נירה גל

13/04/1938 - 06/06/2008

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ב ניסן התרצ"ח

תאריך פטירה: ג' סיון התשס"ח

ארץ לידה: ישראל

מחזור / חברות נוער: יא

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: יורם גל

אחים ואחיות: דניאל רביב, חני נהרי

נולדה 13.4.1938
נפטרה יום שישי 6.6.2008, ג’ בסיוון תשס”ח

נירה נולדה ביגור להוריה פירה ודוד, אחות לדניק וחני. השם נירה נבחר לה בעקבות עבודת אביה בשדה ובניר, והיא אהבה שם זה, שהיה צעיר ומקורי לימים ההם. את ילדותה ונעוריה עשתה בבית הספר בקיבוץ, וכנערה הצטיינה באתלטיקה ובריצה. את שירותה הצבאי עשתה בגולני ואף נבחרה כחיילת מצטיינת.
בשנת 1962 נישאה נירה ליורם, ולאחר מכן נולדו ארבעת ילדיהם – יעל, שרון, הגר ויאיר.
נירה עבדה בעבודות מגוונות בקיבוץ: כמזכירת בית הספר, מרכזת הלבשה ושנים רבות במתפרת הקיבוץ. במהלך השנים גם השלימה לימודי אמנות באורנים. היצירתיות שלה וכישרונה האמנותי באו לידי ביטוי בכל התחומים בהם עסקה, לצד דיוק והקפדה על הפרטים.
נירה יצרה ללא הרף בשעות הפנאי, רוקמת וסורגת יצירות מקוריות וייחודיות. לא נולד תינוק המקורב למשפחה שלא זכה בזוג “נעלי הבית של נירה”, ומתנות אישיות מעשה ידיה הוענקו בכל הזדמנות.
נירה טיפחה קשרים חברתיים קרובים והפגישות עמה בשבילי הקיבוץ התאפיינו בחיוכים רחבים, חיבוקים חמים, התעניינות ואכפתיות.
בשנת 1985, בעת שירותו הצבאי, אבד למשפחה שרון. לאחר מותו, בשנת 1986, יצאה המשפחה לשנתיים “שבתון” בפילדלפיה. השהות בחו”ל היטיבה עם נירה והיא התנסתה בתחומי יצירה חדשים לה: ראשית למדה את מלאכת האריגה ולאחר מכן הכירה והתאהבה בתחום אמנות שליווה אותה משך כל השנים הבאות – מעשה טלאים. בכל תחום שיצרה בו, לאחר ששלטה בטכניקה, מצאה את סגנונה המאפיין והייחודי. היא הושפעה מהסביבה והנוף וקיבלה השראה מהשלכת הצבעונית וממזג האוויר המשתנה. בעלת גלריה לאמנות בפילדלפיה שביקשה להציג מעבודותיה למכירה, נענתה בסירוב מנומס: נירה, בצניעות אופיינית, התעקשה שהיא אינה “אמנית” אלא רק “אומנית” ונהנתה להציג את העבודות על קירות ביתה ובתי יקיריה.
בין יורם ונירה היתה אהבה גדולה ומיוחדת, שהקרינה על כל הקשרים במשפחה. יחדיו יצרו בית חם שאליו אהבו לבוא לא רק ילדיהם ובני זוגם, אלא גם החברים של הילדים.
מותו הפתאומי של יורם לפני כחמש שנים הותיר את נירה כואבת אך חזקה. היא בחרה להתמקד בדברים החיוביים שבחיים ושאבה הרבה כוחות מהקשרים החמים במשפחה.
קשר מיוחד היה לנירה עם נכדיה מיה וגל. הנכדים הרבו לבלות במחיצתה ולישון בביתה, והיא תמיד ציינה את הנאתה מהם ואיזו זכות היא להיות סבתם.
לפני כשלוש שנים חלתה נירה. לאורך כל הדרך נשארה חייכנית, נדיבה, חיובית ומכירת תודה לכל הסובבים אותה. היה לה חשוב לא ליפול לנטל ולא לְצַעֵר.
נירה עוד הספיקה לפגוש את שני הנכדים שנולדו לאחרונה – תום ומיקי, והמשפחה חגגה את ליל הסדר האחרון ואת יום הולדתה ה-70 יחדיו. היא הסבה לשולחן “הסדר” והצטרפה בשירי ההגדה, תוך שהיא מביטה מסביב על ילדיה, נכדיה ויקיריה ומחייכת את חיוכה המאיר.
כך נזכור אותך.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • מכתב לדניק

    שלום רב לך דניאל.

    מאז בואך בפעם האחרונה לא קיבלנו שום מכתב ממך.

    בראש השנה היה לנו חופש של כמה ימים (אינני זוכרת כמה בדיוק).

    אחרי ראש השנה בא יום כיפור. גם בחג זה קיבלנו שני ימי חופש.

    הנה קרב גם חג סוכות. השנה לא תהיה לחברה הגדולה סוכה. גם בחג הסוכות יהיה לנו חופש של אחד-עשר יום בערך. יהודית המורה שלנו נסעה לירושלים, אז בזמן שהיא נסעה לא היה מי שילמד אותנו אז לימדו אותנו מורים חלקיים.

    עכשיו כבר קר ביגור וכבר היה בלילה אחד גשם די חזק וגם כבר קיבלנו סמיכות צמר גפן וגם קיבלנו נעליים.

    אני חושבת שדי בקרוב נתחיל לעבוד ואז ודאי לא נישן בצוהריים וודאי נהיה עייפים מאוד.

    אני מתכתבת אם הילדות מאשדות זה ודאי ידוע לך ומדי פעם ופעם אני צריכה לכתוב להם מכתב וזה קצת עבודה. עכשיו אכתוב לך קצת מהנעשה במשק. את הזריעה בעוד ימים מספר יתחילו, את הקטיף כבר גמרו. השבוע בחג הכיפורים היתה תוכנית קצרה אך אנחנו לא הלכנו לזה, אך אמא אמרה לי שאין לך מה להצטער זה היה לא מוצלח!!!

    הערב אני צריכה לקבל מכתב ואין לי כבר סבלנות. חנה-לה בדרך כלל נחמדה. כל ערב מספרים לה מהספר אנדה כמו שהיא מכנה אותו בשם “הספר הצהוב” ומדי פעם ופעם שאני מסתכלת באלבום הבולים או שאני מכניסה בול אז היא מבקשת אותו בול קטן אז אני נותנת לה, בול לא חשוב כלל אז היא מרוצה. והיא גם לפעמים מקשקשת קצת.

    ואתה עם גמר הסיפור על חנה-לה אסיים את מכתבי.

    ואתה שלום. שלום… וכל טוב.

    האוהבת והזוכרת אותך תמיד נירה.