לא הפנמנו את כובד המשימה המיועדת, לקיים בסדר את ליל-הסגר. רעיונות מקוריים ישנם בלי סוף. מאתמול ועד להודעה חדשה. החזרות מתקרבות לרגע האמת. אז מה יהיה?
אבל עכשיו מתרכזים בלוגיסטיקה. בישולי-המרק, האפייה, והסלטים – יקטינו את מלאי הירקות, העופות, המצות ו… הביצים. (ועדיין יישאר מלאי מסחרי). אחר כך נמשיך בשיגרת השיגרון הרגילה על פי הימים הקודמים.
שלום לכולכם מהמצודאים!
7/4 יום שלישי
שלום ממצודת עציון!
קמנו היום בתחושה כמעט חגיגית. לפנינו סדר-יום גדוש. נעליים. חדשות. פרצופיה תכלכלה. גיחה להצטיידות ואיסוף עיתונות. סקירת הגינה. קפה. חדשות וקלוט-פלוט של הווטסאפ. סלטים. חביתות (כן יש מאכלים כאלה…). ועכשיו "הסקירה ההיסטורית". מגיעים לפסח. מחר כבר ליל-הסגר. הפסח באוויר. ההכנות לחג בעיצומן. הכרס והתיאבון נכנסו כבר לכוננות גבוהה. התפריט (בעזרת הקופסאות של הקיבוץ), נראה מאוד מאוד אטרקטיבי. למאכלי החמץ דאגנו לבד. העוגות המתאימות כבר על פס הייצור. מעכשיו מנסים לצבור שעות-שינה בעודף, כדי לא להירדם מחר בקריאת ההגדה. פתאום התעוררה עוד בעיה אירגונית. העובדה שמדי פעם אני מופתע מחדש, למצוא במגירות חפצים אבודים ונשכחים… עלולה להדאיג בהקשר של: איכות הזיכרון שלי. עם זיכרוני הרעוע, יחד עם היסודיות שלי, אין לי סיכוי למצוא את האפיקומן שבעצמי אסתיר לעצמי. ללא עזרה מה יהיה על הפדיון האפיקומן והמתנה שאני מעוניין לזכות בה? נוסף לכך, המצודאים מחפשים עדיין את המקהלה והסוליסטים שישירו כאן את שירי ליל-הסגר. החיפושים העלו חרס, למרות שנערכו לאורו של נר כמו בביעור-חמץ. טוב שהקריין לקח תנופה וחימם את הגרון.
ריצות הבוקר לא נגמרו עדיין. (השלמות למרלו"ג במצודה), אז הדיווח היומי חייב להסתיים עכשיו.
ביי לכולכם מהמצודאים, בתקווה שתבינו את המצב… ולהשתמע.
8/4 יום רביעי ערב פסח
מסביבנו מתהדק המצור. גם אם יידום הסער – ראשנו לא יישח! למרות הסגריר והעננות, הוחלט פה-אחד שהגיע הזמן לסיים את החורף. מעכשיו הסנדלים נכנסים לפעולה. הבוקר ערכנו נקיון אחרון במצודה. לא יצא נקי "מי-יודע-מה".
אתמול ראינו מחזות סוריאליסטיים שלא יאמנו במחוזותינו. תורים של חייזרים עוטי פרצופיות, משתרכים בכניסה למוסדות הצריכה. בקושי דיברו ביניהם וכמובן לא גילו חיוכים או הבעות פנים. מראה ותיקי-הישוב שעל סף-כיליון, אלה המסתכנים בשיבוש עקומות-קורונה, נגע ללב. אחר-כך ניסיתי לראות במראה איזה קלסתר אמפתי. לא הצלחתי, הוא היה "ממוסך".
עכשיו הוברר שעל הקרפ"ר נאסר לאמר דבר על הכספ"ר שמשמש כסת"ח למשהב"ר. (כלומר: על קצין-רפואה-ראשי נאסר לאמר דבר ביקורת על כיסויי-הפרצוף שמשמשים כיסוי-תחת למשרד-הבריאות).
בכלל הוברר שהמסכות מפחידות עד-מוות את הפעוטים ואת ההיפוכונדרים.
נכתב אתמול.
השקט הקיצוני כמעט מחריש אוזניים. אז הנה משהו על מפירי השקט. בימים שקטים ונעדרי תחבורה, התפניתי לערוך מיפוי חלקי של הקולות הבוקעים מעבר לחלון. הרבה לפני הזריחה מתחילות הציפורים. אחריהן היונים במרזבים. אז מגיעים קולות של רפת, טרקטור וגעיות. בכי קבוע שהוא בוקר-טוב של הילדים מהבית שממול, טרטור שקט של קלנועיות עם הלקטנים של הבוקר. שריקת הקומקום אצל השכנה. כל ציפורי היער. מצהלות ילדים חמודים שמשחקים קרוב לחלון. נקישות הקפצת כדור. מטוסי סילון באימונים. טרטור חוזר של היוצאים לסידורים וללקט-מצרכים. מוזיקה מ"טלוויזיה-שכונתית" (שאולי מחמת החרשות של בעליה, לא ניתנת להחלשה). נביחת כלב שנחלץ מהצינוק וראה ציפור. שוב מצהלות ילדים שנחלצו מהכלובים, כמעט מחשיך והציפורים שרות את שירת האשכבה ליום שעבר. רגע-רגע, שוב מטוסי סילון חוגגים בשמיים, ונדמה שלא רק השקט מחריש אוזניים.
בהתעלמות מוחלטת מה "היא שעמדה עלינו לכלותינו" אנחנו נשתדל החל ממחר, לחגוג את שבוע-הפסח בזלילה ובשלווה. מתעלמים מהדיאטה (המשמרת חגורות). מתכננים להגיע ל"מיצוי" המטעמים שנצברו במצודה (ולאו דווקא מ"המצות"). להיום העמסתי יותר מדי. לכו לנוח ותגיעו רעננים לצליחת "הסדר" עם הגדת השיעמומון.
לכולכם חג שמח מהמצודאים!
9/4 פסח תש"פ יום ה'
פסח שמח לכם מהמצודאים!
השכמה מאוחרת (8:00 בצהריים) שברה את שיגרת השיגרון. ליל-הסגר כמעט חולל אצלנו שינוי היסטורי, אחרי סדרה ארוכה-ארוכה של אמשים חסרי הפתעות. כולם ערבים שמסתיימים כמו מוצ"ש סטנדרטיים – בראנו לעצמנו חג. שני המצודאים הסבו "בהמוניהם" סביב השולחן המקומי. התקשורת עם שלוחות-המשפחה באשר הן, פעלה ככה ככה. הטלוויזיה סיפקה בשידור ישיר: התחכמויות של "ליל-סדר". הוספנו להן את ההקלטה של הסדר היגורי. בקיצור, בלגן חגיגי.
להפתעתי צלחתי בכבוד את ה"מה נשתנה" בלי לטעות 'אפילו פעם אחת'. בנוסף, כל ילדי-השכנים ערכו "מה נשתנה" משותף לדיירי הבית. השתלבתי בטבעיות. אחר כך כאמור "התבלג"ן לנו רצף הסדר. לא נורא. העיקר ששרנו במשך דקות ארוכות את "קומו תועי מדבר". יצירה מרתקת.
את השיר המרגש: "וקרב-פזורינו" ניסינו לפזם בקול רם, אבל שרנו (בלב !!) בהתרגשות רבה והתמוגגנו. כאן בערך, התפוגג האירוע החגיגי והמזון חטף התקפה קשה. כמו בכל דור ודור, הקנידאלאך לפני שחוסלו, שוב נתקלו ב"מי שקם עליהם לכלותם". לצערם ולשמחתי זה לא עזר להם.
בין כל האירועים המרגשים נכשלתי בלימוד ארמית ולא ברור לי אם הבנתי את הגדת-פסח. עדיין מתבקש זיהוי לשלושה עשר "מידיה" מסתוריים, שחותמים את ה"אחד מי יודע". לפחות קלטתי למה החרדים אינם זקוקים ללימודי מתימטיקה. תנסו בעצמכם לספור מבלי לטעות, כמה פעמים מוזכר בהגדה "הקדוש ברוך הוא". אולי תבינו איזו משימה ניצבת בפניהם.
היום נאטמו כל מקורות האספקה. עקב החג ועודפי הצידה שנאגרה מבעוד מועד, כולם ממעטים להגיח החוצה. כך התפנה עוד זמן לקריאה, לשינה וכמובן לנישנושיעמום. לא נגלה לכם סוד כמוס אם נודה בפניכם שכבר נערכים לקראת גיחות-העתיד. היום נחים וצריך לסיים.
שלום לכולכם ושימרו על עצמכם… בשבילנו…
10/4 יום שישי
אם כי יש לנו יום-יום חג, היום מתאוששים ממנוחת- החג ומבטלנות-שיא (מס 1 בדרוג הבטלנות). הבוקר נפתח בגשמים מקומיים. למה דווקא במקום שלנו? במצודה מתחדשים הביקורים באתרי-הסיור הביתיים. המצטרפים הרעננים התבקשו כמובן, להגיע עם סנדוויץ' ושתיה. באתר "חדר המנוחות" לא מעוררים את הישנים שנת ישרים על העוקם. בהמשך יתברר אם השם של "ברזיית-נטפים" לא ישונה בתוקף הנסיבות ל"מעיינות הישועה". ואם עכביש-הסרגל עדיין במקומו.
אתמול אמר איש-מהשלטון (חשובון תורן), שבימים אלה עליו ל צ י י ן שעם ישראל מ צ י י ת. רציתי להוסיף לו שעם ישראל גם: מציי-ד את מאגר המזון הביתי. מציי-ן שדי נמאס. מציי-ץ בטוויטר. מציי-ר מרוב שיעמום. בגלל הצורך לציי-ת העם גם מצ'יי-ז (בלי פירוט איפה).
ההנהלה החליטה שבמצודה לא יהיה עצוב כמו בטרמינל של שדה תעופה. בידור טלוויזיוני וכתבי קישון מגוייסים להעלאת המורל.
כל עוד אין בקשות למתכוני מצייה (מצה-ברייט) מיוחדים, ממשיכים בטיגון המתכונים (רוויי-הביצים). הרגילים. כדי לא להיתקע במרלו"ג עם עודפי ביצים.
מאחלים לקוראינו, שהימים הקרובים יעברו עליכם בבריאות טובה ובקלילות.
שלום ויום-טוב לכולכם.
11/4 שבת. פסח תש"ן
שבת שלום לנאמני מצודת עציון!
קמנו לבוקר (ר)טוב, עם גשם ששוטף את חטאינו ואת התוכניות להתאוורר בחוץ. אווירת החג, השבת ומזג האוויר, מונעים את "התקפת-החריצות היומית" שהיינו אמורים לחטוף. שוב היום נשקיע זמן והרהורים ל ת כ נ ו ן מדוקדק של עריכת סדר יסודי בכל אגפי המצודה. כך שלוש פעמים תוכננו סידור הספרים. כך חילופי הביגוד לכבוד האביב והקיץ. אבל החורף לא מתפנה עדיין. גם מחלקת ההנעלה זכתה לתכנון מפורט. נגיע גם אל ארונות המטבח. האלבומים, האוספים, חומרי-הלימוד (מהימים ההם שבהם למדנו) וכל הטיוטות-ההיסטוריות יכנסו לתכנון בעתיד הקרוב. בינתיים לא משקיעים זמן ומרץ בסידור מעשי. גם לא בשאיבת-אבק יסודית (ממתינים לסופות-אבק שמתמהמהות בגלל הגשם). את מה שניתן לדחות לאחרי מחרתיים.., אנחנו דוחים בשמחה היום ונדחה גם מחר….
