עוזי גל

15/12/1923 - 07/09/2002

פרטים אישיים

תאריך לידה: ז' טבת התרפ"ד

תאריך פטירה: א' תשרי התשס"ג

ארץ לידה: גרמניה

שירות בטחון: פלמ"ח, צה"ל

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

סבים וסבתות: זני גלס, ישראל גלס

אחים ואחיות: יורם גל, מיכאל גל, ראובן גל

בנים ובנות: עידו גל, תמר גל

עוזי גל

עוזי (עוזיאל) גל (15 בדצמבר 1923 – 7 בספטמבר 2002) היה מפתח כלי נשק ישראלי המוכר בעיקר בזכות פיתוח תת המקלע “עוזי”.

גל נולד בשם גוטהארט גלאס בויימאר שבגרמניה לערי גלאס, אמן וצייר, ואשתו מילֵה. המשפחה גרה במינכן וביתם היה מלא בכלי נשק עתיקים, אקדחים, ושיריוני אבירים. בשנות ילדותו של עוזי התגרשו אביו ואמו, ועוזי עבר לחסותה של אימו. ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, נשלח עוזי, יחד עם כל תלמידי בית הספר היהודי שבו למד, לאנגליה ואילו אביו עלה ארצה עם משפחתו החדשה. בשנת 1936 עלה ארצה והצטרף לאב המשפחה שהתיישב בקיבוץ יגור. גל למד בנשר ואחר כך בבית הספר הטכני בקיבוץ.

כשהיה בן 15 פיתח קשת אשר יכלה לירות חיצים באופן אוטומטי. ב-1942 הוא הצטרף לפלמ”ח ושירת בתפקידים שונים הקשורים בכלי נשק, והתנסה בפיתוח אמצעי לחימה וחריטת חלקי כלי נשק. בשנת 1943 נתפס על ידי הבריטים כשעל גופו חלקי כלי נשק, ונידון לשבע שנות מאסר (שקוצרו אחר כך לשש). הוא נשלח לכלא עכו. ביולי 1946 זכה בחנינה וחזר למסגריה של קיבוץ יגור ושב לעיסוקו – תכנון ופיתוח כלי נשק.

בקיץ 1949, עוזיאל גל (סגן באותה עת) הצטרף לקורס קציני חי”ר. ב-20 באוקטובר 1949 כתב מכתב לסא”ל מאיר זורע, מפקד בית הספר לקצינים, ולאורך 30 עמודים רשם תיאור של תת-מקלע מתוצרת ביתית. מאיר זורע, בתורו, שלח מכתב אל ראש מה”ד, חיים לסקוב, ובו שיבח את תת-המקלע לאחר שבדקו באופן אישי. בעקבות מכתב זה הוחלט להעסיק את גל בתע”ש.

לאחר מספר שנים נמסר ה”עוזי” הראשון לצה”ל. כלי הנשק הוצג במצעד יום העצמאות של שנת 1955. הוא נכנס לשימוש בחטיבת הצנחנים ושימש אותה בהצלחה במבצע קדש. שמו של העוזי יצא למרחוק והצלחתו וחדשנותו העמידו את גל בשורה אחת עם גדולי מפתחי הנשק הקל במאה ה-20 ובראשם מיכאיל קלשניקוב. כלי הנשק נקרא על שמו של עוזי גל אף על פי שהתנגד לכך בתחילה. הוא נתן הסכמתו מכיוון שהממונים עליו סברו כי הדבר יקל על שיווקו ברחבי העולם.

בשנת 1955 הוענק לגל צל”ש הרמטכ”ל “על כושר המצאה צבאי”, ובשנת 1958 הוענק לו פרס ביטחון ישראל על ידי ראש הממשלה דוד בן-גוריון ובהמלצת הרמטכ”ל משה דיין, גל היה הראשון לזכות בפרס זה.

לאחר פיתוח העוזי המשיך גל לעסוק בתכנון ואפיון כלי נשק קלים והיה חלק מצוות שאפיין רובה סער חדש לצה”ל. הרוס”ר החדש נקרא “גל”, שוב על שמו של עוזי. הוא נבדק על ידי חיל החימוש ונמצא הטוב מסוגו בעולם, אפילו יותר מהאם-16 והקלשניקוב AK-47. הגל נועד להיות הנשק העיקרי של החי”ר בצה”ל, אבל התעשייה הצבאית ניהלה מסע שתדלנות מסיבי כדי שצה”ל יזמין את הגרסה הישראלית של הקלשניקוב, ה”גליל”. בסופו של דבר, נגנז למעשה פרויקט ה”גל” ונותרו ממנו רק מעט אבות טיפוס.

חלק מהדו”חות שכתב גל בשעתו משמשים את צה”ל עד היום. בשנת 1976 פרש גל מצה”ל ועבר עם משפחתו להתגורר בפילדלפיה, כדי שבתו תמר תוכל לקבל טיפול רפואי לגידול ממנו סבלה. שם עסק בהתאמת העוזי לשוק האמריקאי. הוא המשיך לתכנן כלי נשק ועל פיתוחו האחרון, אקדח חדשני, עבד עד יומו האחרון.

עוזיאל גל נפטר בפילדלפיה ממחלת הסרטן ונקבר בקיבוץ יגור סמוך לאשתו, אהובה, שנפטרה ב-4 שנים לפניו, ולבתו תמר שנפטרה מגידול בשנת 1984. הוא הותיר אחריו את בנו עדו.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

לא קיימים סיפורים