סלומון דוד

02/02/1920 - 13/04/1989

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ג שבט התר"פ

תאריך פטירה: ח' ניסן התשמ"ט

ארץ לידה: הודו

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: שרה דוד

בנים ובנות: שושנה רוזיאו

נינים ונינות: מעוז פז, תור פז

סלומון (שלמה) דוד

סלומון דוד (שמו בהודו היה סני שפורקר) נולד בשנת 1920, בעיר בומביי, להוריו דוד ואליזבט. בגיל שנה וחצי נתייתם מאביו, אמו גידלה אותו. סלומון למד מכונאות וכבר בגיל צעיר החל לעבוד במספנות של נמל בומביי. בהיותו בן 23 נשא לאשה את שרה, חברתו לחיים עד יומו האחרון. ארבעה ילדים נולדו לזוג דוד, מהם בת אחת, שושנה, שהיא אתנו כאן, ביגור.
בשנת 1948, עם קום המדינה, חלה התעוררות ציונית כבירה בקרב עדת “בני ישראל”, שדוד שלנו נמנה עליה, והרצון לעלייה גבר. כבר ב-1949 מצטרף דוד לקבוצת עולים ומגיע ארצה עם המשפחה. בימים ההם הקליטה קשה מאד הייתה: אהלים, חולות, חום ועבודה קשה בסדום. המשפחה לא יכלה לעמוד בכך. כעבור 3 שנים חוזרים להודו. דוד מקבל עבודה בתעשייה הצבאית שם, אך הכמיהה לעלות שוב אינה נותנת מנוח וב-1956 מגיעים דוד והמשפחה ארצה והפעם אלינו – ליגור, ביתו אל מול כרמל עד יומו האחרון.
בשנותיו האחרונות עבד דוד בטובופלסט. קודם לכן בדוד קיטור, חדר הצלחות והמטבח. מסור מאד היה לעבודה. ואילו בשעות הפנאי פעיל בעזרה לקליטת עולים חדשים מהודו. כמו כן היה “מפעל מיוחד”: איסוף בגדים וחלוקתם לנצרכים מבני עדתו. היה פעיל גם בארגון של “בני ישראל” שמרכזו בירושלים ורכש לו הרבה מאד ידידים ומכרים. ביתו היה פתוח לכל עולה, לחדש ולוותיק. וגם פנאי ל”הובי” מצא לו: דיג בקישון בחברת חיים מורנו ז”ל ומשה פורציה.
לפני כשלוש עשרה שנים חלה הרעה במצב בריאותו. אך הוא השתדל להתמיד באורח חייו הסדיר ובמיוחד השתדל שלא להזניח פעילותו בתחום העזרה למען הזולת.
איש משפחה חם היה דוד. אהב מאד את נכדיו והם החזירו לו אהבה רבה. ביתו תמיד המה מבני משפחה וידידים טובים, אנשי סגולה, סולת האומה ושמנה.
בא מהודו. מתרבות אחרת. נפל לתוככי חברה בעלת הליכות חיים שונות לגמרי, זרות ומוזרות. צריך היה לגייס כוחות נפש אדירים, כדי להתגבר, כדי לשרוד, כדי להקלט. לדוד עמד הכוח הזה.
צנוע ונחבא אל הכלים היה האיש, בעל נפש עדינה, אצילית. מסוג האנשים שהמשורר אומר עליהם: “יהי חלקי עמכם, ענווי עולם”.
לבנו לשרה ולילדים.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • עוד כיוון לגיוון

    ביומן האחרון, תחת הכותרת “גיוון ההבראה או תוספת לתקציב”, רואים שוועדת הבריאות עם המזכירות וועדת חברה אינם יודעים להחליט בקשר לתקציב המיועד להבראה ונופש, בגלל גיוון הרצונות של החברים:

    יש חברים הרוצים להתרחץ בים ולבלות את הערבים אצל “קפלן”; יש חברים שרוצים אוויר יותר נקי בבית הבראה בהר; יש הרוצים להשתתף בטיולים, אך כמה יכולים להשתתף בטיולים, מי יארגן את הטיולים? כמה רוצים ללכת ללמוד באוניברסיטה בזמן החופש, ומה יצא מזה?

    בשבילי ומשפחתי, ואני חושב בשביל הרבה הרבה חברים – יותר מעניין, יותר בריא ויותר שמח לבלות את ימי החופש יחד עם קרובינו וידידינו. מדוע לא יכולים למצוא איזה הסדר מתאים למטרה זאת? מדוע לא נוכל להיות עם משפחתנו בזמן החופש? אני בטוח שאוכל להבריא יותר טוב אצל קרובינו מאשר אצל “קפלן” בנתניה.

    אני מקווה שהוועדה הציבורית תיקח בחשבון את ההצעה שלי.

    שלמה דוד

    יומן יגור, 27.11.1964