עוד לפני שמתחיל היום, כבר שקועים בזלילת מצייה, בלגימת קניידאלאך בלי חשבון, בהאזנות, כתיבות, פתרונות וגעגועים. פתאום מגיעים לחצות. איכשהו תמיד בחצות מסתבר לי בצער, שלא פתרתי את אפס קצותיהן של בעיות ההיגיון והטריוויה, שנשלחו אלינו היום. אם הטלוויזיה משעממת והסודוקו מתבלגן, אני יודע שהגיע זמן ללכת לישון. הסלטים וארוחת הבוקר מחכים, אז שבת שלום לכם.
חג שמח מהמצודאים
12/4 יום ראשון
שלום מהמצודאים במצודת עציון!
העיניים נפתחו הבוקר ליום בהיר. משימות היום מועתקות מהרבה (ויותר מדי) ימות-חול קודמים. סדר הבוקר כלל: נעליים, חדשות גיחת איסוף ראשונה (עם פרצופיה), ווטסאפ, סיבוב ביקורת בחצר הקיבוץ, קפה, עיתון א', סלט-מצייה-גבינות (ארוחת בוקר מותחת חגורות). התעמלות-שבועית, ווטסאפ וקפה. עכשיו משתדלים לתת כבוד למכשירי החשמל הביתיים. התרגלנו להשתמש מבלי להתייחס. מי ינצח בתחרות על הכבוד האלקטרוני? הרדיו, הקומקום החשמלי, המחשב, המיקרוגל, הסלולרי, או המקרר ? האליפות תימשך ואולי יוכתר מנצח. בינתיים צריך להעיר הערה משונה על חיסכון פסיבי: אילו פתחנו את דלתות-המקרר כרגיל, פעמים בודדות מדי-יום, אולי לא הייתי שם לב שמדי יום בימים אלה, נחסכות לכולנו אלפי נשיקות!! רק בגלל שלא הצמידו מזוזות לדלתות של מקררים.
בין התוכניות הגדולות והביצועים המצומצמים, שמאפיינים אותנו ואת כל המדינה, עדיין מנסים להאמין שבממשלה הבלתי-מצומצמת, אם תקום, יימצאו כמה שרים רציניים ולא רק המון שרים ציניים.
השעון, שבימים רגילים, די מלחיץ, בימים אלה לפעמים נעצר והזמן לא עובר. בכל זאת צריך לחתור לסיום הכתיבה.
לכולכם שלומות מהמצודאים.!
13/4 יום שני
שלום מהמצודה!
בוקר בהיר קיבל את פנינו. אבל במצודה מתחדשת שגרת-השיגרון. להמשך היום מתוכננים סיורים ביתיים, נישנושיעמום, תרגילי אי-כושר גופני, קריאה, צפייה, והרבה "קלוט ופלוט" בווטסאפ. בסיור הבוקר לא נתקלים בשמחת חיים. לא נראו חיוכים כי הפרצופיות שולטות במצב הרוח. אלמלא המצייה היומית אולי לא היינו מרגישים שעדיין חוגגים את פסח. כולנו בסגר מרצון.
כשמדברים על בני-ברק שבסגר, חשבתי על משהו ברוח הגדת פסח. אילו רבי עקיבא וארבעת הרבנים שסיפרו עד הבוקר ביציאת-מצרים, היו מתבקשים בימינו אלה, לשהות בבני-ברק, לשבת במרחק שני מטרים זה מזה וגם לעטות פרצופיה, אין לדעת איך היו מחזיקים מעמד. בבוקר כבר היו מגיעים שומרי החוק ולא תלמידיהם ואומרים להם: הגיע זמן זינזנה. שחרית כבר תתפללו במקום אחר.
הסטטיסטיקות של הקורונה משדרות לנו אופטימיות והיפוכה. חלקן משכנעות לצאת כבר מהסגר וחלקן מדגישות את החמרת המצב. פחות בדיקות ואיתור נפגעים לעומת יותר זקנים-נפטרים שמקלקלים את עקומות המחלה. אין ספק שעוד נצטרך לברר את מידת הסיוע שהקורונה שואבת ממחלות-הרקע. היא כנראה מגיפה נבזית ועצמאית רק למחצה. גם שתעלולי הפוליטיקאים יחייבו אותנו לכתיבת תגובה-הולמת.
עקב ריבוי התוכניות, צריך להיפרד להיום. הישמרו לכם!
שלום לכולכם מהמצודאים.
14/4 יום שלישי. ערב פסח שני
שלום לכוחותינו!
מצויד בפרצופיה יצאתי הבוקר לשוטט בסביבה הקרובה. מזג האוויר האביבי ועצי השסק העמוסים לעייפה (בפירות כמעט-כמעט בשלים), קיבלו את פני בחיוך. מאוד מתבקש לחייך אל העולם. החיים במצודה – באמת קלים ושלווים. די נעים להתפשר עם חיי בטלנות. לנו קשה לחייך, ולא רק בגלל הפרצופיה.
ידיעות הקורונה שבאות מבחוץ, עדיין לא מעודדות. אך יותר מדאיג המדרון התלול שנאחזת בו מדינת-היהודים. מקווים שלא נראה המשך להידרדרות. בינתיים מתברר שחייו של הזוחל-המתנצל ממש אינם קלים. אחרי זחילת-קומנדו קשה, מתישה ומבישה – יש לו בעיה. באיזו נעל מנעליו של השולטן, עדיף לו להתלקק-ולנשק תחילה? ברור שמגלגלי-העיניים ונושאי-התפילה לישועה שתבוא מריבונו של עולם, כבר מזמן מבקשים ישועה מריבונו של העם. כך בינתיים השליט של ביביסטאן, נענה למתלקקים, ומטאטא החוצה את שומרי-החוק ואת המחוקקים – לשמחתם הרבה של המצחקקים. אם זה לא היה אצלנו זה היה יכול להצחיק אותנו.
באשר לחדשות מהמצודה, חשוב להזכיר שעומד להיפתח אצלנו אתר סיורים חדש. הכוונה ל"תל-נמל". במקום נערוך מפגשים עם נמלים צעירות ונמרצות. בשאר אתרי-הסיור, הביקורים נמשכים כרגיל.
הסגר אצלנו מגביר געגועים אל צעירי- הדור ולמשפחה בכלל.
משימות ערב-החג שממתינות לנו, יחד עם הגיחות (לספורט-אתגרי!) ולהצטיידות, מחייבות עכשיו לקצר. ברור לנו ש"אין פתרון כנגד עריצות השעון"…
שלום וחג שמח לכולכם מהמצודאים.
15/4 רביעי. פסח שני
בוקר טוב ממצודת עציון!
היום אין צורך לערוך גיחות לקט, אפשר לבקש סליחה מהפרצופיות שלא יהיו בשימוש. כלומר אפשר להתבונן מהחלונות ולדעת שבחוץ חלים שינויי-אביב.
השתילים, הייחורים וצמחי-האדניות מגדלים שורשים ומלבלבים. אולי גם צמיגי המכוניות שלא זזו מהחנייה, כבר התחילו לגדל שורשים מבלי להראות סימני לבלוב. היום עם הקפה הראשון שומעים חדשות, וקוראים עיתונים מאתמול. שוב שמנו לב לתופעות ה "רקע". תצפית-הבוקר מהחלון מגלה מתחת לרקיע את ההר-הירוק-תמיד, שמשמש רקע לעצים ולפרחים. והוא כמובן גם רקע לציפורים ואי-אילו חיות מקומיות. אחרי-כן נדלקים המרקעים. צריך לראות בטלוויזיה, במחשב ובנייד את מה שהתחדש בעולם במשך הלילה. את קפה-הבוקר מכינים על רקע תמונות מרצדות ומוזיקת-רקע. למשמע החדשות הקורוניות (והכרוניות) קולטים כמה מר כיום גורלם של נושאי מחלות-רקע. בצניעותנו אנחנו יודעים מזמן, שעל רקע גילנו ועם מחלות-הרקע שנדבקו לגילאים שלנו: "לא כל גיל – הגיל כל-כך גדול".
חשבתי היום על זקנה אחת יקרה.
המון פעמים אני נתקל בה. היא כבר לא צעירה. בקרוב ימלאו לה 72 שנים והיא נראית לא רע לגילה. אבל היא בקבוצת הסיכון הגבוה ויש לה המון מחלות רקע.
כל חייה היא היתה רגילה להתקיים בבידוד, אבל עכשיו היא מחפשת מחסה בטוח, מפני חבורה של חולים-חסרי-התחשבות שמסתובבת חופשי ומאוד מסכנת אותה. היום בעידן האגואיזם אולי יכולתי להתעלם ממצבה ולאמר: "מה איכפת לי ממנה?" אבל זאת המדינה שלי…
זהו, אם חושבים, על אחרים סימן שבעיות הבריאות שלנו לא מעסיקות אותנו.
אנחנו מקווים שכולכם מרגישים טוב ובריאים ככל-הניתן.
שמרו על עצמכם… בשבילנו…
המצודאים.
16/4 יום חמישי
בוקר טוב ושטוף-שמש לכולכם!
המימונה עברה עלינו ללא התרגשות מיוחדת. מצאנו במצודה מפלט מהעיסוק במופלטות. בשעה זו, שבה נכתבים הדברים, אנחנו אחרי פעילות-השיגרה השבועית. הסתיימו: מסע הרכש, שטיפת המצודה במתכונת הקבועה, הסלטים, המצייה וארוחת הבוקר. כעת חייבים לסדר את המשימות האינסופיות שמיועדות להיום, על פי דחיפותן, חשיבותן ונוחיות ביצוען. לא נוח? אז לא היום! נדחה לאחריי מחרתיים… ריבוי הפניות להפשרת ביקורים גם באתרים הכי שמורים שלנו, מחייבים לפרסם הבהרה: האתר הכי שמור למצודאים (בלבד!), זהו "כר-הצופים". ממרומי כר-הצופים על גבי הכורסה או הספה, אנחנו צופים בטלוויזיה. לפעמים אפילו שרים ממרומי הכר: "שלום לך ירושלים".
בימים טרופים אלה אני מתחיל לארגן זיכרונות. בהתמשך הסגר אתם עתידים לסבול אם אתחיל לשתף אתכם במצעד הזיכרונות.
לתדהמתם של דאגנים טובי-לב, מצבנו לא נואש! ולא התמכרנו לניקיונות! לא הגענו למצבו של חבר משועמם, שסיפר שלאחרונה הוא צמוד למברשת שיניים. כי אצלו מברשת השיניים נועדה לניקוי יסודי של החריצים בין הבלטות. אנחנו עדיין קוראים, מתייחסים יפה למאכלים, מתפעלים מהאביב, כותבים, צמודים לווטסאפ ולמשדרים, פה-ושם מתנועעים ולהפתעתנו אפילו מתגעגעים (לכולכם).
שיהיה לכולכם סופ"ש מעניין ונעים.
מברכים המצודאים.
17/4 יום שישי
שלום מהמצודה!
התעוררנו לבוקר ראוי לציון. אמנם השמש, העננים, הציפורים והפריחה דומים ליום אתמול, אבל היום הוא "יום השלושים". אפילו התשורה הנחמדה לציון המימונה, שקיבלנו מוועדת התרבות לא השכיחה אותו. קשה להאמין שחלף חודש מאותו הדו"ח הראשון שנשלח אליכם ממצודת עציון. חלפו 30 (!) בקרים. הזמן לא ממש נעצר, בכל יום נדרשנו להמציא תעסוקה נוגדת-שיעמום ודי הצלחנו. נוכח ריבוי-הפניות של "המודאגים", ברור לנו שאנחנו כבר נמנים על "אוכלוסיית המדאיגים". אנחנו שלא ברצוננו מדאיגים: את קרובינו הדואגים לבריאותנו. את שלטונות הרפואה, שמא נקלקל להם בטרם-עת את עקומות הקורונה. אחרי-כן נוכל, מבחינתם, לפנות מקום ולהתפנות. את טובי-הלב שמתנדבים לעזור לאומללי האומה. את ה"סוציאליים" מהרווחה, שאם נעסיק אותם, תהיה זו שעתם הגדולה. את אנשי הטלוויזיה שמשוכנעים שנורא עצוב לנו ומשום-כך ממחזרים הומור (לעיתים יבש ועצוב). רק שלא יהיה לנו עצוב.
