נעמי קרן-צבי

26/08/1936 - 24/10/2014

פרטים אישיים

תאריך לידה: ח' אלול התרצ"ו

תאריך פטירה: ל' תשרי התשע"ה

ארץ לידה: ישראל

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: יוחאי קרן-צבי

בנים ובנות: אילה קרן-צבי

נעמי (פוקס) קרן-צבי – זכרה לברכה

נעמי נולדה ב 26.08.1936 בת אמצעית למשפחה בת חמש נפשות. בשנות ילדותה התגוררה המשפחה בכפר יונה. נעמי נולדה חרשת אילמת. התמודדותה עם נכותה והרצון להשתלב בחברה השומעת ליווה אותה כל חייה. כשחגגו לה יום הולדת שבעים סיפרה על הפעם הראשונה שיצאה לחנות המכולת בשכונה שבה גרו הוריה: “הייתי ילדה קטנה. יום אחד, אמא ביקשה שאלך לחנות לקנות מספר מצרכים. אמרתי לה שאיני רוצה ללכת כי הם לא יבינו אותי. אבל אמא אמרה שהיא עייפה ובקשה שאעזור לה. כך אמא תמיד חייבה אותי בדרכי נועם, לצאת החוצה ולא להסתגר בבית החם והמוגן, שבו גדלתי.”
נעמי סיימה ללמוד בבית ספר מקצועי לפקידות.
בהיותה בת חמש עשרה החלה לחפש עבודה כפקידה, “ההתחלה היתה קשה” היא סיפרה. “לא התקבלתי לעבודה בגלל החרשות. דרשו ממני לשמוע ולענות לטלפונים וכאן, תמיד נפלתי”. כך זה נמשך עד שיום אחד תפסה יוזמה ויצאה לחפש עבודה בזכות פרוטקציה. הפעם לא סיפרה לאף אחד על חרשותה. היא התקבלה לעבודה בלי שום בעיות. יום אחד, בא המנהל של המפעל ובירר מדוע לא ענתה לטלפונים שלו. בלית ברירה סיפרה לו את האמת. “מדוע לא סיפרת את האמת?” הוא שאל והיא ענתה: “כי בכל הפעמים שסיפרתי את האמת דחו אותי ואתה שלא ידעת דבר קיבלת אותי.”

בשנת 1955 נישאה ליוחאי ועברה ליגור.
בשנת 1967 נולדה בתה איילה.
נעמי באה ליגור כרעיה צעירה עם הרבה אהבה ותקווה להכות פה שורש. גם כאן, ההתחלה הייתה קשה. “ההתמודדות עם חיי הקיבוץ הייתה קשה לי. גדלתי במשפחה בעיר. באתי למקום שבו לא הכרתי אף אחד. היו פעמים שרציתי לעזוב הכל ולחזור הביתה למשפחתי, לחברים אבל משפחת קרן צבי תמכו בנו בכל המצבים והמשברים עד שהצלחתי להסתגל לחיינו המשותפים, לעבודה ולאורחות החיים בקיבוץ.”
בשנה הראשונה עבדה במכבסה, במעגלה, בגיהוץ, במיון וסידור בגדים.
בשנת 1956 נכנסה לעבוד בסרגיה. חווה לב ז”ל וסוניה רוזן ז”ל לימדו אותה את העבודה. שם עבדה כמעט עד שנתה האחרונה.

בשנת 1965 הצטרפה למועדון חרשים בחיפה בעידודו של בעלה יוחאי ק.צ. זכרו לברכה, והחלה לקחת חלק פעיל בפעילות הציבורית למען החרשים בארץ. באגודת החרשים פעלה בתפקידים: מזכירה, מדריכה לנערים חרשים, מרכזת החוג לקשישים ועוד. “וכך” היא מסכמת, “דרך מעורבותי בחיי קהילת החרשים, למדתי דרכים חדשות להתמודד בעולם האנשים השומעים וגם להתגבר על בעיות במשפחה, ובחיי היום יום.
על חיי משפחתה כתבה: על המחלוקות בינינו כיסתה האהבה.

נעמי, אישה עדינה, אינטליגנטית, את פניה תמיד האיר חיוך שלא הסגיר את רגעיה העצובים. הייתה סוג של לוחמת שאף פעם לא ויתרה לעצמה ולא הניחה לעצמה להתייאש. הניחה אחריה בת, איילה. לאיילה אנחנו אומרים: את עמדת תמיד בראש דאגתם של הוריך. הם נתנו לך כלים לחיות ולהתמודד עם הקשיים. היום אנחנו, משתתפים בצערך ומקווים שיהיו לך דוגמה ונחמה.
יהיה זכרה של נעמי לברכה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

לא קיימים סיפורים