מרדכי דולברג

26/05/1914 - 09/06/1980

פרטים אישיים

תאריך לידה: א' סיון התרע"ד

תאריך פטירה: כ"ה סיון התש"מ

ארץ לידה: פולין

שירות בטחון: צבא פולני

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

מרדכי דולברג

מרדכי נולד ב-1914 בגליציה, בכפר ליד קולומיאה. בני משפחתו עבדו בחוות חקלאיות. הוא היה בן יחיד וניהל את החווה. מאוחר יותר שירת בצבא הפולני. במלחמת העולם השניה לחם חמש שנים רצופות בחזית הרוסית. היה נשוי זמן קצר ואשתו נספתה בשואה.
מרדכי עלה לארץ בשנת 1948 וישר מהאניה גויס לצבא והשתתף בקרבות האחרונים של מלחמת העצמאות. ב-1949 הגיע ליגור והתחיל לעבוד בפרדס, שם עבד תקופה ארוכה. אהב את עבודתו והשקיע בה מסירות ללא גבול. לאחר תקופה ארוכה בפרדס עבר לעבוד עם שרה אשתו במטבח. גם שם התמיד שנים לא מעטות. יחד היו הולכים לעבודה ויחדיו מבלים את זמנם הפנוי.
לאחר התקפת לב ראשונה עברו מרדכי ושרה לעבוד בטובופלסט. מדי לילה, לקראת המשמרת המיוחדת להם, צעדו יחדיו לעבודה. ואכן העבודה הייתה חשובה להם ביותר. כשעמד מרדכי לנסוע למקום כלשהו, קודם כל היה גומר את יום עבודתו. הייתה לו תמיד הרגשה של השתייכות ושבלעדיו העבודה לא תיעשה.
היה מסור בלב ונפש למשפחתו ולנכדיו שאהב. הם היו מרכז חייו. איש יפה נפש ואהוב על משפחתו, שהגורל התאכזר לו שנים רבות. לבו הכריע אותו פתאום, כשאתו עוד תכניות לעתיד.
נלקח מאיתנו חבר מסור ואבי משפחה אוהב.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • גורלו של לוחם

    במסע הנסיגה הארוך של הצבא האדום – אליו גוייסתי מיד עם פרוץ המלחמה – גמאנו במהירות שטחי ארץ נרחבים; תחילה ברגל ואחר-כך ברכב, מקולומיאה ועד אוּמאן, דְניֶפרופֶּטרובְסְק, חְרָקוב, קירובגרד, עד הגיענו לשערי סטלינגרד.

    נזכר אני בלילה אחד, כאשר חצינו על רפסודה נהר בסביבת רוסטוב. הכינונו קבלת פנים לאויב מלפנים, והנה הפתיעונו והגיעו מאחורינו. נאלצנו לסגת במהירות. הלכנו כל הלילה, ובבוקר הגענו לדון, שם היו מוכנות רפסודות להעבירנו לסביבת סטלינגרד. שתי הרפסודות שנסעו לפנינו הופצצו ורוב אנשיהן נהרגו מיד או נספו בלהבות. רק הרפסודה שלנו הגיעה בשלום.

    בעיר קומישין רוכזו כל הכוחות להדיפת האויב. הייתי במחנה אשר צריך היה לפרוץ את טבעת הכיתור. הקור היה חזק מאוד, אך הקרבות היו קשים ומרים. עמדות הגרמנים היו קרובות מאוד, ולא אחת קרה שאנשינו נכנסו בטעות לעמדות האויב.

    באחד הימים נפל לא רחוק מאיתנו אווירון משלנו, כשהוא עולה באש. רצנו שלושה איש לכבותו, אך בטרם הגענו אליו התפוצץ מיכל הדלק; שניים נהרגו במקום ואני נכוויתי. שכבתי בגבס שלושה חודשים, ובצאתי מבית החולים היתה סטלינגרד משוחררת.

    כעבור שנה התחילו לשחרר את המגוייסים הוותיקים ביותר, ביניהם גם אותי. גוייסתי לעבודה בסיביר עד סוף המלחמה. אך שמחתי לא היתה שלמה, כי לא היתה לי פינה משלי. עברתי דרך פולין לגרמניה.

    לשמע קום המדינה עליתי ארצה והשתתפתי במלחמת השיחרור עד סופה.

    סופר ע”י מרדכי דולברג

    יומן יגור, 7.1.1955