מדברים הרבה על יציאה מהמצוקה. זה מזכיר לי שאחד מבני המשפחה (השם שמור היטב בזיכרוני), על השאלה: "מה שלומך"? נהג להשיב בשאלה: "אם אחרי פעולת המעיים, הייתה הבוקר 'יציאה' משביעת רצון, אז מה רע לי"? כבר אמרו חז"לינו: "אם לפעמים החיים מצחיקים, אז צוחקים". בינתיים, בימים הקרובים לא מחכה לנו שינוי מסעיר. סיורי המבקרים באתרי המצודה (שחלים על "כל האוכלוסייה" המקומית) – נמשכים כרגיל. דיירי המשנה: הספרים והעכבישים, לא מחבבים את הניקיונות שטורדים את שלוותם. לקראת סופ"הש יש לנו עכשיו קצת פעולות-לקט ואירגון. אח"כ ניכנס לשיגרת שיגרון ונקבל את השבת.
שלום לכולכם ושבת-שלום מהמצודאים.
18/4 שבת
שלום מהמצודה!
שבת. כלומר מותחים את ההשכמה עד מעבר ליכולת. מתהפכים מצד לצד ויודעים שמתחיל יום יפה ושקט. אין סיבה לקום מוקדם אבל קמים ב-7:00 (בהרגשה שכבר צהריים). לאחר פעולות השיגרה שנרכשו בכל שבתות-החול שעוברות עלינו. יושבים עם הקפה לכתוב את הדו"ח הזה. האם השיגרה הפכה אותנו לרובוטים? האומנם אנשים נוטים לנהוג כמו רובוטים? לפני זמן-מה, רק אחרי הגרביים ונעל אחת, נזכרתי שעוברים לסנדלים.
התחלתי לבחון כמה פעולות "רובוטיות" אני עושה באופן אוטומטי. האם אני יסודי כמו ה"ניטו" (השואב הרובוטי של הרצפה), או מחפף ופועל ע"פ העיקרון של "גומרים-הולכים". לפניכם רשימה חלקית של פעולות שמבוצעות באופן "רובוטי":
* בהשכמה, כמעט לפני פקיחת העיניים, מפעילים את הקומקום החשמלי.
* סידור מדוקדק של המיטה. כאילו יוצאים לכל היום מהבית.
* צחצוח השיניים (מעט הטובות שנשארו) תמיד מתחיל מאותו הכיוון.
* הכנת קוביות נייר בשירותים.
*הכנסת צרור המפתחות לכיס גם שלא לצורך, כי לא יוצאים לפתוח נעילות.
*סדר קריאת עיתון בשיגרה, מתחיל אוטומטית: בראש, בגב, מודעות-האבל ואחר כך רפרוף על הכותרות. ובסוף גם קוראים תוכן. פעם, לפני שנעלם, ניתן דגש לספורט.
*ניגוב הסוליות לפני הכניסה לבית, גם כשאין בוץ בחוץ.
*מרוץ על פני התחנות ברדיו ובטלוויזיה. ובסוף שוב נוחתים בתחנה הקבועה.
*התארגנות לעשיית סלט. בכלים קבועים ובסדר שגרתי. (תמיד ממליחים עם מלחיה ריקה).
*התמקמות על הכורסה, רק כדי להיזכר שבכלל צריך מיד לקום לבצע דבר-מה אחר.
זהו אולי ההסבר למה בשבועות האחרונים הסיכום של המצודאים נעשה יותר ויותר רובוטי.דבר אחד ברור, אני הרבה פחות יסודי מהרובוט ונוטה (ככל- האפשר) לחלק לעצמי הנחות בביצוע.
היום שוב נקרא ספרים ופרשנויות-עיתון, נתעסק באוכל, נחלום מול הטלוויזיה, נקלוט ונפלוט בווטסאפ, אולי אכתוב, נתעצבן מההתרחשויות בסולטנות ביביסטן ואז נגלה שהיום חלף ולא הספקנו כלום.
אם כך, לפני יום השיגרה אסיים בברכת שלום לכולכם.
19/4 יום ראשון
שלום
העיניים נפקחו הבוקר לשבוע-טוב חדש. הציפורים, השמש, הצמחים והרמשים חוגגים כאילו אין קורונה. גם אנחנו העמדנו פנים כאילו אין קורונה, אבל הסתרנו אותם בפרצופיה, באיסוף הבוקר אף אחד לא ראה אם חייכנו או לא. אבל מאוד רוצים למצוא סיבות לחייך. לפיכך נזקקתי לחפש ולמצוא בדיחות ברוח הזמן. גיליתי רק בדיחות עם הומור יבש עד עצוב. בכל זאת. הילדים והישישים מייצרים בדיחות והן לא לגמרי עצובות. למשל בדיחת הילדים על יוסי: בעת הסגר, אבא התרשם מאוד מהיצירתיות-המרגיעה שיוסי בנו גילה במפתיע. הילד יצר בהשראת הקורונה הרבה מסכות-פנים צבעוניות. אבל אימא רתחה מזעם כשהתברר לה באיחור שאין יותר חזיות בבית.
תוך כדי "עשיית-קילומטרים" באוויר החופשי ובשמש, נזכרתי בבדיחת-קורונה ישנה. הלצה אחת של ישישי-הדור: מסופר על זליג מבית האבות השמור והמסוגר. שאלו אותו איך זה שבסגר הוא נראה כל-כך שזוף? הישיש השיב: אני הולך לכל הלוויות של החבר'ה. מה לעשות שהלוויות נערכות תמיד בצהריים?
סדר-היום שבנינו לעצמנו, מציב אותנו במסגרת זמנים די מחייבת. על פרקים "מדהימים" מתוך סדר היום שלנו ייכתב, אולי, בהמשך. עכשיו צריך להדריך עוד סבב "סיורים בטירה". לכתוב "דיווח עם סיום", לפני פרוץ ה"נדנוד".
אי לכך (כך כותבים?), שלום רב לכולכם מהמצודאים.
20/4 יום שני
שלומות מהמצודאים הנצורים!
בוקר חמים קיבל את פנינו. ליתר דיוק את הפרצופיות שהסתירו אותן. החיוכים נבלעו, הקפה נשתה, השמש זרחה ו… השגרה חזרה. היממה במצודה מתחלקת כמעט בקביעות, לכמה וכמה משימות. נפסח על סבבי-האיסוף (עיתונות, ארוחות קופסה, מצרכי-מזון, כביסה וציודי-בית). ונדלג על הסיורים המונוטוניים. ועל הצפייה, הקריאה הספורט והטואלטיקה. נתחיל דווקא בשעת-המנוחה – מפני כל המנוחות היומיות. בזמן האחרון, מאוחר אחרי ארוחת צהריים, סביב השעה 3:00, עם הספר ביד, אני שם-לב לפתע שהאותיות מרצדות, המילים קופצות והשורות מתפתלות. לכן ברור, שלטובת סדר-היום המושלם – אני מתבקש כבר להתארגן לשנ"צ (שנת צהריים). אצלנו סדר-ההתארגנות קבוע. לצורך העניין מציבים על הספה את כר-הצופים ומתבססים במרומיו, משתלטים על ה"שלטים", מחלישים את הווליומים מבלי לכבות את: הרדיו, המחשב, הטלוויזיה והנייד. גם בשינה כידוע, לא מנתקים את הקשר עם העולם! אם ההתארגנות מצליחה, שומעים ברחבי המצודה את תרועת הנחירה. כך כולם יודעים שכבר חל מהפך:- שנ"צ הופכת לשעת נחרת צופרים. במקרים שבהם מטוסי הסילון לא רועמים, תמיד יהיו אלה מצהלות-הילדים והקפצות כדור מאחורי החלון, שקוטעים לנו את שעת ההינתקות ובטלה.
בחוץ בהיר ומזמין "לעשות קילומטרים". עלינו להשאיר כמה דיווחים למחר. ולהיפרד.
שלום לכולכם. שימרו על עצמכם… בשבילנו…
21/ 4 יום שלישי. כ"ז ניסן יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
שלום לכולכם!
היום, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, איננו יום רגיל עבורנו. הדיכאון משודר נון-סטופ ברדיו ובטלוויזיה. זכרונות האימים מהשואה לא כל-כך מצליחים לעמעם את "חגיגות הניצחון" של מכפילי הממשלה. שבעי-הנחת מעצמם מייצגים שלושה תריסרים של שרים עתירי משכורות. כאילו אין מצוקות כלכליות מסביבנו. על "הכל" ו"בשם הכל" בשנה הזו הקורונה מאפילה על תחושותינו.
לפעמים במצודה, עם או בלי אלבומי משפחה, יכולים להיתפנות למחשבות שמעבר לשיגרה. למשל מחשבות על פער הדורות. לא רק בגלל הבדלי הגיל והכושר-הגופני אלא בעיקר בהתנהלות שהוטמעה כהרגל.
בהתייחסות לאוכל. המצודאים למשל, מאוד מתקשים לזרוק אוכל, כי אוכל זה לא קופסה של פררו-רושה (שאולי-אולי תוכל לשמש ל"משהו חשוב" לפני שתטוס). ארוחות ה"חבלים" (מאכלים שחבל לזרוק בטרם יצברו עובש…) מתקיימות מתוך ההרגל ולא מהקמצנות. בכלל מניעת בזבוז זו דרך חיים. על כן מעציבה הידיעה שסולטנות ביביסטן, אחרי שתפקיד/ר את השרביט בידי הווזיר המחליף, בעצם מתכוונת להמליך את "יורש העצירות נרו-יאיר". שכונת נתניהו הבזבזנית בלב ירושלים. כבר חרגה מרחוב בלפור ומתפישת-חיינו על צניעות וחיסכון.
אנחנו מנסים לשקם את "חגיגות היום-יום". הבידוד כשלעצמו לא מעציב, לא מרעיב, לא מעייף, לא משעמם, ובוודאי לא מייאש. כבר אמרו חז"לינו: אם צלחנו את הדבר ואת השחין. ועברנו את פרעה אז נעבור גם את זה.
הרבה שלומות לכם מהמצודאים!
22/4 יום רביעי
שלום מהמצודה!!
קמנו לעוד יום שטוף-שמש ומיד התחלנו בפעולות תזזיתיות, כאילו המשימות והעולם יברחו לנו וייזלו מבין האצבעות. התעשתנו, ענדנו פרצופיות ופרצנו החוצה בסערה.
לידיעתכם, "כל" תושבי המצודה זכו לקבל מתת מרגשת, בדמות צמד פרצופיות-צבעוניות וחביבות. כל-כך נחמדות שאין בטחון שנרצה להיפרד מהן ולהסיר אותן מהפרצוף אחרי הסתלקות הקורונה. בגלל הפרצופיות, ליקוטי הבוקר הושלמו מבלי שחיוכינו-השמחים יוסגרו לעולם החיצון.
פרקי היום "אתה-נח" שלנו, מופרעים כמעט 60 פעמים ביום בידיעות-קורונה מונוטונית. הן מושמעות ברדיו ובטלוויזיה כאילו היו חדשות ומתחדשות. לפחות שומעים שאנחנו בישראל הכי טובים והכי בריאים שבעולם, ואלה החדשות… לתפארת מדינת ישראל… בקצב הזה עוד ייוולד ויושר הימנון לקורונה. אולי הוא יחליף את ה"כל עוד בלבב…"
הנושא שראוי למחקר מעמיק: איך הם מצליחים 100 פעמים (בתוך אותן הידיעות) לאיים על ישישי-הדור בסגר-חמור. במקום להתייחס לאיומים ברצינות-דיכאונית מופרזת אולי נצטרף ליצירתיים שיתארגנו למעקפים…
מפגש האחים-לנשק שמתקיים מדי-שנה, עם משפחות הנופלים במערכות ישראל, לא יתקיים בגלל הקורונה. אנחנו נרגיש את זה.
