מרים (טל) כרמי זכרה לברכה
מרים נולדה ב- 27.11.1945, בת בכורה לאברהם ושרה טל אחות לשולה ורותי. ילדותה ונעוריה עברו עליה יחד עם חבריה ממחזור י"ט. כבר בילדותה בלטה באוזנה המוסיקלית והכלי שנבחר עבורה היה האקורדיון. היא למדה לנגן ובמשך שנותיה בבית הספר יחד עם האקורדיון הייתה חלק בלתי נפרד ממסיבות חברתיות. "ערב שמח" קראו לערבי תרבות של שירה וריקודים. מרים ישבה באמצע וניגנה וסביבה מעגלים של שרים ורוקדים.
בסיום ביה"ס התגייסה לצבא ושרתה בחיל הקשר.
הייתה אשת עבודה. היו לה ידיים טובות ובכל מה שעשתה עשתה בחריצות ובדייקנות. בעבודת השורשים היא סיפרה לילדיה כי החלה לעבוד בכיתה ה' בענפים שהיו מיועדים לחינוך לעבודה כמו משתלה, משק חי, בתי ילדים ורפת. לאחר שחרורה משירותה הצבאי חזרה ליגור. ועבדה בטובולסט, בתי תינוקות, בית אחווה, מכבסה וביזמות "העוגות של מרים"
החיים שלה לא היו קלים. לעיתים אפילו קשים אבל כשלקחה על עצמה משימה עשתה את זה עם כל הלב ובלי חשבון של שעות. הדוגמה הטובה לכך היא היזמות שלה "העוגות של מרים" את האהבה לאפייה היא קיבלה מאמא. משם היא התחילה עם המרשמים שלה ועוד הוסיפה עליהם. בימים ההם , בקיבוץ המשותף, תנאי עבודתם של היזמים היו קשים אבל מרים בעקשנות, בחריצות והתמדה בנתה לה קהל לקוחות רחב, נאמן ביגור ומחוץ לקיבוץ שנהנה ממעשי ידיה.
את יעקב כרמי, בעלה היא הכירה בנופש רווקים בנהריה. הם נישאו בשנת 1972 ובהמשך נולדו הילדים: עופר, חן, אור וסתיו. מרים הייתה אמא שנלחמה למען ילדיה. באומץ ובלי להתחשב בדעת הקהל היא הגנה עליהם ודאגה להם. גם במשפחה לא תמיד היה קל אבל לצד הקושי היו גם הרבה רגעים של חסד. מספר אור שבחגי פסח המשפחתיים "אבא היה מוציא את הכינור, אמא את האקורדיון, עופר את הגיטרה והם היו שרים ומנגנים בהתלהבות ושמחה. בערבי שבת הייתה המשפחה מתכנסת לארוחה משפחתית. על זה מרים לא ויתרה גם כאשר הגוף בגד בה. ,כשלא יכלה לבשל אנחנו הילדים היינו מבשלים וממשיכים להיפגש ביחד. בפסח האחרון, רצתה מאד להצטרף לחג במשפחה אבל בסוף נכנעה למחלה וויתרה. ולא ידענו שהסוף כל כך קרוב"
"לפני שנתיים נפטר אבא כעת אמא. ריק הבית ועצוב על הלב".
מרים הותירה אחריה ארבעה ילדים ושישה נכדים.
יהי זכרה ברוך
