משה טולפין

משה טולפין

בן עדה ומיכאל טולפין.
נולד ביגור ב-9.9.1944
התחנך במשק ונכנס לחברות ב-12.7.1963 התגייס לצה"ל ועם תום שירותו חזר הביתה.
במסגרת חופש שקיבל מהמשק, עבד בחברת תובלה. לאחרונה עשה ימים כלילות בהעברת ציוד וחמרים לעבודות הביצורים לחיילי צה"ל באזור התעלה, ובעבודתו זו, למען שלומם ובטחונם של חיילינו, מצא הוא את מותו ביום ה' כ' באייר תשכ"ט, 8.5.1969
עמד לחזור למשק ולהקים כאן בית ומשפחה, אך לא זכה לכך.

* * *

…כן, זוכר אני תקופת נערותו.
נער מפותח מעט מחבריו, מוכן להתנגש בפרטים או בחברה על אמת שלו, או שאיפה, או רצון, אך אינו מוכן לסטות או לוותר.
מאוחר יותר מתגלה לו עולם המכונות, והוא נכבש ומתמסר לגלגלי השיניים והחגורה, לבוכנות ולדוושות. הוא מבלה את מיטב יומו במוסך, וחוזר מאובק ומזיע, טובל בפיח ובגריז, אך מלא סיפוק.
ומאוחר יותר הוא משתנה – מאופק יותר, סגור יותר, אך ידידותי לאדם ולמכונה.

ורק לפני כמה ימים –
"לא, אמא, זה לא בגלל הכסף" – הוא עונה לאמו המתאוננת לפניו על העומס העצום שהוא נוטל על עצמו – "זאת עבודה שמוכרחים לעשות, אין ברירה אחרת…"

* * *

כן, בן 25 ותו לא. גבוה, צנום, שיער מתולתל, והילוך מרושל מעט, כך הוא ניצב בין כל אותם צעירים הנופלים או נהרגים אחר כברת דרך קצרה ומותירים רק חלל וזכרונות, מותירים רק עבר, ללא הווה וללא עתיד.
וכזה ישאר בינינו לעד.

לדומיה אין צלם.
אדיר קולה כנפץ רעמים.
יש בעולם שעות פרידה כאלו –
שעות בלי רחמים.

הלילה פה אוטם את האזניים,
לועג לגורלו של גבר נע וכד.
הליל הנודד – יצור שכול שמים –
אל אופל הדרכים נצמד.

אברהם חלפי