סדר היום במצודה נמשך כמו היה כבר להרגל. מתצפתים המון על הטלוויזיה (ומעט מעבר לחלונות), קוראים, כותבים, אוכלים, מגניבים ספורט במרחבים הפתוחים, ובין לבין (כלומר כל הזמן) צמודים לווטסאפ עם נישנושיעמום.
יום טוב ושלום לכולכם.
23/4 יום חמישי
בוקר טוב לקוראינו!
נפתח עוד יום ברוך-שמש ורווי איומים על המסכנים שמסתכנים בתחלואת-מוות. לא מזמן הסתיים מסע-שטיפה במצודה, שנערך בעקבות ניטו הרובוט. ההתארגנויות שלנו ומעט המנוחות מתחילות מעכשיו.
תמונת המצב כמעט מתבהרת. מבינים שהקורונה מכחידה את:
# מחלות הרקע. לעיתים רחוקות יחד עם הזקנים החולים ובדרך כלל את הנמנעים מטיפולי-רפואה.
# תחלואת-הרקע התקופתית. נמנעים מלהזכיר שפעת, אדמת, גרדת חזרת ושאר המחלות שוכנות-הקבע.
# היגיון הרקע. של הפחדנים ושל הפוליטיקאים.
# שמירת המשקל והכושר.
# מפגשי החברים שתמיד איתנו ברקע
אבל אנחנו? מאוד נהנים לאכזב את מי ששלחו אותנו להיכחד במרחבי-הקרח, כמו אסקימוסים תשושים. לא מתפרעים ולא נכנעים. יש לנו תעסוקת-תחזוקה. גם כשאין גשם, מאיצים (בלי הצלחה) ומנסים לשכנע את מתקין המרזבים החדשים, שיגיע לתקן את החורים ונקודות הדליפה. אבל עכשיו הדליפה לא נראית. גם ללא דמיון-מתלונן, אנחנו יודעים מה צפוי לנו בחורף הבא.
מצופה ממכם שתקבלו בהבנה את חילופי האותיות שמוקלדות בדיווחי המצודה. הן "יוצאות במקרה" בגלל שעובי האצבעות – איננו מותאם לקוטן האותיות במקלדת שבנייד. תירגעו, זה לא בגלל אלצהיימר. עדיין.
שוב המון שלומות לכולכם,
מהמצודאים.
24/4 יום שישי
שלום וסופ"ש שמח לכולכם!
מסתיים שבוע רב-אירועים בסביבתנו הקרובה והפחות קרובה. נערכים לשבת מלאת הפתעות. בוקר די-שגרתי כבר כמעט מסתיים. לפיכך לא מפסיקים לסכם, לרכוש תובנות ולתכנן את הימים הבאים. מבחינתנו, המצודאים הנצורים מרצון, האביב מתבזבז בחוץ.
בימים הרי-גורל אלה, עולה הצורך כמקובל במדינה, להעניק צל"שים למצטייני-התקופה. עם זאת לא ראוי לחלק צל"שים בעיניים עצומות, כפי שנוהגת השרה מירי סיבוני. גם אם אצלנו במצודה, לא נקיים טקס הדלקת משואות. נתגבר על הקושי ונבחר את הראויים ביותר להעלאה-על-נס… בטקס חסר משתתפים…
אלה חמשת הפריטים הצנועים והדוממים (רשימה ראשונה) שקרנם עלתה בימי הקורונה:
# המקרר עם הדלתות נטולות-המזוזה. על שלאורך היממה הוא מסתפק במנוחה מינימלית (בין השעות 03:00 ל06:00) ובשאר הזמן עם פתח-סגור-פתח, משרת אותנו בנאמנות.
# המשקל, שאינו מתלונן על ההעמסה ההולכת וגדלה, (וללא התחשבות). שמוטלת עליו, בעלותנו להישקל.
# מקצצת-הסלט עם הלהבים המסתובבים. על טונות מיני-הירק שכבר נקצצו מבלי להרגיש.
# הנייד הסלולרי (מכשיר הקשר הצמוד), על עמידתו האיתנה בכל משימות-הקשר עם העולם הסובב. קשה להעריך מה היה מצבנו בלעדיו, וללא 'קלוט ופלוט בווטסאפ' באמצעותו.
# נעלי הבית. שהשלימו בחודשיים האחרונים מהלך של מאות קילומטרים; מרחק השקול ל-5 שנות-שימוש רגילות.
עכשיו בחוץ יש יותר מדי "מזג-אוויר". כלומר סגרירי ולח. לקראת שבת צריך להספיק לסיים את ה"קילומטרים-הספורטיביים" ואת גיחות ההצטיידות.
שלום לכם מהמצודאים!
25/4 שבת.
שלום מהמצודה השבתית!
בוקר מעט סגרירי מקיף את המצודה וסביבותיה. פקיחת-עיניים מאוחרת (שבת) לא משנה את ההרגשה שאתמול סיכמנו עוד יום במצור מרצון. אמנם במצודה החמימה לא מורגשת מצוקה כלשהי, אבל צרות-הרבים נשמעות גם כאן, ועוד איך! גם כאן יודעים ש"ממשלה לנו רחבה ומדינה לנו חרבה". אכן "החרבה" ו"הרחבה" נכתבות באותן האותיות.
מדברים הרבה על "שחרור החבל" לעסקים ולכל היושבים במצור ובסגר. ומעט מאוד עושים. מגבלות הטווחים לשוטטות מחוץ למצודה, מעלות מחשבות על משמעות מידות-האורך של "החבל המשוחרר". ברור לכל ששחרור הכבל של החכה – עדיין לא משחרר את הדג החזק שניצוד בה. וכן הכלבלב בקצה הרצועה, מוגבל לטווח של אורכה. החבל הכי ארוך שזכור לי, היה חוט השפגט של העפיפון. כאשר שיחררנו את החבל עד הקצה, נוספו לעפיפון גובה והרחבת אופקים, והוא – עדיין היה קשור בחבל.
לעומתם אנחנו שומרים מרצון, על טווחי ההתרחקות שלנו מ"המצודה". אולי לא שותקים כמו דג ולא מכשכשים בהשלמה בזנב, כמו כלבלב. ואפילו לא ממריאים כעפיפון, רק מתייחסים ברצינות להפחדות של מנהלי-הקורונה.
היום בכוונתנו "לחגוג" ולחרוג מהשגרה. איך אמרו המתיימרים להצליח ולראות את חלומותיהם מתגשמים? "נראה מה ילד-יום". דיווחים צפויים בעתיד.
לעת עתה אלה כל "הגדולות והנצורות" שניתן לדווח עליהם מהמצודה.
היו שלום. נוחו היטב לקראת אירועי העתיד.
המצודאים.
26/4 יום ראשון
שוב בוקר טוב לקוראינו!
הבוקר הזה בין האתמול למחר, איננו שיגרתי. אמנם השמש, האביב, הפרחים והציפורים חוגגים כהרגלם, אבל במצודה מציינים את יום-ההולדת ה80 של רותי. (היא הרי מחצית מאוכלוסיית המצודאים).
אתמול חרגנו מכל המוסכמות. עם פרצופיות, טפיחות מרפקים, ומרחקים סבירים מהמצודה ובינינו, יצאנו לנוף-הלולים הפתוח. הנכדות/ים, הבנים/ות הפתיעו והביאו לרותי שמחה רבה. אפילו מזג-האוויר התחשב בגודל-המעמד והגשם ירד אחרי הסיום.
ממש כדברי השיר:
עננים על ראשינו,
אך הרוח איתן
החגיגה נחגגה חי-שמיים.
גם הרמנו כוסית
לחיי רותי. כן-כאן!
אז מה אם הקדמנו יומיים…
תחילת שבוע, עם אירועי זיכרון (ואחר כך שמץ שמחת-עצמאות) מחייבים אותנו "לחזור אל עצמנו" ואל המציאות ולזכור שהיום לא מתארך לנו.
מעבר לקיום היומיומי גם היום אנחנו נורא "קצרים בזמן" כי צריכים "להספיק":
# למלא את הסקרנות. במחקר-חדשותי, על מה שמחמיצים מעבר לתחומי המצודה.
# לקרוא 2-3 עיתונים.
# לזפזפ בכל התחנות והתקשורת האלקטרונית.
# לכתוב כמה מילים מבלי לפספס אותיות.
# פעילויות תחזוקה לגוף. (ספורט, טואלטיקה, הסוואת מכאובים וכיוב).
# לקרוא ספרים,
# לערוך סיורים ותחזוקה באתרי-אטרקציה שונים במצודה.
# לערוך גיחות הצטיידות לטובת המרלו"ג.
# להשתלט על ארוחות-קופסה ועל המאכלים שמכינים בעצמנו. אלה כמויות מסחריות שלא תביישנה אף מסעדה.
לפני הריצה "להספיק", קבלו את ברכתנו.
המצודאים.
27/4 יום שני. ערב יום הזיכרון.
שלום לכולכם!
היום יתחיל עבורנו יום הזיכרון, רשמית במדינה הוא יחול מחר. אבל מזה כמה ימים אנחנו סביב ההתארגנות המיוחדת לזיכרון בימי-המצור של הקורונה. זה לא רק תיאומים של מפגש-חלופי וליקוט פרחים, נר זיכרון, וכמה מילים.
היום חל יום ההולדת של רותי. בלי החגיגות – כמתבקש פעם ב80- שנה. אבל מחצית מקהל המצודאים לא שוכח.
לא נדרשת סיבה מיוחדת לעריכת חשבון-נפש להתנהלותנו במצודה. גם היום מתאים לכך. לפעמים צריך לעצור ולשאול: סביב מה מתנהלים חיינו במצודה?
אם מנמנמים או ישנים, כנראה באותו הזמן לא עובדים. אם בוהים באקרנים ממרומי כר-הצופים, סימן שמתמכרים להומור משוחזר. אם קוראים, מן הסתם מנסים ללא הצלחה להתחמק מקלוט – פלוט בנייד. אם כותבים בווטסאפ (עם ראייה בעייתית), מתרגלים את האצבעות בצליפה על אותיות. ואם מתמכרים לאכילה אזי מוצאים בה בכל מובן שהו את "טעם החיים". הארוחות אצלנו מתבצעות בתפרוסת יומית משונה למדי.
# סלט רב-פעמי. נעשה בבוקר ומספיק נון-סטופ לארוחות האינסופיות, שמתקיימות עד למחרת.
# חביתות מגוונות (עם העדפה למצייה). יוצאות מהמחבת, בכל שעת-רצון.
# מרק תלת-יומי שלעיתים "מחזיק" כמעט שבוע. (בזכות המקרר כמובן). הוא נמזג לכרס שלנו מדי צהריים וערב.
כעת מסתיימת ההתחלה של ארוחת הבוקר הממושכת. גם הדיווח יסתיים "לטובת" המשימות שלפנינו.
שלומות לכם מהמצודאים!
28/4 יום שלישי. יום הזיכרון.
שלום לכולכם מהמצודה!
היום הוא יום עצב ואבל לכולנו.
עוד יום של נרות זיכרון.
השקט יוצא-הדופן שנכפה עלינו השנה מעצים את הזיכרונות העצובים. אתמול פקדנו את הקבר של אסא ז"ל. מחמת הקורונה אין בכוונתנו "להתקהל" בבית העלמין, בטקס הזיכרון שהיום ממילא התבטל.
