סמדר אברך

08/10/1941 - 09/03/2011

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ז תשרי התש"ב

תאריך פטירה: ג' אדר ב' התשע"א

ארץ לידה: הודו

שירות בטחון: צה"ל

שליחות תנועתית: קיבוץ צעיר

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: יונתן אברך

סמדר אברך

סמדר נולדה ב-8.10.1941 בעיר קראצ’י, שהייתה בשנות ילדות חלק מהודו.
בשנת 1947 עם סיום השלטון הבריטי בהודו, הכריזה גם פקיסטן על עצמאותה. העיר קראצ’י נשארה בתחום מדינת פקיסטן המוסלמית הסונית ובה גם משפחתה של סמדר. החיים תחת השלטון המוסלמי לא היו פשוטים. בני המשפחה נחשפו לרדיפות של קנאים, ולכן נאלצו לחיות תחת מסווה של נוצרים.
בשנת 1954 עלו בני המשפחה לישראל בעזרתו של סוכן ישראלי סמוי. הקליטה בארץ לא הייתה קלה. סמדר ואחד מאחיה עברו לגור ברמת הדסה, רחוק מההורים. יותר מאוחר עברה כל המשפחה לקיבוץ מעוז חיים.
בשנת 1961 סיימה את שירותה הצבאי, ולמרות שהתקבלה כבר לקורס דיילות באל-על, החליטה לשנות כיוון. היא נשלחה מקיבוץ מעוז חיים לעזרה בקיבוץ הצעיר קדמה, שם פגשה את יהונתן, בעלה לעתיד, שנשלח לשם מיגור. בשנת 1963 הם נישאו ובאו לחיות ביגור. כאן נולדו ארבעת ילדיהם: אריאל, יגר, מירב ומעין.
ביגור נקלטה סמדר בענף החינוך. היא היתה מאוד מיוחדת בשמחת החיים שלה ובחוש ההומור שלה. הייתה לה גישה עצמאית והייתה מאוד קנאית לרווחת הילדים שבטיפולה. מאוחר יותר נבחרה לאקונומית. היא ניהלה את ענף המזון מספר שנים. בעבודתה זו נתגלה כושר מנהיגותה. היא יזמה וסחפה חברים וחברות לעזרה בחגים, באירועים תרבותיים ובמשלוח חבילות לחיילים בצבא. סמדר הייתה בשלנית מעולה. בפסח תמיד אירגנה את “הבחורות מהמטבח” להכין את הגפילטעפיש. אף על פי שבאה מהמטבח ההודי למדה להכין, ואפילו לאהוב אוכל ליטאי.
בשנת 1980 נסעה עם יהונתן והילדים לשליחות ציונית בארה”ב, בחוף הצפוני של בוסטון. גם שם נתגלתה דמותה הדומיננטית. היא הפכה מהר מאוד לחלק מקבוצת הנשים בקהילה היהודית שם והייתה אבן שואבת ליוזמה ולמבצעים. התנועה למדה להעריך את תכונותיה אלה ובהמשך הזמן שילבה אותה בפעילות יותר מעשית, למרות שבאה כאשת שליח ותפקידה הרשמי היה גידול ילדים. מספר יהונתן: “היא ריכזה את פעילות “קיבוץ עליה דסק” בבוסטון, דבר שתבע ממנה נסיעות באוטובוס, גם בימים שהעיר הייתה חסומה בשלג. שיא פעילותה היה באירוע בבית המשפט, בו הצליחה לשכנע את השופט לשחרר מהכלא ולשקם בארץ נער יהודי אמריקאי. הנער הזה, מייקל, היום הוא אגרונום בארה”ב”.
ב-1983 חזרה המשפחה ארצה. בינתיים גדלו הילדים והחלו לשרת בצבא. בשביל סמדר זו הייתה תקופה של דאגות. הבנים היו בפעילות בלבנון, יגר נפצע, ולמרות זאת המשיכה בגאווה ובאהבה לתמוך וללוותם בשירותם הצבאי.
במשך כל השנים פתחה סמדר את ביתה לאימוץ ילדים מחברות נוער ומהאולפן, חלקם רואים עצמם עד היום כחלק אינטגרלי מהמשפחה וכך גם ילדיהם.
לפני כשנה וחצי התגלתה מחלת הסרטן בריאותיה במצב מתקדם. במשך כל הזמן נלחמה באומץ, מלחמה קשה ועיקשת עד שעצמה את עיניה. היא מתה כמו נסיכה, מוקפת בני משפחתה.
סמדר הייתה אישה של חברויות. כשאהבה מישהו, זה היה בכל הנשמה וברוחב לב. היו לה מעגלים של חברויות, ובכל מעגל בלטה באישיותה החמה ביחסה לחלש, ביכולתה להגדיר טיפוסים אנושיים עם המון הומור ועוקץ.
לפני חצי שנה איבדה חבר קרוב, את יוסי בניסטי ז”ל. זו הייתה חברות שהתחילה בעבודה משותפת במטבח והמשיכה לאורך שנים. בימי מחלתה יוסי היה אחד מאלה שתמכו בה, פינקו אותה, והיא הייתה אסירת תודה לו.
עוד בעניין החברות, מספרת שושנה: “הפתענו אותה וחגגנו איתה את סיומה של סדרת טיפולים קשים. היא הייתה מאוד נרגשת. זה היה חלק ממסורת החברות שלנו”.
סמדר השאירה אחריה את יהונתן בעלה, ארבעה ילדים, שני חתנים ושתי כלות וחמישה נכדים והיא עדיין כלכך רצתה לחיות, לראות את המשפחה גדלה ומתרחבת.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

לא קיימים סיפורים