מיכאל חרמוני

09/01/1907 - 23/10/1973

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ג טבת התרס"ז

תאריך פטירה: כ"ז תשרי התשל"ד

ארץ לידה: פולין

תנועה ציונית: החלוץ, פועלי ציון, קלוסובה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: לובה חרמוני

מיכאל חרמוני

בעצם ימי הקרבות העקובים מדם במלחמת יום הדין – הלך מאתנו לבלי שוב חברנו מיכאל חרמוני ז”ל.
מיכאל נולד בשנת 1907 בזדולבונוב אשר בפולניה להוריו אייזיק ופרל. היה זה בית ציוני חם, ומיכאל ספג את רוח הציונות משחר ילדותו. עם התבגרותו הוא פעל ב”החלוץ” וכן במפלגת “פועלי ציון” (צ.ס.) במסירות ובנאמנות. את השכלתו קיבל בבית-ספר תיכון פולני, אך נאלץ להפסיק את לימודיו בשנה האחרונה מחמת גילויי אנטישמיות רבים בבית-ספר זה. הוא למד פרק זמן בוילנה ולאחר מכן חזר לעירו וחידש ביתר שאת את פעילותו בתנועה.
בשנת 1934 יצא מיכאל לקיבוץ הכשרה ב”קלוסובה” שם הוא עבד בכל העבודות הקשות וכעבור 4 שנים עלה ארצה, בשנת 1938 באנית מעפילים והגיע ליגור. במשק עבד מיכאל בכל מיני עבודות, החל מהמחצבה, שנים רבות במכוורת ומאז הקמת “יד-למגינים” הצטרף לצוות הבית בו היה פעיל עד לימיו האחרונים.
מיכאל היה איש משפחה מובהק. הוא קיים את מצוות כיבוד אב וטיפל באביו למופת. היה אבא מסור לילדיו ודאג להם עד כמה שאב אוהב מסוגל לדאוג.
היה נעים הליכות ואדם נוח לבריות. אפשר להגיד ללא שמץ של מליצה – אדם טוב ומיטיב לזולת. אפשר היה לקרוא מעל פניו את הסיפוק כאשר עלה בידו לעזור לחבר בדברים גדולים כקטנים. ואין צורך להרחיב את הדיבור, כי מיכאל היה איש קיבוץ ואיש תנועה, נאמן יגור ביתו וער לכל המתרחש בה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • זעקת הדבורה והצמח

    ידוע לכל, ובמיוחד לכל חקלאי, שקיים יחס גומלין בין הדבורה והצמח. קשרים ביולוגיים הדוקים קיימים בין מבנה הגוף של הדבורה, שבאה ליהנות מצופו ומאבקתו של הפרח, ובין הפרח, אשר בבנייתו מותאם לאכסן בתוכו את הדבורה ולהעניק לה בשפע מעסיסו הריחני ומאבקניו. הדבורה משלמת לצמח מחיר טוב. תוך ריפרוף וביקור בפרחים מוציאה היא לפועל את האיבוק ואת ההפרייה בצמחים. אין כמעט קיום לצומח בלי הדבורה, ואין לדבורה קיום בלי הפרח.

    אבק הפרחים הנאסף על-ידי הדבורה מכיל חלבונים הדרושים בכמויות גדולות להזנת הוולד. אם הדבורה אינה מקבלת את החלבונים היא צריכה לנצל את החנקן המצוי בגופה, וכתוצאה מזה נחלשת המשפחה, מתנוונת, וסופה – חיסול!

    אבק פרחים זה נמצא בשפע בכל מיני פרחים אשר מכסים את הכרמל ואת מדרונותיו, אבל כאן אליה וקוץ בה: הישוב שלנו, על מאות ילדיו – כן ירבו! – הכריז השמדה טוטלית על עולם הפרחים שבסביבתנו.

    שבת שבת, יום-יום פושטים עשרות זאטוטים, על הוריהם, מדריכים ומטפלות, וקוטפים ועוקרים כל פרח שבא לידם. חוזר כל ילד ובידו זר עצום שאפשר לעשות ממנו מטאטא… עדים אנחנו, הכוורנים, איך נעלמו המרבדים הנפלאים של פרחים מסביבתנו. בעוד מספר שנים יהיה זה חזיון נדיר למצוא צבעוני, רקפת, או אפילו כלנית.

    בהרבה משקים חל כבר מזמן א י ס ו ר על ההשמדה הטוטלית הנעשית בין פרחי הבר למיניהם.

    ביום ההולדת של יגור מופנית אלינו הזעקה המשותפת של הדבורה והצמח:

    “ה נ י ח ו ל נ ו ל ח י ו ת ! נייפה עוד הרבה שנים את סביבתנו ואת ביתנו יגור. נעניק לכם שפע מן המיץ המתוק – הוא הוא מיץ החיים – ה ד ב ש !”

    “כי הנה הבאתיך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, ארץ חיטה ושעורה וגפן תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש”.

    (דברים ז, ח)

    מ. ח-י

    יומן יגור, 27.12.1954