השקט היום מחריש מחשבות (ואוזניים), בגלל הזיכרונות שפורצים פי כמה לעומת שנים קודמות. בנוסף לפרטי אירועים משותפים שהיו לי ולאסא, צצות בזיכרון דמויות נופלים שנשכחו ממני עד היום.
נדמה שעולים בזיכרון עוד ועוד ועוד נופלים. (אחרי 50 הפסקתי לספור). פגשנו בהם בבית הספר, בשירות הצבאי, בקיבוץ אפיקים, ביגור, ולאורך הדרכים שעברנו בחיים. השקט מעיר סערת רגשות, עצוב להיזכר. אני נזכר בהורים של הנופלים. הכרתי רבים מהם. משום-מה, דווקא, אינני יכול להשתחרר היום ממבטם של תחיה ודב גלבוע מאפיקים, ששכלו את שני בניהם עידו וזלמן ז"ל, שנפלו במערכות-ישראל. איך לא העזתי להישיר מבט אל עיניהם הכבויות שהביעו עצב וייאוש. כעיניהם של ההורים השכולים כולם. כמה אי-נוחות חשתי, אני, כשלא הצליחו להסתיר דמעה. מעניין למה בתוך השקט והצער, לא שמים-לב איך חוזרים אל נישנושיעמום בלתי נגמר. מעניין איך הדממה נשברת בתוכניות-הטלוויזיה שעוסקות בזיכרון; וגם אומרות-שירה נוגעת-ללב.
מחר אולי נשתלב בשמחת "צום העמימאות".
לפחות נשתדל.
שלום לכם מהמצודאים!
29/4 יום רביעי. יום העצמאות.
שלום וחג שמח.
לא השכמנו קום אבל אנחנו יודעים שלשבתון של היום כולם קוראים "יום העצמאות". עוד שבתון לא מיוחד שעובר על נצורי-המצודה. נרות הזיכרון נשרפו כנהוג. מבחינתנו יכולים לכנות את היום: "צום העמימאות". אכן, זהו יומם הגדול של המנפנפים זובחי-הזבחים. מעניין איך עדת הטורפים ההולכים על שתיים, תסתדר השנה עם המגבלות? ובלי שלל הזבחים? (האם יתכן שהצמחונים והטבעונים, טיפ-טיפונת שמחים לאידם?). אולי-אולי השנה תשתכח האמרה: "המנגליסט יטעם ראשון… ועם עשן ילך לישון…".
אל תדאגו! גם אנחנו לא נוותר על "ליטרת-הבשרים" שהועברה למרלו"ג של המצודה; "לטובת" "צום העמימאות" שיוחג כהלכתו, שהרי הוא חג הנפנופים. נטרוף בלי לנפנף. במקום להתלונן על מדינת-היהודים הנשדדת, ובהקשר לטריפת הבשר, קבלו משל-שועלים, משוכתב ברוח התקופה.
אריה, חמור ושועל הפליגו בספינה. החמור תפס יוזמה וגבה מכס מכל נוסעי הספינה המבוהלים. השועל התככן תמה ושאל: "חמור, איך תהין לגבות מכס מכולם? וכיצד אתה גובה גם מהאריה-המלך?" ענה לו: "ממילא את כל שאני גובה, אני נאלץ להעביר אל גנזך האריה – המלך." הלך השועל לאריה וסיפר לו על תעלולי החמור. האריה בזעמו תפס את החמור וקרעו לגזרים. אחרי-כן זימן את השועל וציווה עליו לערוך את נתחי-החמור כיאה לסעודת מלכים. עם עריכת הסעודה כמצוות-המלך, השועל חמד וזלל את… לב-החמור. האריה הקפדן, סר וזעף, שאל את השועל: "לאן נעלם הלב?" מבלי להתבלבל, השועל ענה במתק-שפתיים: "האם כבודו חושב שחמור בעל-לב היה עושק אותך? ברור שהוא היה חסר לב." פעם-פעם מוסר-ההשכל היה פשוט: "הגונב מגנב – פטור". אבל היום בואו נזכור מי הוא מי.
ה ארי"ה זה א.חד ר.וצה י.ותר ה.רבה. יש לו הכל-הכל וזה עדיין לא מספיק לו.
ה חמו"ר זה ח.שוב מ.תחזה ו.רוצה ר.גיעה. יצור תמים, מגודל וגדול אוזניים.
השועל הוא ש. ועל ס.פרדי (ש"ס). נכלולי וערמומי.
אם תקראו בשנית, תבינו אל מה התכוונתי. גם תראו למה ראוי לסיים את המשל בתוספת: "ומאז שני חסרי-הלב מושלים בספינה" ותוכלו לתת לו מוסר-השכל אחר: "השליט הכי-גדול זקוק לחנפן-חצר, לא פחות מהחנפן-הקטנטן – שנזקק לשליט".
ידוע לנו שהמצור לא ישבור אתכם. אם כך, תזבחו, תתרווחו, ותשמחו.
חג שמח לכולכם מהמצודאים.
30/4 יום חמישי
דרישת שלום מהמצודה!
קמתי על צד ימין. כלומר פקחתי בזהירות את עין-שמאל ונוכחתי שהעולם עדיין קיים. אור, עצים, וקולות ציפורים, מציצים-מצייצים בחלון. תוך כדי פעולות השיגרה ותכנוני-החובה נזכרתי במציאות שאינה משתנה. בעצם המצור לא מזמן הפתעות. אלא שהיום, כרגיל, טורדים את שלוותם של העכבישים. כי עכשיו עורכים נקיון יסודי. איך פעם אמרנו על שטיפת-הרצפה? זהו "הלכלוך השבועי של המים בדלי למען החלוקה הצודקת של הלכלוך בין כל המרצפות".
מתברר שבשעות השיעמום הראש ממציא מחשבות הזויות. למשל, נרות-הזיכרון התחברו לצורך בעידכון הצוואה. ויש הזיות חמורות יותר. בגלל ההקפדה על הבידוד, הדמיון עובד שעות נוספות, אתם תצטרכו "להתייחס בהתאם" למעשייה הבדויה שתגיע בהמשכים.
ובכן, שלום לכם מהמצודאים.
להלן "המעשייה" המטרידה: כל הדברים נראים כרגיל, אבל אינני משתחרר מהידיעה המוזרה שנחתה עלי. "במאי תיפתח עונת הצייד". לפני החג האחרון ושריפת נרות-הזיכרון, מצאתי בין דפי-העיתון מעטפה ירוקה ומסתורית. היה כתוב עליה "לא לפתוח!" אז לא פתחתי. זכרתי שהמעטפות הירוקות השתייכו לחוג הציידים המקומי. את החג רצינו לפתוח עם זיקוקים בחלון וריקודים בסלון, אבל אני הסתגרתי אחרי וילון. עם המעטפה. ליד ה"לא לפתוח", גיליתי תוספת באותיות מיקרוסקופיות, "אישי לא לפתוח בציבור". רק עכשיו בחלוף יממה פתחתי (מהר-מהר…) את הירוקה המסתורית. הסקרנות ניצחה. מצאתי בתוכה אזהרה מודפסת בשורה אחת ארוכה. בלי חתימה ובלי סימנים מחשידים. היה כתוב בה: "לא לזלזל! במאי תיפתח עונת הצייד וכולנו על הכוונת. פרטים מבצעיים וסודיים יבואו בהמשך." אינני פחדן ובוודאי לא מאוד אמיץ, אבל ההתראה הזו מאוד מבהילה. אז הפעלתי זיכרון ומודיעין-פרטי בכדי לברר במי ובמה מדובר. ובכדי לא להכשיל את שאר המצודאים (את האחת והיחידה) אני אכתוב מכאן ואילך בשמי בלבד. אני מביא לידיעתכם את העובדות הראשונות שביכולתי להפיץ.
א. המקור רציני ומהימן.
ב. האיש שפעם-פעם נחשב לאלוף שמועתי, הינו צייד ותיק ומנוסה. כדי לא להסגיר מקור כל-כך מהימן, אקרא לו בשם צדוק צידון. (הקשר למומחיותו בצייד – מקרי בהחלט). בעברו המודיעיני הוא צד מן-הסתם… לא מעט אנשים.
ג. הצייד הנ"ל לא משתמש בתקשורת אלקטרונית כי מי כמוהו יודע איך היא ניתנת למעקב.
ד. מדובר בפרשה מסעירה ומתגלגלת, שתובא גם אליכם בהמשכים. בכדי לקלוט את הרצף, מומלץ לשמור את כל חלקיה. אפשר ורצוי להפיץ את הכתוב אך ורק בין ידידים, שיוכלו לסייע בשעת הצורך.
כדי לא להעיק, עלי לסיים כאן. (על אפכם וחמתכם ההמשך יבוא).
1/5 יום שישי. האחד במאי.
שלום ובוקר טוב!
התעוררנו בכיף עם ציוץ הציפורים ולא מיהרנו לשום מקום. אז מה אם מסתלבטים במיטה. אם נשתמש בשמיכה עוד כמה דקות, מה יברח? מה ילך לאיבוד? ומה נפסיד?
כהרגלנו – קמים, מתארגנים, עיתון, קפה, טלוויזיה, קלוט-פלוט בנייד, והעולם כמנהגו נוהג. לא נפסח על טואלטיקה ואתלטיקה שנהיו לשיגרה.
היום נציין בצמצום את יום ההולדת של נעה, נכדתנו הבכורה. המון ברכות מכל הלב כי לא ניתן להרחיב…
סקירת האתרים במצודה גילתה מדף שהתעייף ונתלש. יהיה מעניין למקם אותו מחדש.
החקלאות הביתית עולה היום מדרגה. מתוכננת זריעה של עץ נדיר שבנדירים. היחידי שהיה ביגור ובצפון-הארץ נכחד בפינוי-בינוי, ונותרו ממנו רק כמה זרעים.
"משהו" בקריאת ספרים, במעקב אחרי סרטים וחיסול-חידונים, פשוט "משתבש". מרוב פנאי, אין לנו די זמן. והיום? מתארגנים לשבת.
רוצים לברך אתכם לשבת רגועה ובשבת שלום.
המצודאים.
מפחיד לחשוב שכבר מאי ובקרוב תיפתח עונת הצייד. לכן עלילת המתח ממשיכה. אינני צד מעוניין בכל הסיפור, אבל מדובר בעונת-צייד מיידית. אז מי אני שאתעלם מדבר כל-כך (ר)ציני ומסוכן? אבל צדוק צידון בדיוק כמוני, לא יוצא מהבית. אי אפשר לברר איתו במה מדובר ולגמור עניין. אפילו צל של צדודית שלו איננה נראית בשטח.
ובכן, החששות גברו כשהסתבר לי שרק מתי-מעט, וכולם נמנים על "הגילאים" שלנו, מקבלים מעטפות ירוקות. יש לי הרגשה שאני ושכמותי מיועדים לצייד. והציידים הנעלמים, מצויידים בהנחיות חד-צדדיות, ינסו לצוד אותנו. כן אותנו!
בינתיים משוטט מסביבנו "מחנך" פיקח, מצוייד בשילוט: "פקח" שרק מחלק אזהרות ודוחות לא משמעותיים. התחלתי להביט על כל הסביבה בחשדנות מוגברת. האנשים כולם עם פרצופיות שאינן מסגירות את הבעות פניהם. מפחיד. אז במי לחשוד? עכשיו עם הכובעים לך תדע מי מסתיר בלורית, או מקריח. מי עטור בשיבה, ומי הוא מי. צעיר? מבוגר? לך דע "מי לנו ומי לצעירינו". דבר ראשון הוחלט במצודה פה אחד, להצטייד לקראת הבאות. מתכוננים למצור ממושך ולניתוק קווי האספקה. על פי רשימת-חירום מוקפדת, אוספים, מלקטים ו"מאמצים" טובין ("העברת בעלות" מבעלים אלמוניים) וצוברים עוד ועוד צידה. שיהיה…
החלונות במצודה כבר מוגפים כהלכה. בצאתי למשימות איסוף ו"תידלוק" אני בולש מסביבי בחשדנות. כלפי חוץ אני מפגין שיגרה ובטחון. בדרך כלל אינני פחדו אבל הפעם אני נורא מבועת וחושש מההתפתחויות הצפויות.
2/5 שבת
שבת שלווה ושלום לכולכם!
די מאוחר פקחנו עיניים לעוד בוקר אביבי. הזכרנו לעצמנו שהיום שבת. מלבד ביטול גיחת-האיסוף של הבוקר, הכל כרגיל. בהמשך היום נרחיב את העיסוק בספורט ובתרגילי האין-כושר. היום כולם מלבדנו, רואים את האור בקצה מנהרת-הסגר. ההקלות של מאי נכנסות לתוקף ורק אנחנו מושלכים בצידי-הדרך. מאבדים את התקווה לאור.
הח' צידון ממשיך לשמור על קשר-חשאי ומספק במעטפות מידע מדאיג. מאוד.
המידע שברשותי מצומצם. אבל עלי לסמוך על צידון, שמסתמך על מקורות עלומים ומהימנים. להעכרת האווירה… קיבלנו אזהרות שאינן משתמעות לשתי פנים. גם לא משתמעות לפרצופיות שמחפות על הפנים. חוליית-ציידים של השלטונות, פועלת בקיבוץ וצדה מפירי-חוק אם הם מספיק וותיקים. כבר ידעתי ש"גילאים" שכמותי, מאוד מאויימים ואינם חופשיים. הסיפורים על קנסות למפירי תקנות הקורונה, נשמעים מפחידים ומעציבים. ועכשיו שני זוגות פקחים משוטטים כאן חופשי. מה גם שחוליות הפקחים מחפשות דווקא אותנו.
קל מאוד להתחמק מבני-הפקו"ע = פיקוד העורף. אבל מהפקחים המשטרתיים… חייבים להיזהר במשנה זהירות. הם וגמישות לא התחברו מעולם! התקרית (האמיתית!) בשער בעמקים הכתה גלים והגיעה גם אלינו. בן-פקו"ע, מ"כ האבטחה מטעם פיקוד העורף, שאבטח בחירוף-נפש את בית- האבות, עצר את מנהל הבית (ב20- השנים האחרונות) ומנע את כניסתו בחירום. רק לאחר התערבות המעצמות והאו"ם, ניאותו השלטונות לפשר ולאפשר. ניסו להרגיע. הוסבר שהחיילים נצטווו לסייע בבית–האבות. בו במקום מנהל-הבית דרש מהחיילים להיכנס אל התשושים ולעזור: בהחלפות-בגדים, ברחיצה, חבישה, האכלה וכיו'ב. מובן ש"הכוחות" ביצעו נסיגה למופת. אבל אנחנו "המסוכנים" לא רוצים להסתבך. בגלל כיתת המשמר אצלנו – אנחנו בשעת הצורך, עוקפים את "בית אחווה" (בית האבות המקומי), באיגוף עמוק.
3/5 יום ראשון
בוקר טוב ושבוע טוב לכל הקוראים!
עוד יום מלא מסתורין האיר לנו את הבוקר. לפי השליחויות המתוכננות לנו, כנראה לא תהיינה חריגות מהשיגרה. עיתון, קפה, סלט, קלוט ופלוט, חידונים, טלוויזיה, ספורט מינימלי עם סיורים במצודה… כבר אמרנו?? למען בריאות הנפש, המצודאים מנסים (בלי הצלחה) להתחמק מהחדשות הממלכתיות.
האומנם הקורונה מתפוגגת? או רק מתפוררת? מה יהא חלקה בהתגוששות הפוליטית???
נוכח האביב "המתבזבז" מחוץ למצודה, אי אפשר שלא לדלג הישר אל האגדה ההזויה בדבר "עונת- הצייד". אתמול אחה"צ חיכתה לי הפתעה בירוק. הגיעה ביד שליח רעול פנים. המסר המחייב שקיבלתי, היה ברור: "19:30 כניסה אחורית בגן אלון". ויתרתי על שנה"צ ובכיליון נפש עם הפרצופיה והקלנועית, המתנתי לשעה היעודה. כמובן מיהרתי והקדמתי (אני ממושמע), להתייצב במקום. קשה לתאר את ההלם הסביבתי שעבר עלי. מאות ילדים רדופי-הורים, הגיחו מבתיהם עם השקיעה והציפו את חצר הקיבוץ. שמחת-הצעירים לאחר השקיעה היתה בלתי נתפסת. נוכח מצהלות הילדים בחצרות-הגנים ובמגרשי-השעשועים, נאלצנו לסגת ונפגשנו באפלת מרפסת-אחורית של מבנה משרדים. אולי היה קצת קר, אחרת קשה להסביר איך במשך הפגישה, אמיץ שכמוני ממש רעד… הח' צידון כינס אותנו, ארבעה "גילאים", העלה אותנו בדרגה ומינה אותנו למח"חים (מפקדי חוליות חירום). אחרי-כן הנחית עלינו מידע (סודי-בהחלט) בדבר שיחרור גורף מהמצור: "שיחול על כל האוכלוסייה. כולם-כולם… מלבדנו "הגילאים"! להיפך," כך אמר, "הסגר עלינו (בלבד!) – יוחמר. רביעיית הפקחים תטיל על וותיקי-הדור פיקוח מעניש ובלתי-סלחני". תוכנית-הקרב של צידון, היתה פשוטה ונועזת. התצפיות גילו את המועד והמקום שבו מתרכזים הציידים שנשלחו מטעם השלטונות. קבענו בינינו לגייס אי-אילו עשרות ,גילאים" ובשעת הש' לעלות כולנו על הקלנועיות. ללא פרצופיות! ואז לכתר את הציידים מכל הכוונים ולתקוף בהסתערות. מבלי לחוס על הקלנועיות! שעת הש' נקבעה לעוד יומיים. בתקווה שעצבינו יחזיקו עד-אז מעמד.
4/5 יום שני
שלום ובוקר טוב לקוראינו!
הבוקר עומד בצל הבוקר-של-מחר.
בכל-זאת השמש זורחת, התקשורת מופרכת והעיתונות פורחת, המדינה בורחת, סעודת האין-גבול לפנינו מונחת, ואנחנו נאחזים בהמון-המון נחת. כי היום, יום ההולדת של אלון, הנכד-החמוד שלנו. מייחלים לפגישה משמחת.
עדיין לא פתרנו את הבעיות שהצלחנו לדחות ל"מתישהו". עדיין לא הסתיימו התוכניות והמון המון משימות. ככל שהן מעיקות, הן נדחות כמובן, לטווחים יותר רחוקים. כאמור, פנינו למחר. גם אם ירד גשם. כולנו בציפייה דרוכה לקראת המבצע המיועד. שותקים. רק כריזה חוזרת ולא ברורה של הציידים, מפירה כאן את הדממה. אנחנו "הגילאים" שומרי-הסוד, על אף הפגיעה שהשתיקה-הכפויה פוגעת בבריאותנו הנפשית, הפסקנו לדבר במשך כל היום שחלף. בעת חרום מתגלה כוחנו. אצלנו קשר-השתיקה מאוד מאוד מהודק… ומחייב! לא הערכתי באיזו קלות הנזירים המבודדים מצליחים להשתלב במנזר השתקנים. מעולם לא הקפדנו על שתיקה כל-כך יסודית ומעיקה. מחר יבוא יום-הדין.
שלום לכולכם, (ותחזיקו לנו אצבעות).
5/5 יום שלישי, היום ה-50
שלום ובוקר טוב לכם מהמצודאים!
השכמתי כמעט עם ציוץ הציפורים. בלילה נדדה שנתי כי ידעתי שהיום הוא יום-הדין. אולי היום ייפרץ המצור. אולי מחר נבחר להמשיך בסגר-מרצון. כי מלבד הגעגועים, יש המון יתרונות להימצא בתחומים של "המסוכנים-המועדפים". הסטנדאפיסט עם חבורת הליווי מהממשלה, בישר אמש על הקלות משמעותיות מאימת הקורונה. הבוקר בחלוף יומיים, המבצע יצא לדרך. ההתקפה התחילה כמעט עם שחר. לפני היציאה נצטווינו לא לפחד מהפקחים-הציידים. כי גם מוישה, שמואל, זליג, בתיה, אהרל'ה ונחמה, הבטיחו ובאו (עם מקלות ההליכה!), אז מי יוכל עליהם? לתוספת ביטחון, התגייס גם ישראל הווכחן, כשהוא מצוייד בטיעונים ונימוקים שאינם ניתנים להפרכה. נראה איזה צייד יוכל לעמוד כנגדו. אפילו איתן הצרוד הגיע ברגע האחרון והבטיח לבוא ולצעוק עליהם. חוץ מזה, אתמול התנאים השתנו לטובתנו. את כולם במדינה, כולל צוותי הרפואה, כבר שחררו מהעוצר. אז היה ברור שנוכח ההתארגנות-הנחושה שלנו, ציידי השלטונות יאלצו להיכנע או לוותר ל"וותיקי הגילאים".
צידון רעול-הפנים (כהרגלו הקפיד על עמימות), הכין ל"ציידים" כתב-הכניעה. בתרחיש (הריאלי) שציירנו לעצמנו, ידענו שהם יפלו בשבי ויבקשו על נפשם. ואז יאולצו לחתום על הכניעה המוכתבת, לפני שנשחרר אותם. המודיעין דווח לנו שחוליות-הציידים מתארגנות בכל בוקר, במעבה שדרת הפיקוסים. לכן הקדמנו ובתרועת צופרים ערכנו את ההתקפה המוצלחת על שדרת הפיקוסים.
מי שלא ראה מימיו הסתערות פרשים מהי, לא יוכל להבין כיצד הסתערנו. בכמה דבקות, תעוזה, וחירוף-נפש דהרנו אל היעד. לא עצרנו בהתקפה, גם כאשר בדרך אל היעד, נתקעו-שבקו לנו 7 קלנועיות.
******
אבל, אבל אבוי… היעד נמצא ריק. האויב המר נעלם. "הציידים" התאדו ואינם.
מי יודע, אולי התפנו בליל אמש. התאכזבנו ולא נשברנו. הרי ככלות הכל, האזרחים הכי-ממושמעים במדינה, סוף-סוף הרימו-ראש והחזירו לעצמם את הכבוד והגאווה! שאבנו עידוד מנעמה התרבותניקית המקומית, שהייתה שותפת-סוד. בטרם-עת, היא החלה בהכנות למסכת-החג לקראת "חג-העצמאות מהקורונה". היא הבטיחה להעלות-על-נס, למען הדורות הבאים, את אומץ-רוחם של הלוחמים (אנחנו !!!) ב"מלחמת השחרור" שלנו. עכשיו יהיו לנו עוד סיפורי גבורה שיסופרו לנכדים ולנינים.
שלום מהמצודאים.
6/5 יום רביעי.
בוקר אור מהמצודאים!
עדיין מסכמים את אירועי האתמול.
"התאדות" המפקחים והפחדנים, שהסתכלו עלינו החופשיים, בעין עקומה – מסמנת סיומה של תקופה. בלי חגיגות גדולות, אבל עם קצוות של כמה וכמה עוגות משומרות מהמצור, בכל זאת חגגנו את "חג-היובל". את "חג השיחרור" נחגוג בקרוב. "חג היובל" בא לציין שעל פי לוח השנה, נכתבו ונשלחו כבר 50 דו"חות מהמצודה. בימים שלא מספיקים להגשים בהם תוכניות, (וכנגד השיעמום האפשרי, הם היו די דחוסים), לא מרגישים את מרוץ הזמן. באשר ל"חג השיחרור", כל הסימנים מראים שיחד עם ביטול הכפפות עוד יבוא יומן של הפרצופיות, להישלח אל המוזיאונים. הקשר עם הנכדה הקטנה כבר-כבר מתחדש. בינתיים אנחנו ממושמעים (לפחות למראית עין…) ואתמול עם הפרצופיות, נסענו בגשם שוטף לביקור ידידים מחוץ ליגור. ככל הנראה יחד עם החזרה ההדרגתית לשיגרה-נטולת-קורונה, נשוב להתרגז על הנעשה בסולטנות ביביסטאן. כי כאלה אנחנו.
שלום לכם, והשתחררו בזהירות מגזירות הקורונה.
המצודאים.
7/5 יום חמישי.
בוקר טוב לקוראים!
משימות רגילות עומדות בפנינו. היום כרגיל נצא בעקבות שואב האבק למסע ניקיון במצודה. ההשכמה לא בישרה על הקלות והנחות, כך שנצטרך להתאמץ לצחצח את המצודה. לפחות בסיום המשימה נתרווח על כר-הצופים ונשקיף על המרצפות המבריקות. (ככלות הכל הצדק ייעשה והלכלוך יתפזר בשוויון מלא בין כל המרצפות). בסביבתנו אין חדשות מפתיעות. הפרצופיות נעשו לאביזר אופנתי שלא מעט אנשים מנסים להתקשט בו. בעתיד הקרוב יתחילו להיערך ביקורות-סיכום על תפקודם של האתרים במצודה. (טוב שלא תיערך ביקורת על המצודאים עצמם). אולי תשמעו על הפתעות. נוכח המשימות, זמננו קצר ועלינו להסתפק בנ"ל.
בינתיים אנחנו מרגישים מצויין, כי לא התייחסנו למצוקות ה"סולטנות". המוסר הרי איננו מעוגן בחוק.
שלום לכולכם מהמצודאים.
8/5 יום שישי
שלום.
עוד שבוע עומד להסתיים. אנחנו כבר יוצאים ביתר-חופשיות לחוג את חגיגות האביב. סדר היום הצפוף עדיין כולל את העיתונות (המעצבנת…), הטלוויזיה, הספרים, סידורי-בית, קלוט ופלוט, הצטיידות ואכילה בלתי-נשלטת. אולי-אולי מתייחסים ב(ר)ציניות לא ראויה לאיומי הקורונה. בחסותה תצמח לנו ממשלה חזקה וגואלת. בקרוב יגיעו דו"חות ביקורת.
לקראת שבת אצרף כאן משל שועלים. פרשנות ומציאת דמיון לנמשל כלשהו, במדינה כלשהי, הם על אחריות הקורא בלבד. כמובן אפשר להפיץ אותו ברבים.
שבת שלום לכם מהמצודאים.
(נשלח בנפרד מהנ"ל)
השועל בלול התרנגולות.
לאיכר שיכור ועצלן היו לול תרנגולות וכלב נאמן. מדי ערב האיכר הקדים לשתות וללכת לישון. את כלבו הנאמן הפקיד על שמירת הלול. לילה אחד נכנס ללול שועל רעב ועורר מהומה. (שועלים, כידוע, אוהבים ענבים, גבינה-של-עורבים ובעיקר תרנגולות). הכלב המנומנם התעורר והתחיל לנבוח. השועל היסה אותו בתקיפות: "חדל! האיכר אם יתעורר, עוד יכעס עליך!" אחר כך הוסיף והסביר לכלב בנועם לשון: "אם תירגע, אתה (בעיקר!) תצא נשכר מהתוכנית שלי ותרוויח יחד עם כולם". הכלב שתק בסקרנות. השועל הסביר בטון משכנע: "אם תנבח אני אהרוג מיד את כל התרנגולות ואברח… ברור לך מה יקרה (לך!) אם האיכר יגלה בבוקר שאתה לא שמרת על התרנגולות…" והוסיף באיום. "ברור שאתה תימצא אשם ולא אני". הכלב כשכש בזנבו. חש כנאשם-עיקרי שמבין-עניין… וממתיק סוד. אזי השועל "תפס אומץ" והודיע: "אם כך כולנו נרוויח! אני אחזור (רק!) פעם בשני לילות ואקח לי ולמשפחתי (רק!) תרנגולת אחת. אתה תשתוק ולא תצא אשם. בינתיים האיכר לא ירגיש באובדן וימשיך לאהוב אותך". הכלב הסכים, כמו כלב שבע.
סוף-דבר: השועל בעל מתק השפתיים, הלך והשמין. בנו השועלון ה'יהיר' נעשה חוצפן שכונתי. הכלב המנומנם לא חזה את בוא היום, שבו תתגלה הקנוניה והוא, רק הוא, ייצא אשם ומוכה. והשיכור העצלן ? נשאר בלי תרנגולות ועם כלב מוכה.
מוסר השכל: א. תרנגולות ושיכורים תמיד מפסידים. ב. כלב מי שמתנדב לשאת באשמתם של אחרים.
9/5 שבת
בוקר טוב ושבת שלום!
השכמה עם תקוות למסע ספורטיבי. בחוץ יותר מדי סגרירי ודולף. אם כך, זה תירוץ מצויין להקדים את ביקורות-הסיום במצודה ולדחות את בדיקת הגשם בחוץ. מחוסר ציבור לעניין, הביקורת נפתחה ב"ירכתי-שיעמום". נמצא שהיה זה האתר המוזנח ביותר במצודה, הזכרנו אותו אינספור פעמים מדי יום, מבלי להתעכב בו יתר על המידה. המבקר דילג על אתר הטיפוס "קירות-חלקים". גם השיעמום הגדול ביותר לא הצדיק את ההחלקה והנפילה שאירעה בניסיון הראשון. והיחיד. (בגלל חוסר מיומנות. וכמובן כמו תמיד, האשמה נפלה על… הציוד הפגום).
ב"מפלי הניאגרה", כלומר בשירותים, נשמרה בכל הימים פעילות-שוטפת. על-פי-רוב מאומצת למדי, אך עדיין לא הצדיקה אגירה של 900 סלילי נט"ל. מילא, הנייר יתכלה לקראת 2021. "מדרונות-כיורים" עמדו במשימה, על אף התגברות הדליפה ב"ברזיית-נטפים". אף פעם לא חסרו לנו מים קרים וחמים.
בגלל השכמת הבוקר המאוחרת, (מבחינתנו 8:00 זה כמעט בצהריים) גילינו בדרך לקפה את "הר-הכלים". על פי הביקורת הוא מאוד קטן וזניח. האומנם שוטפים כאן כל כלי-אוכל שמזדמן, בהסתערות אובססיבית, אפילו המצבורים על מייבשי-הכלים אינם משמעותיים. מרבית השלמת הביקורת הוקדשה למתרחש ב"ח'ירבת-סלון". על-אף גודלה המצומצם, נכללים בח'ירבה כמה וכמה אתרי-משנה מרובי-שימוש. אבל עוד לפני הפירוט, עורכי הביקורת התמקמו במרומי "כר-הצופים", שהבוקר ניצב מעל "מצפה אקרנים" ואז, בדיוק כצפוי, התמכרו (התמכרנו) לעיסוק בתקשורת עם העולם החיצון. שוב הטלוויזיה ניצחה. גם הרדיו והנייד עם הקלוט-פלוט לא קופחו. עכשיו הפרק המאוד נרחב העוסק ב,ח'ירבת –סלון" (המאוד מצומצמת) עובר עריכה. כמקובל היום בישראל כל הפינות יעוגלו, החלקים החריפים והרציניים יומתקו, כדי לא להסגיר אשמים.
כדי לא להלאות אתכם, ועוד בשבת, מסתיים הדיווח להיום.
שלומות מהמצודאים.
10/5 יום ראשון
בוקר טוב לקוראינו הסבלניים!
שבוע חדש, כמו אופק-חדש נפתח במקומותינו. הנכדה נשלחה לגן, הפרצופיות של רעולי הפנים כמעט שיצאו משימוש, סימני הגשם של אתמול כבר התייבשו, גם חסידי הסגר מתייבשים בפינתם ואפילו הם החלו לעגל פינות. בקיצור, "רוח חופש ואביב חוגגת מסביב". במסגרת שינויי התקופה, גם במצודה מתחילים לחסל את מנהגי-התקופה. סגירת החובות תגיע גם לדיוו"חים היומיים.
לשיפוטכם מוגש פרק-הביקורת העוסק בהרחבה ב"ח'ירבת-סלון" על-אף היותה מאוד קטנה ומצומצמת. יש בח'ירבה שני מוקדים ברורים. האחד הוא שולחן הסלון שבלעדיו לא היו מתקיימים נישנושיעמומים אינסופיים. הוא עמד במשימותיו. הוא כמעט מוקף ברהיטי-ישיבה שמשמשים גם לשנ"צ וגם כתשתית ל"כר-הצופים". נתיב האספקה המוביל אליו עדיין נשמר פתוח. המוקד השני שאליו מופנים (כל!) הרהיטים זהו מסך הטלוויזיה. ראוי לציין שהמסך בצניעותו הרבה, לא בגד בעת המצור ולא התלונן על כך שהופעל ללא הפסקה כ-20 שעות ביממה. (זכה לנוח בין 02:00 ל-06:00).
צמוד לסלון ניבט האקרן של המחשב. עליו מוצגים ומקושקשים ברציפות, ממצאים אינטרנטיים למיניהם. החלל המרכזי, מוקף בקירות "פונקציונליים". על אחד מהם נפער חלון שמשקיף על צמרת-עץ שמסתירה את הנוף. הצמרת חוסכת שימוש בווילון (שמשמש כקישוט קולט-אבק), ומונעת אפשרות לתצפת עלינו מבחוץ. על קירות אחרים ממוקמות כונניות נושאות ספרים, ו… מדפים לחפצים בעייתיים ומיותרים (יש איפה להניח בינתיים, את…). במרומי הכונניות נעוצה "הספרייה-הלעומתית". זהו מאגר-נייר נושא-אבק, כבד-משקל וחוכמה. מחיאות הדפיים, להסרת האבק מהאנציקלופדיות, עדיין לא בוצעו כהלכה בגלל עצלות והאפשרות לדחייה. בפינה ניצב המזגן דל-השימוש. אבל תנור הגאז, שהוצב במעבר הראשי, גנב לו בחורף את העבודה. כל פיסות-הקיר הפנויות, ועוד קצת, משמשות כ"מוזיאון ארצות המזרח". תמונות, אביזרים, חפצי-נוי וכיו'ב, תלויים עליהם להוכחה שגם אנחנו תיירנו במזרח הרחוק ולא רק מרקו פולו. נראה שכבר צריך להוסיף להם פתקי-הסברה. גם לתזכורת.
הביקורת התעלמה מהכורסאות שהוטבעה בהן תבנית העכוז של בעלי הבית, ומהשטיח חסר-הגיל. כי נמצא שמיותר להתייחס לוותיקי-הבית. לציון מיוחד זכה שואב הרצפה "ניטו" (המכונה "נתי"), שמתמרן בין הרהיטים בחריצות וביסודיות. ותמיד-תמיד "מגיש" לנו לקט-אבק בלתי נגמר. הביקורת מציינת שהאתר טרם הוכשר לקבלת אורחים. הביקורת על שאר אתרי-המצודה הועברה לדחיסה ולאריזה. ממחר יפורסמו המימצאים.
מתוך התחשבות בקוראינו, להיום (נקצר…) ונסיים את הדו"ח.
בברכות : המצודאים.
11/5 יום שני
בוקר טוב ואביבי לכולכם!
גם לנו נעלמו סממני החורף. הקורונה "משחררת" אותנו להתנהלות שיגרתית. ואנחנו כמעט משוחררים ממנה. כמובטח, עוד לפני "לעג לעומר" שיחול מחר, מובא כאן הסוף של דו"ח-הביקורת שמסכם את התקיפה התקופתית שעברה המצודה. אחד האתרים היותר מתויירים במצודה זו "מערת-חטיפים". נמצא שבגלל חוסר משמעת, (של המצודאים), לא נעשה שימוש בפרצופיות והדבר הקל עליהם להפריז בבליסת החטיפים. בהעדר פרצופיות, המתוקים הוכחדו ללא רחמים ובקצב לא הגיוני. לכן ה"תדלוק" במרלו"ג הוכפל והתמקד דווקא בהם. "הגילאים המסוכנים" עם הפרצופיות, נחשפו ב"תדלוק"- חשיפת-יתר מחוץ למצודה. ב"מבוכי-ארונות" התגלו אוצרות כבירים וחסרי שימוש. בצד מטמון יקר-ערך-נוסטלגי (של דברי-סתם), נמצאו דברי-לבוש צרי-מידות, מתאימים לגיל הנעורים ולמוזיאונים של תולדות האופנה הציונית. כל מה שלא נתרם לעניים בעשורים הקודמים, לא נתרם גם הפעם! אולי בגלל קשר-נפשי בלתי מוסבר? דברי הנעלה עתיקים – שלא התפרקו בניסיון להשתמש בהם עכשיו, הוחזרו לשימוש. לעזאזל האופנה. תצלומים, אלבומים, אוספים, לא טופלו כראוי. כאילו לא הספיק לנו הזמן. נמצא שדיירי-המשנה ב"צומת-עכבישים" התעלמו מבעלי-הבית. עכשיו הם חוגגים על התיקרה ובכוכים נסתרים. רק ה"מלך": "עכביש-הסרגל" שמפחיד את אחיו הקטנים, זכה להתייחסות מכובדת. "תל-נמל" נראה שומם. אולי טופל כיאות. "חדר-המנוחות" כמעט ולא עלה לגדולה. בכל-זאת, היה צפוי שב"סגר", תבוא שעתו הגדולה. בחלונותיו צייצו ציפורי הבוקר, השמש האירה וזרזה את ההשכמות וקולות הרוחות והגשם לא גרמו לנו "להתחפר ולהתכרבל" כמו בחורף. למרות הפינוק המתבקש, השמיכות, הכריות והמצעים התנהגו לגמרי-לגמרי רגיל. "אחוזת-בודדים" בחדרון האחורי, ממש לא הגיעה לכדי שימוש. לא נמצאו לה מתבודדים מעוניינים, גם בסיורים היומיים דילגו עליה. "לא ראוי לדון אדם עד שלא תגיע למצבו". אבל אנחנו נעשה מחר את ה"בלתי ראוי" ונסכם את ההתנהגות שלנו, המצודאים, בעת האחרונה.
שלום לכולכם, מהמצודאים.
12/5 יום שלישי, ל"ג בעומר.
שלום לאחי גיבורי תהילת-ל"ג-בעומר.
איפה הימים שבהם שיחקנו ברצינות בלתי מוסברת ב"חש וקצת"? איפה הימים שבהם לפני המדורות, התחרינו למי החיצים יותר יפים ויעופו יותר רחוק? כן, הנוסטלגיה הרחיקה אל העבר, ולא מתמקדת בימים האחרונים. היום נגזר עלינו לחשוף את האמת על התנהגות המצודאים בימי המצור. מתברר שרבי שמעון ובר כוכבא היו אמיצים וגיבורים. אנחנו פחות. אכן הדורות הלכו ופחתו.
מדי-יום חזרנו רק על פעולות-קיומיות בדיוק כמו ביום הקודם. אכלנו רק ארוחה אחת, אולי שתיים ונמנענו מ"אוכל בריאות". כן, עשינו הפסקות, אבל הארוחה נמשכה לכל אורך היום. הארוחות-המוזמנות הסתיימו בצער אמיתי. על הקופסאות "הטובות" שנזרקו. טרחנו וערכנו וריאציות על חביתות, מציות ומרקים. בדרך-כלל, מבלי לוותר אף פעם על בצל ושום, חזרנו אל מרק ירקות/עוף/כתום/ וצירופים ביניהם. עסקנו בשחזור חקלאות, עם זריעה ושתילה (בעיקר של רקפות) וייחורי-עצים עם תוספות. אין לנו עניין להתעכב על ציוני החריצות/עצלות שלנו. לפי הביצועים של רוב המשימות (שלא הושלמו) צברנו בסיכום רק שלב 2 בסולם של 5 ב"דירוג הבטלנות". (כלומר, 1= בטלנות-שיא. 5 = חריצות תזזיתית. אז 2 = בטלנות נוחה ומתונה). התברר שהצלחנו לקיים חיבורים: תרגילי אצבעות במקום ספורט, התחברו לווטסאפ. נישנושיעמום עם צפייה בטלוויזיה. קריאת עיתון עם קינה על אובדן המדינה. הימלטות אל מחוץ למצודה, עם פרצופיה או נעלי ספורט. האזנה לחדשות עד להתמחות (פרופסורה ברמה עולמית!) ב"קורונה". התעניינות בסיפרות (בספר יחיד…) עם התעלמות מ"הסטוק הספרותי" שנאגר לשעות הפנאי. סודוקו עם כמה וופלות "פסק-זמן". 0במסובכים הרבה "פסק-זמן" חוסלו ללא הפסק). ובעיקר, תמיד בסוף, תחזוקת הבית נמוגה, בגלל שנצמדה לדחיות מנומקות היטב. טוב, עם תחושות הסיכום, צריך להתכונן לחג-החירות (מהקורונה) שכבר-כבר ממשמש ובא. בקרוב ולשמחתכם, תשתחררו גם אתם. כן, גם מדיווחי-המצודה.
אז הפעם שוב שלום לכולכם!
13/5 יום רביעי
בוקר טוב לפני הסיום!
רוחות-אביב מבשרות על בוא הקץ למצור הממושך על מצודתנו. מי יודע איך נסתדר בלי פרצופיות אופנתיות שמוחקות לנו את החיוך. כמובן ניתרגל. קשה להאמין כיצד התעוררנו לבוקר מלא פרפרים. לא בבטן ולא בראש. הסגרירים והגשמים האחרונים והמאוחרים, לא בלבלו אותם, הם בהמוניהם, מתעופפים מסביבנו כמו בקיץ. אתמול בשיגרת הבוקר, עם העיתון, הווטסאפ, הקפה, הטלוויזיה, הסלט והסיכומים, חרגנו עם "עשיית קילומטרים" של ספורט. בהמשך היום נסענו לחגוג ימי-הולדת בבינימינה. כיף לנצל את ההסכמה-הלאומית ולצאת. בין הזמנים חוזרים לעיין ב"אימרות חרת"ש" ולהתייחס לכמה אימרות שנכתבו בעבר על הבדידות, אך רלוונטיות גם להיום. כל זאת בתקווה שבבידוד לא התבזבז זמננו לריק. "כל עוד אינך ממש מתבודד – עם מתקפות תקשורת תתמודד". לכן, למען הקלדה בנייד, אתה לומד אצבעות לחדד. "ההתבודדות, במיוחד מייסרת וקשה – על אי-בודד מוקף… יבשה…" "בבדידות כמו בשינה. מבלי לשמוע ולראות – לא מבחינים בחלוף השעות". וברוח ל"ג בעומר וההתייחסות לזמן, עלינו לזכור: "הזמן כמו חץ או קליע יעבור – מבלי יכולת לעוף לאחור". ולמרות הכל הזמן עובר ובימים הקרובים תהיינה התפתחויות במצודה, במדינה, ובשל כך בהרגשה שלנו.
עוד לפני הסיום-המוחלט של המצור, קבלו היום ד"ש מהמצודאים.
14/5 יום חמישי.
בוקר אביבי במצודה, ולהערכתי לעת ערב יהיה סגריר במדינה. לא מעט ח"כים יחגגו עלינו כבר לפני מחר. אז השכמה על צד-ימין, עם פקיחת עין-שמאל אל אור בוקר לא בישרה עדיין את העומד להתחולל במדינתנו "הנשדדת". כל-כך יפה מחוץ למצודה, שממש מתבקש לצאת לטייל. בוקר של נקיון וצדק (לכל הבלטות…) הסתיים זה עתה ומתכננים את משימות הצהריים. ברוח הציטוטים (העצמיים) גם היום מובאות מ"אימרות חרת"ש" – כמה אימרות רלוונטיות. הבוזזים המתבהמים בכנסת עוד לא למדו ש: "ועדה-מסדרת שתכננה להרכיב סוס, ואפילו גמל "לא יצא לה", סופה להיקבר קבורת-חמור". אבל מה לעשות ש: "אמונה לא הגיונית, גורמת לאנשים להרגיש טוב ולחשוב גרוע". לכן "הם משתמשים ב"דעת הרוב" – את עמדתם ועצמם… משרתים טוב!". אבל ידוע לכל ש: "רבים מדי חושבים על דמוקרטיה בטעות – שהיא שלטון הרוב ולא זכויות המיעוט". אולי בעיניהם הכל כשר כי: "קניית שלטון, כמו כל קנייה – היא רק עסקת-חבילה בין צרכים, תאוות-בצע, יצר-רע ותחבולה". ומי כמו הסולטאן שלנו מבין (ומממש): "בחסות ממון, מיקרופון ועיתון – כל הדרכים נסללות לשלטון".
עכשיו לפני החמסינים מנסים במחוזותינו לחגוג את האביב.
שלום לכולכם מהמצודאים שכבר-כבר מגיעים במירוץ אל קו-הסיום.
15/5 יום שישי
היום כבר (או סוף-סוף) הגיע היום השישים (!) לדיווחי-מצור מהמצודה שלנו. יום של סיום. בוקר-חם זרח עלינו עם קרני השמש הראשונות שנעלמו בערפל מהביל. מצודתנו איננה צעירה ולא אלופת-מתמטיקה. גם נפש עצמאית – אין לה. אף-על- פי-כן ממחר נערוך עבורה ובמקומה: "חשבון נפש", ללא פרסום!!
מסתמן שעיתוני סופ"ש לא יעשו לנו טוב על הנשמה. לכן ננסה לתמצת בקצרה (מאוד-מאוד בקצרה!) את מה שעברנו בשבועות הקורונהו.
היו שלום כולכם, ושבת שלום!
(לעת צרה/ התמלאה לי המגירה / בדברי שטות וקצת שירה. אז קבלו את "שארית היצירה", בקצרה).
הקורונה חתיכת-צרה
לאחר המארה / מצאתי שירה / בירכתי מגירה. / ובשירה/ כל שורה / נגזרה
ונותרה/ היתרה שדיברה/ אמרה, / סיפרה ותיארה / תקופה שחורה. / כולנו בסגירה/ ממאירה בלי יכולת-בחירה.
היה איום ונורא. / בחוסר ברירה. /כל שעה שנשארה / אט ניגרה / כלום לא אמרה. / נגררה הסוררה.
במשך הפגרה / בעונה הסגורה / בהתאם לאווירה / התבצרתי במאורה / ארגנתי צבירה / ערכתי אגירה / ועסקתי בדגירה / עם קריאה נאורה.
רק עם נחירה / בלית-ברירה,/ היה לא רע /ולא נורא
לעיתים קרה/ בעודפי שיגרה / היה בכי-רע/ צרה-צרורה כמו ב"פגירה"/ (של מצורע) – נותרה לי ברירה / לומר-שירה / במאורה השחורה הסגורה… השמורה…
(אם "נשפכת" לי שירה…
אולי מצבי, בכלל לא רע?)
15/5/2020
"תמיד-תמיד יימצא המתנכל – שבכל זאת ישתדל להפיל אדם זוחל".
"רק אדם הגון לא ישכח – ש"הגינות" אינה מוגבלת לחוק-המנוסח".
"מעשה "שלא ייעשה!", אפילו אם לא חרג מגבולות החוק – את צחנתו ידיף למרחוק".
